"הופקרנו לגורלנו על ידי המדינה". תושבי עוטף עזה במפגש טעון עם הנשיא ריבלין
הנשיא הגיע לפגישה עם תושבים בעוטף עזה ושמע טענות קשות על הפקרה. בזה אחר זה סיפרו תושבי קיבוץ כפר עזה כיצד חייהם הפכו לסיוט. אם לשלושה: "לא נראה שהעתיד מבשר טובות". תושבת אחרת: "עוד לא מצאו את המנהרה שלנו". ריבלין השיב: "התרוקנות עוטף עזה - איום אסטרטגי"
את ראש הממשלה הם לא זכו לפגוש. ביום שבו הבטיח מול העיתונאים ש"מצבם בטוח יותר", גם השקט של הפסקת האש ממש לא מסלק את השבר. מול האזרח מספר אחת, האזרחים שמרגישים כמו האחרונים בשרשרת פרקו את הכעס. על ההפקרה, הרשלנות של ההנהגה, ועל הפחד הגדול מהמחר. "איך אפשר לגדל פה ילדים?", שאלה ורד זמיר מקיבוץ כפר עזה. הנשיא החדש נפגש עם 50 תושבי הקיבוץ ושמע מאחת מהם, איילת אפשטיין: "אנחנו חוששים מאוד מפני העתיד לבוא, ולא נראה שהוא מבשר טובות".
אפשטיין, אם לשלושה, התארחה במהלך ימי הלחימה בקיבוץ רוחמה. היום היא מתכוונת לשוב עם בני משפחתה לבית שנעזב בקיבוץ. "זו הפעם הרביעית תוך שש שנים שנאלצנו לצאת מהבית עם הילדים מכיוון שהבית שלנו לא בטוח", אמרה אפשטיין ל-ynet לאחר הפגישה עם ריבלין. "הסתובבנו ברחבי הארץ ומצאנו פתרון למגורים שיהיה בטוח וכל אחד הסתדר לפי יכולתו. במקומות שבהם פתחו בפנינו את הלב זה היה מדהים, אבל מי שהיה צריך לטפל בנו התרשל בעבודתו".
אפשטיין אמרה עוד כי "הנשיא ריבלין השתמש במהלך הפגישה במילה 'מלחמה', ולמילה הזאת יש משמעות כלכלית כי ברגע שיכירו בנו כאזור מלחמה תהיה לזה משמעות, אך בינתיים כל העלויות של הציוד שלנו והמחיה היה הכול עלינו. חמישה שבועות וחצי נמחקו לנו מהחיים, מישהו צריך לשלם את החשבון ובינתיים זה אנחנו".
בציניות, שעמה מנסים תושבי עוטף עזה להפחית את הלחצים בימים אלה, אמרה אפשטיין: "נחכה לסיום 72 השעות של הפסקת האש וכדי לראות שמחר תזרח השמש, אולי תצא קשת בענן, ואולי גם יגיע שלום. יש פחד גדול מאוד לחזור, יש פצצות מרגמה שנופלות ביישוב בדרך קבע".
אפשטיין אמרה לנשיא ריבלין: "אנחנו אזרחים משלמי מסים, אנחנו מאוד שקטים, מאוד נחמדים, אנחנו הולכים לצבא ומתנדבים ליחידות המובחרות והולכים לקורס קצינים. אנחנו עושים הכול כדי להגן על המדינה הזאת, אבל כשהיא בתורה צריכה להגן עלינו בפעם הרביעית - זה לא קרה. אנחנו חוזרים לכאן תשושים, מותשים ומאוכזבים מאוד".
אפשטיין ציינה עוד בדבריה לנשיא ריבלין: "כשהבנו לפני חמישה שבועות וחצי שמסוכן להיות כאן, החלטנו על יציאת כפר עזה הרביעית באופן עצמאי. לא היה לנו את משה שיחזיק את המטה ויגיד לנו 'בואו אחריי'. החלטנו את זה איש-איש ומשפחתו והופקרנו לגורלנו בידי המדינה הזו. אני יודעת שזו אמירה קשה, היא נאמרת מעומק לבי והיא אמת לאמיתה".
לדבריה, "נאלצנו ללכת בדרכים ולמצוא את המקומות הנעימים האלה בניר העמק אני ומשפחתי, שהיינו ברוחמה עם מיני-קהילה של יותר מ-40 איש מכפר עזה. כפושטי יד הסתמכנו על נדבנותם של פילנתרופים ושל אנשים שפתחו בפנינו את הלב. ובאמת הנתינה היא עצומה, מחממת לב ומדהימה, אבל לא ככה הדברים צריכים להיראות במדינה מתוקנת".
"זאת מלחמת הישרדות"
את הביקורת על הנעשה שמע ריבלין גם מורד זמיר, אם לשלושה וחברת הקיבוץ זה 27 שנה. "החוויות שחווינו כאן וגם החוויות שחווינו במבצע 'עמוד ענן' לא מאפשרות לנו לחיות חיים נורמליים", אמרה זמיר לנשיא. "זאת מלחמת הישרדות, מלחמה קיומית, אני מרגישה שלא השתחררתי, שאני נתונה לאיום של מדינה עוינת ואין לי שחרור. אני מתכננת פעילות יום יומית ברמה הקיומית - מתי להתקלח, איך לזרוק את האשפה, איך להגיע לחדר אוכל, איך לעבור ממיגונית למיגונית בזמן סביר".
גם אחרי הפגישה זמיר לא הצליחה להירגע. "בתקופות הכי קשות היינו בקיבוץ - 'עופרת יצוקה', 'עמוד ענן' ו'צוק איתן'", אמרה ל-ynet. חווינו את המלחמה מעל הראש, אנחנו כבר יודעים להבחין ברעשים בין תותח, טנק, מרגמה או פצמ"ר. אני לא מאמינה שרואים את הסוף, צריך לעשות עוד הרבה כדי שנרגיש בטוחים".
בעקבות ההחלטה שהתקבלה לפני המבצע לקצץ את האבטחה סביב יישובי עוטף עזה ציינה זמיר כי "אמרו שיש פתרונות אחרים, אבל עכשיו זה התברר כלא מדויק. את המנהרה שלנו עדיין לא מצאו, מצאו את המנהרה שמובילה לנחל עוז, מצאו את המנהרה שמובילה לניר עם, אבל את המנהרה לכפר עזה לא מצאו. אני לא רגועה כי אני חושבת שאין סיבה שלא תהיה מנהרה אלינו. ראיתי את התמונות ונחרדתי. אני לא אשכח את זה כי זה כמו בסרטים, היינו בחדר בממ"ד ופשוט לא דיברנו, בלילה כיבינו את המזגן כדי שלא יידעו שיש מישהו בבית".
בבואה לתאר את תחושותיה הקשות אמרה זמיר: "יש חוסר ביטחון ופחד, אני מבינה שאין 'זבנג וגמרנו' אבל הפתרונות נמצאים אצל צה"ל והם יכולים לחזק את ביטחוננו והנהגת היישוב תגיש רשימת דרישות. האוכלוסייה לא מוכנה לספוג את זה שוב. לא צריך לחשוב עלינו רק כשיש מבצע כזה, אני מקווה שעכשיו לא ישכחו אותנו ויגידו 'לא נורא' או 'אין כסף', במבצע הזה הבינו שהדם שלנו אדום כמו של תושבי תל אביב".
זמיר אמרה לנשיא ריבלין כי "עצוב לי שהבת שלי שלומדת חינוך ועובדת בתחום ואוהבת וקשורה למקום וגרה כאן, אומרת לי 'אימא, כשאני אקים משפחה אני לא אחיה פה, כי זה לא מקום שאפשר לגדל בו ילדים'. מאוד הייתי רוצה לבקש מכל מי שאפשר: תעזרו לנו להפוך את זה למקום שאפשר לגדל בו ילדים".
"האחריות לשיקום ההרס מונח על כתפי המדינה"
ריבלין מצדו אמר לנוכחים בפגישה: "כאזרח המדינה, כנשיא המדינה, קשה לי לא להגיב על (הטענה) 'המדינה הפקירה אותנו', כי הפקרה היא דבר (שעושים) בכוונה תחילה, דבר מכוון. אולי
היא (המדינה) כשלה בלהגן עלינו ולתת לנו את כל אותם תנאים שצריך לתת לאזרחי ישראל - עם זה אני מוכן להסכים".
ריבלין אמר עוד לתושבים שבחלקם דאגו לתפקוד הקיבוץ על אף האיום הממשי לחייהם: "כפר עזה הפך כמעט לכפר רפאים. כשמגיעים לכאן מבינים ש'צוק איתן' היה מערכה על הבית, על הגידולים, על גני הילדים, מאבק על קיום ועל שגרה. האחריות לשיקום ההרס אינו מונח על כתפיכם אלא על כתפי מדינת ישראל. מדינת ישראל מחויבת לספק לכם מעטפת תמיכה כלכלית ונפשית ככל שיידרש. התרוקנות עוטף עזה היא איום אסטרטגי על מדינת ישראל".
היום ובהמשך לשיחה שהתקיימה עם תושבי עוטף עזה יגיעו ילדי הדרום לבית הנשיא ליום פעילויות מלא במסגרתו ייהנו הילדים ממתקנים מתנפחים, הופעה של אמני ילדים, ופגישה עם הנשיא ריבלין ועם רעייתו נחמה שתערוך עבורם שעת סיפור.
לפנייה לכתב/ת 
