אהוד בנאי נפרד מאלוף הבריחות: "חבר, חלילן בינוני, חוטף נמרים ושודד בנקים בלי מזל"

נחמן פרקש היה אדם צבעוני בחייו, כך שאיש לא התפלא שגם לאחר מותו ייפרדו ממנו חבריו בדרך מיוחדת. מודעת האבל שפרסמו, ובה פורטו מעלליו וקורותיו, משכה את העין והעלתה יותר מחיוך, לצד העצב הגדול. "הסיפור שלו הוא כאב לב אחד גדול", אומרת נילי לביא, אחת מהחתומים על המודעה.

פרקש בן ה-77 נמצא ביום שלישי ללא רוח חיים במירון, לא הרחק מהמנהרה שבה התגורר. על המודעה לזכרו נכתב, בין היתר, שהיה חבר, אלוף הבריחות, אלוף אגרוף, קורא מעמיק, איש שיחה קשוב ועוד. חתומים עליה הזמר אהוד בנאי, הצייר ג'ימי סילברמן, ארז נוי, שהוא חבר ילדותו של בנאי, נגר ותכשיטן, העיתונאית איריס מזרחי ובן זוגה הפסל גרשון מלניקוב, והעיתונאים עמיחי ותהילה ישראלי.

המודעה על נחמן פרקש. קודם כל חבר

"את נחמן כולנו אהבנו. הוא היה מטורף, מיוחד במינו. שמו הרע היה הרבה יותר גדול משיעור קומתו הקרימינלי הנמוך", אומר עמיחי ישראלי, שיזם את המודעה. "הוא היה שוחר טוב ורק רצה לעשות טוב, אנשים דפקו אותו ורוב הזמן הלך ממורמר".

ישראלי ואשתו תהילה הגיעו לראש פינה מתל אביב בשנת 1969. שנה לאחר מכן פגשו את פרקש. "שכנו הטוב ביותר בוואדי ראש פינה היה אהוד בנאי, בחור צעיר שהשתחרר מהצבא שהתחיל ללמוד גיטרה. אהוד גר שם בחירבה ולידו גר נחמן. הם היו מדליקים בלילה מדורות ומנגנים, אהוד בגיטרה ונחמן היה מחלל. זה היה צוות רעים של ואדי ראש פינה", מספר ישראלי.

פרקש. "היה שלימזל"(צילום: אפי שריר)

בנאי הקדיש לפרקש גם את אחד משיריו, "יוצא לאור", מהאלבום "עוד מעט" שיצא לאור בשנת 1996, והתבסס על שיחה בין השניים. האגדה מספרת שכאשר נחמן כבר היה איש זקן, הגיע בנאי לבקרו והוא אמר לו שהוא חייב לו כסף על התמלוגים שקיבל מהשיר.

הזוג ישראלי מספר כי לפרקש יצא שם של שודד גדול, אולם במציאות הוא היה חסר מזל. "את שוד המחלבה של תנובה ב-1956 הוא ביצע עם אקדח צעצוע ונשלח לחמש שנים בכלא", הם מספרים. "הוא היה שלימזל גמור.

 את ההילה האמיתית שלו פרקש קיבל אחרי שהתחיל לברוח מבתי סוהר. הוא מאוד לא אהב מרחבים סגורים וברח כמעט מכל בית סוהר או תא מעצר שהיה בו. טעיתי במודעה שכתבתי שהוא היה שודד בנקים, אבל מלבד זה הכול נכון. הוא גנב גור נמרים מהספארי והיה שחמטאי יוצא מן הכלל. בעדינות כתבתי חלילן בינוני".

נילי לביא מראש פינה, החתומה גם היא על המודעה לצד בעלה גדעון, סיפרה כי "נחמן היה מסתובב פה בשכונה, והוא היה מגיע לכאן כדי לאכול. נחמן די עצבן את התושבים בשכונה, הוא היה עם הרבה כאב, סבל ותסכול, עם אופי פראי, והסיפור שלו הוא כאב לב אחד גדול".