חזרו לעוטף עזה: "שוב יש פה צחוק של ילדים"
משפחת שמיר סיימה נדודים של חודש במהלך צוק איתן ושבה הביתה, למושב אוהד. האם לילך והילדים אפילו אזרו אומץ לבקר את סבא וסבתא בעין השלושה: "הילדים התגברו על הפחד, כאילו לא קרה כלום". כתבה שנייה
נגב (11), תום (8), צור (4) וסיוון בת השלושה חודשים הגיעו אתמול לקיבוץ עין השלושה לבקר את סבא וסבתא. היו אלה קולות הצחוק הראשונים של ילדים שנשמעו בקיבוץ, אשר התרוקן כמעט לחלוטין מתושבים בזמן מבצע "צוק איתן".
אמם של הארבעה, לילך שמיר,
סיפרה שהביקור ריגש את כולם. "כיף לראות אותם ככה, בטבעיות של חזרה לשגרה", אמרה.
לילך מסבירה שהיה חשש להגיע לסבא וסבתא המתגוררים בעין השלושה, בשל המנהרות שנמצאו בקרבת הקיבוץ. אבל למרות הכול היא והילדים התגברו על הפחד והגיעו לביקור. אחת מחברות המשק אפילו תיעדה בתמונה את המפגש המרגש. "היא מאוד התרגשה לשמוע קולות של ילדים", הסבירה לילך. "בעין השלושה קיבלו אותנו מי שנשארו פה בזמן המלחמה. הם אמרו שהילדים שלי הם הראשונים שהגיעו לקיבוץ. לשמוע קול של ילדים אחרי חודש היה מרגש מאוד עבורם.
אחר כך עשינו על האש.
אתמול סיכמה משפחת שמיר את יומה הראשון במושב אוהד שבעוטף עזה, לאחר שבמשך כחודש התארחו אצל הורי בעלה או בגבעת אולגה. ynet ליווה אותם בדרך חזרה ובימים הראשון בעוטף.
"הילדים לא יודו שנהנו מחוץ לבית, אבל נראה לי שעכשיו טוב להם לחזור. הם קצת הביעו חששות לנסוע לפה אבל התגברו על הפחד. עכשיו הם מתנהגים כאילו לא היה כלום. זה מדהים. הכול חזר לקדמותו. כאילו כלום לא קרה. הלילה הראשון בבית עבר בסדר גמור, הם ישנו טוב מאוד במיטות שלהם. כשקמו בבוקר כל אחד ידע מה לעשות".
אבל על מנת שהכול יחזור לחלוטין לשגרה, בעלה של לילך, טל, צריך לחזור ממילואים, והם צריכים להתחיל לטפל בעסק שלהם "בשביל החינוך", המספק שירותים לחינוך קהילתי. "התחלנו לעשות טלפונים", היא מסכמת. "אנשים רוצים לחזור לעבוד איתנו. יש כאלה שקראו את הכתבה, גם בחו"ל, ורוצים לעזור. זה מחמם את הלב לדעת שיש אנשים כאלה".
לפנייה לכתב/ת 
משפחת שמיר
צילום רועי עידן
מומלצים
