אורון, לימדת אותי שיעור שלא אשכח
היכולת שלך להתעלות ברגעים הכי קשים הובילה אותך כל חייך, וכנראה גם בקרב. מנער שקט ונחבא אל הכלים הגעת לראש היכל התהילה // מחנכו של אורון שאול במכתב פרידה
אורון היקר,
אורוש, אני לא מעכל שאני כותב לך מכתב פרידה. השבוע חזרתי לכיתתנו בי"ב. נכנסתי לכיתה כמו עשרות פעמים שנהגתי לעשות כך והתבוננתי לקצה החדר, למקום שבו ישבת. בדמיוני ראיתי אותך מוקף בעדי, שני ורועי - החבורה של קצה הכיתה. איך אתה, הילד הכי שקט והכי נעים הליכות, נקלעת לחבורה הזאת?
נראה לי שרק אתמול ישבנו על הדשא ואמרת לי "דני, אל תדאג לי, אני מסתדר". אבל אורון, אמרתי, אני אעזור, אני אדבר עם המורים שיקלו עליך קצת. תעבור את התקופה הקשה ואז נראה כיצד נמשיך. ואתה אומר לי "אין מצב כזה בכלל, אני מסתדר מצוין". וכך באמת, אתה תמיד מסתדר - מצטיין, מצליח, שום דבר לא עוצר אותך: יש טיול, יש מסע - אתה שם. יש פעילות אחרת - אתה שם, שקט וצנוע, עניו מלידה.
רק דיברנו אחרי שקיבלת את אות ההצטיינות אצל הנשיא ואמרת לי "דני, אתה רואה, התלמידים שלך מצליחים, התלמיד שלך הצליח". אמרתי לך כמה אני גאה בך ואמרת לי שזה בזכותי. לא, אורון, אמרתי לך, זה אתה. תמיד זה אתה. היכולת שלך להתעלות ברגעים הכי קשים הובילה אותך כל חייך. אני מניח שגם בקרב היית אות ומופת לנו.
תמיד ברגעים אלו עולה שאלת החינוך והדרך: האם זו הדרך הנכונה? האם נכון לחנך את ילדינו, תלמידינו, לדרך הקשה הזו שבה יש סיכוי שלא תחזור? כרגע כל האמונה שלי בדרך ובצדקתה מעורערת. המחיר נראה לי כבד מדי, המאבק על החיים השקטים והשלווים בארצנו גבה מאיתנו מחיר של איבוד תום הנעורים בעודנו מגייסים את המחזור הבא.
אורוש, אם היית יודע איך מותך חיבר בין כל כך הרבה מחזורים בבית ירח. רבים וטובים הם המנחמים הפוקדים את ביתך בימים אלו. כולם מתפעלים מהיופי והעיניים המדהימות שלך, מהסיפורים עליך שבטח לא היית רוצה שנספר כי חלק בטח יביכו אותך.
דרור המורה אמר שלא מלמדים אותנו המחנכים להתמודד עם אובדן של תלמידים, שהם היקרים לנו מכול.
וכך הוא הדבר, השריטה שתיוותר בי תהיה עמוקה וקשה. היא תגליד ותישאר צלקת ארוכה וכואבת בכל פעם שאגע בה. הפכת מנער שקט ונחבא אל הכלים, מתרחק מאור הזרקורים, לנער נצחי שיעמוד לעד במקום הכי טבעי לו, בלא שידע זאת - בראש היכל התהילה. לוחם ללא חת שהקריב את חייו למען המולדת ולמעננו.
אורוש אהובי, יש שכבה שלמה שלא תשכח אותך ותמיד תגעגע אליך. יש חברים רבים ומשפחה שתמיד יתגעגעו אליך.
היה לי הכבוד להיות המחנך שלך. לימדת אותי שיעור שאותו לא אשכח לעולם.
דני
דני גלעד היה מחנכו של אורון שאול בתיכון בית ירח
לפנייה לכתב/ת 
