רומי אבולעפיה: 'אוהבת להיות הילדה הרעה'
אנחנו מכירים את רומי אבולעפיה היפה והחביבה, כפי שהיא מופיעה גם בסרט החדש "זינוק בעליה", אבל היא מודה שיש בה חיבה לדמויות אפלות יותר. בראיון ל-ynet היא מספרת על המגורים בלונדון, הכמיהה לישראל, והדאגה לה: "מי שרוצה להתבטא, צריך להיות מסוגל. אורנה בנאי ספגה אש קשה מדי"
היצירה הקולנועית והטלוויזיונית הישראלית היא מקור לגאווה, במיוחד בשנים האחרונות כשיותר ויותר פרויקטים מגיעים לשידור או נרכשים לעיבוד על ידי גופים מרחבי העולם, מוקרנים בפסטיבלים נחשבים וזוכים בפרסים. רומי אבולעפיה (30), מגלמת במידה רבה את תמצית הדיאלוג של ישראל עם עולם האמנות הנרחב יותר בחו"ל, כמי שחיה ועובדת בשנים האחרונות בין ישראל לאנגליה, שם היא מתגוררת עם בן זוגה, המפיק בן גלעדי.
בעבר למדה בלונדון תואר בקולנוע, וכיום היא ממשיכה להתפתח ולומדת משחק. היא ממשיכה לחקור את התחום על אף הניסיון שצברה בפועל בחו"ל, ובארץ בין היתר בסדרות "אלנבי", "שבתות וחגים” ובסרטים "לא בתל אביב" ו"ג'ו ובל", כמו גם בהפקות בינלאומיות כמו "החוב". בראיון ל-ynet אבולעפיה מדגישה את הקשר לישראל: "אני פה המון, כי יש לי פה משפחה וחיים, ואני עובדת פה. זה משהו שאני מקיימת ממש במקביל. חשוב לי לעבוד פה, לשמר את החיבור שלי לכאן".
לאחרונה אבולעפיה הספיקה להצטלם לאחד הפרקים בסדרה "אישיות חשובה מאוד", שכתבה שירלי מושיוף ובה מככב יהודה לוי. "הסדרה מספרת על ייסוריו של כוכב מקומי, יהודה לוי, בחיפושיו אחר אהבת אמת אחרי פרידה מתוקשרת - והיא כמובן חצי ביוגרפית", היא חולקת פרטים, וחושפת: "אני משחקת שחקנית-דוגמנית אינטרסנטית שבדיוק חזרה לארץ מניו יורק ומוכנה לעשות הכל כדי לחזור לאור הזרקורים. אני אוהבת לשחק את הילדה הרעה".
בביקור הנוכחי, אבולעפיה הספיקה לשמש כלקטורית בפסטיבל הסרטים בירושלים ולהשתתף בימים אלו בצילומי סדרה דרמתית-קומית חדשה בשם "הפרויקט של עמרי גורדון" (שכתבו עמליה רוזנבלום, עידו רוזנבלום ואסף שלמון עבור קשת). בנוסף לכל אלה, היא גם מתייצבת לקידום סרט חדש בהשתתפותה - הקומדיה "זינוק בעליה" של הבמאי אורן שטרן, אשר תצא לאקרנים ביום חמישי.
איך מסתדרים עם החיים בשני מקומות במקביל?
"זה קשה אבל זה בסדר, וגם מוזר. אני עוד לא יודעת לאן זה יתפתח, אני עושה אודישנים גם באנגלית, וזה נהיה חלק מאיך שאני רואה את המקצוע שלי, חלק מהעבודה - היא כוללת לעבור מדינות ולזוז ממקום למקום. יש רגעים שבהם אני שם ומתגעגעת לכאן, ויש רגעים שבהם אני מודה על זה שאני יכולה להתרחב. אבל הביקורים הרבים בארץ נותנים לי תחושה שאני גם פה".
היא מעידה על עצמה כמאוד מחוברת לעשייה בישראל. "אני ובן הזוג שלי קוראים יחד הרבה תסריטים ישראליים מצוינים ומחפשים דרך לפתח אותם כקו-פרודוקציות", היא אומרת, "יש יתרון בכך שאני עובדת בשני המקומות, כי אני יכולה לעשות חיבורים מעניינים בין יוצרים ישראליים לגופים בחו"ל. שנינו מאוד אוהבים את היצירה כאן - קולנועית וטלוויזיונית - ואני מאוד מקווה שנצליח לקדם פרויקטים ישראליים שאנחנו מאמינים בהם".
איך את תופסת את העשייה הקולנועית כאן יחסית לחו"ל?
"אני חושבת שהשנה היתה אחת השנים הכי פוריות בקולנוע הישראלי. יצאו כל כך הרבה סרטים טובים וסרטים שנעשו על ידי נשים, ומבלי שאפשר לומר שיש ביניהם בהכרח חוט תמתי מקשר. אני חושבת שזה עידן שבו אם אתה עושה סרט טוב יכולים לראות אותו בעולם, וזה מדהים. זה נכון בכלל לאמנות היום - אם אתה עושה משהו טוב, יש לך יותר הזדמנויות להיחשף ולהיראות. אני חושבת שזה באמת חשוב, בעיקר בזמן כזה של איזשהו סוג של הסגר".
בזמן המבצע הצבעי הנוכחי אבולעפיה בדיוק הגיעה לארץ, וחוותה את המתרחש כאן ועכשיו. כשהיא נשאלת על היחס לישראל באופן כללי בשהותה בחו"ל היא מסבירה: "כשאנשים מדברים על ישראל בחו"ל, זה תמיד ערבוב של קצת דעות קדומות וסקרנות, וזה הופך אותך לנציג תלונות הציבור. עכשיו אני כאן, וזו הזווית שלי. זה בעיקר נורא עצוב".
אבולעפיה משאירה את הזווית שלה לעצמה, אבל היא מודעת לחשיבות חופש הביטוי והיכולת של כל אדם לומר את דעתו, גם אם אינה פופולרית - לכן היא מתנגדת לניסיון לסתום פיות של קולגות כמו אורנה בנאי, עינת ויצמן ואחרים שהתבטאו נגד מדיניות ממשלת ישראל. "אני חושבת שכל מי שרוצה להתבטא בנושא צריך, יכול וחייב, אם הוא מרגיש שזה מה שהוא צריך לעשות. כל מי שיש לו במה לדבר ומרגיש חובה לדבר - צריך להיות מסוגל", היא קובעת, "אני חושבת שאורנה בנאי ספגה אש קשה מדי, וזה משהו שצריך לגרום לכולנו להתבונן ולבחון את הדברים".
חושבת שאמנות צריכה להיות פוליטית?
"פוליטיקה נמצאת בכל דבר, בצורה הרבה יותר רחבה ומושרשת. היא קיימת באופן שבו אנחנו מדברים, מתלבשים, עם מי אנחנו חיים ומה הערכים שלנו, זה שזור בתוך החיים שלנו ולכן קשה להפריד בין אמנות לפוליטיקה".
חושבת שלסרטים שנוגעים בפוליטיקה יש השפעה על המציאות?
"כן. אני מאמינה שלקולנוע יש השפעה על המציאות. בסופו של דבר סרט הוא סיפור. גם בחדשות מספרים לנו סיפור, כולנו מספרים סיפורים, ואני חושבת שהיום יש כל כך הרבה סיפורים, יש הצפה של מידע וקשה לעשות סדר. אני חושבת שסרטים פוליטיים וקונקרטיים שמדברים על הסכסוך זה מצוין, כי זה נותן עוד נקודת מבט על המציאות כאן - נקודת מבט שמאפשרת ראייה מעמיקה. סרט לוקח לעשות לפחות שלוש שנים, ופוסט בפייסבוק יכול לקחת שתי שניות לכתוב ולכן בתרבות כל כך רוויה חשוב לספר סיפורים כאלה".
"זינוק בעליה" הוא ממש לא סרט כזה. הבמאי אורן שטרן שיתף פעולה עם התסריטאית ריקי שולמן בכתיבת הדרמה הקומית העוסקת במעללי משפחה בורגנית בירושלים. בסרט מככבים שלמה בראבא, איתי טיראן, רותם זיסמן כהן, מלי לוי גרשון, יוסי מרשק, עידית טפרסון, יוסף סוויד וגם אבולעפיה, שמגלמת את ליאת - מורה לנהיגה שמסייעת למיכה (בראבא), מנתח פלסטי שמתקשה להתמודד עם תאונת דרכים בה נפגעה אשתו. בעזרתה הוא מנסה להתגבר על הפוסט טראומה שלו, שמשפיעה ומפריעה ליחסיו עם בנו (טיראן) וארוסתו (זיסמן כהן).
בדרך אל הטסט המיוחל ליאת מעמתת את מיכה עם תפיסותיו המיושנות שלוקות בשוביניזם קל, ניחוח של גזענות והומופוביה כבדה. כמעט כל הסצנות של אבולעפיה בסרט, היו עם בראבא. היא מספרת שהתקרבות החברית שנראית על המסך לא היתה רחוקה מהתהליך שהשניים עברו יחד על הסט.
"היה באמת מרגש לעבוד עם אייקון שגדלתי עליו, על 'זהו זה'. אני שמחה שהגעתי לשלב שאני יכולה לחלוק איתו את המסך", היא מודה, "למרות שהסרט מתרחש בירושלים, הצטלמנו בעיקר בתל אביב - באולפן עם גרין-סקרין ואוטו. זה חיזק את העוצמות של הסצנות שלנו כי זה חידד את האינקובטור - החלל הקטן שבו שני זרים תקועים אחד עם השני ונאלצים לפתח יחסים. נרקמה בינינו חברות על הסט והיה מאוד כיף".
בין אבולעפיה לבראבא בסרט יש מאבק שהוא במידה רבה מגדרי ודורי - הוא מתקשה בהתחלה לקבל את האישה שמעיזה ללמד אותו נהיגה, ועוד מוכיחה שהיא טובה בכך, ויודעת דבר או שניים גם על התקפי חרדה. אט אט ממורה לנהיגה היא הופכת למעין מטפלת, שמכירה לו גם את הגישות הטיפוליות הרוחניות מעולם היוגה.
"העמדות של מיכה מוגחכות בסרט בהמון אופנים", היא מספרת, "הוא הומופוב, שוביניסט, אליטיסט - הוא גבר נוראי. אבל זה כל העניין, הוא אנטי-גיבור שאתה קצת לא סובל ולומד לחבב, ושאני כדמות לומדת לחבב. הוא לומד לקבל את החולשות שלו, ובכלל את הקונספט שיש חולשה ושצריך להודות בה כדי להתקדם הלאה. כדמות הוא עסוק כל הזמן בלתקן פגמים של אחרים ולהחביא אותם. זו נקודת ההתחלה שלו, ואני נמצאת שם מולו בעמדה של להסתכל על האדם הזה מהצד ולחשוב מה עושים איתו".
מה ההבדל בעינייך בלשחק עברית מול אנגלית?
"עברית היא השפה שלי, היא מאפשרת לי משהו שאנגלית לא. זה חיבור עמוק, זו שפה שמעוררת אצלי המון רגשות, אסוציאציות ודמיון. היא ב-DNA שלי. הכלי שלי הרבה יותר משוכלל בעברית, אבל אני מקווה שאלמד לעשות את זה גם באנגלית בקרוב".
עסקת בתחומים רבים בעשייה קולנועית, מה את מעדיפה?
"נכון להיום אני בראש ובראשונה שחקנית. התחלתי לשחק בגיל מאוד צעיר וזה היה נורא אוטומטי באיזשהו מקום.
תוך כדי לימודי קולנוע הגעתי להבנה הרבה יותר טובה מה תפקידו של כל אחד במערך הקולנועי, ופתאום הבנתי איזה קנבס מטורף יש לשחקן. המשחק כן הולך יד ביד עם דברים נוספים שאני רוצה לעשות בעתיד. אני עדיין עורכת וידאו, ועושה עוד דברים שהם מבחינתי כינור שני למשחק. בעתיד הייתי מאוד רוצה לקחת חלק בפרויקטים מעניינים ואולי גם לעשות סרט, אבל זה משהו שצריך לבוא אורגנית מתוך התהליך".
מתוך דבריה עולה שיתוף פעולה מקצועי רב עם בן הזוג במחשבה על הפקות עתידיות, והיא מספרת שהקרבה המקצועית לא מפריעה לקרבה הזוגית. "איכשהו אנחנו מצליחים להפריד", היא מסבירה, "זה עובד לנו, צריך למצוא את הבן אדם הנכון, את הפורמולה. זה שאנחנו יכולים לחלוק, לדבר על תסריט ביחד ושיש לנו שם שפה משותפת זה דבר מדהים".
