נטישות ופרידות בספרים של אחרים

• ליאור אנגלמן: דמויות סדוקות על הסכין
• גיל הראבן: סיפורים מסעירים לב ומוח
• מיה סביר: להזדקן בכבוד ספרותי
  

כבר מילדות, הספרים שקראו אלי ממדף הספרייה היו כאלה שעסקו בפרידות ובנטישות. אלה תמיד הבטיחו לי לא רק סיפור על שבר, אלא על קשרים בין גבר לאשה ובין הורים לילדיהם, על טשטוש תפקידים מסורתיים ועל סדרים חדשים שחייבים להיעשות. הממד הזה עדיין מרתק אותי, הן בקריאה והן בכתיבה. הנה כמה ספרים שאספתי ללבי במשך השנים, כולם מונעים על ידי או עוסקים בנטישות:

"בלעדיה", מאת אנטוניו מולינה

מריו, שרטט פשוט, חרד עד מוות שאשתו הבוהמיינית והלא מושגת בלנקה, תנטוש אותו לטובת גבר אחר, שווה ממנו. יום אחד זה באמת קורה, היא קמה ועוזבת - אלא שהיא חוזרת! ואפילו תוך שעות ספורות - אבל היא אחרת: "האישה שאינה בלנקה". מעין כפילה.

"בלעדיה". לאהוב את הכפילה

דווקא החזרה שלה, בדמותה החדשה, האוהבת והמתמסרת, היא שמנכיחה את חוויית הנטישה של מריו באופן חד כל כך, בעוד שהוא חי לפרטי פרטים את הרומן החדש והמדומיין של בלנקה "האמיתית" עם המאהב שלה במדריד. במעמקי הסיפור ניצבת ההבנה ההכרחית כי בהכרה בקיומה של אהבה, אנחנו מכירים גם בקיומה האפשרי של הנטישה.

"זה לא סוף העולם", מאת ג'ודי בלום

לכאורה "ספר בעיה" קלאסי, שכל הורים מתגרשים ששים להעניק לילדיהם. קארן בת ה-12, מגלה יום אחד שהוריה עומדים להיפרד, ובסופו של דבר היא מגלה שגירושים הם לא סוף העולם. זוהי תקוותם של ההורים והיועצות הפדגוגיות כמובן.

אבל למעשה כוחו וקסמו של הספר הזה, ובמיוחד כוחה של ג'ודי בלום, הוא ביכולתה לכתוב על הדברים כפי שהם, גם אם הם כואבים, וגם אם הם מיועדים לעיניים צעירות (הספר מיועד לראשית קריאה). האמת היא שלפי הספר הזה, גם אם אכן נפתח צוהר נוסף להתבוננות במשבר - בשביל ילדים, גירושים הם בהחלט סוף העולם.

"כשהלילה", מאת כריסטינה קומנצ'יני

הרומן היפהפה "כשהלילה", מתאר את התחברותם המפתיעה של מנפרד ומרינה, ואת הקשר יוצא הדופן שמתפתח ביניהם, כשחוויית הנטישה היא חוויה מכוננת עבור שניהם - כל אחד בדרכו. מרינה נמצאת בחופשה בהרים לבדה עם בנה הפעוט, ושוכרת ממנפרד את הדירה.

"כשהלילה". חווית הנטישה, הפרידה והשחזור

חוויית הנטישה, וגם הפרידה, השחזור ואולי גם הניסיון לתיקון, מהדהדות בלבו של הספר הזה - במובן ההורי, האימהי, הזוגי. המפגש ביניהם הוא כמו תאונת דרכים אפלה - אבל היא גם מאפשרת ליחסים מיוחדים במינם להתפתח ביניהם.

"חיי נישואים", מאת דוד פוגל

לכאורה הסיפור מפרק לגורמים את מסכת התעללותה של הפאם פאטאל תיאה בבעלה רך הלב גורדווייל, במהלך חיי נישואיהם - עד לסופם הטרגי. אני ראיתי בסיפור הדחוס והמסעיר הזה, תיאור של פרידה מתמשכת, נטישה של אישה את בעלה, שמתרחשת לנגד עיני הקורא, בתוך נישואים שמממשיכים להתקיים.

עד כמה שפרידה היא קשה - יש בה גם משהו מוחלט, וזה כנראה גם מה שאולי מאפשר גאולה. העובדה שהנטישה בספר הזה מתרחשת בתוך מערכת יחסים קיימת, היא העינוי העצום שחווים גורדווייל והקורא, ובעיני גם כוחו המצמית של הסיפור.

"חופשת מחלה". הריפוי נהפך למחלה עצמה

"חופשת מחלה", מאת רוני ידור

זהו למעשה יומן אהבה שכותבת מטופלת למטפלת הנערצת שלה, בעת שזו יצאה לחופשה באוסטריה.

הכתיבה אמורה להיות מפלט זמני מהנטישה - אבל למעשה היא הופכת למנוע לעיסוק כפייתי בשלל הפרעותיה (המאוד מבדרות) של המטופלת, ביחסיה עם משפחתה, חבריה והגברים שבחייה, ובמיוחד עם הפסיכולוגית עצמה - שעתידה לקרוא את היומן כשתשוב.

על גב העטיפה כתוב: "'חופשת מחלה' הוא רומן על מטופלת אחת בעולם שבו החיפוש אחר גאולה וריפוי נהפך למחלה עצמה". זו אבחנה נכונה - גם לגבי הספר הזה, וגם בהקשר של פרידות משמעותיות שאנחנו חווים בחיים - כאלה שאנחנו מסרבים לקבל.