בת תבעה את אמה: 'הבית שקנה אבא שייך לי'

סכסוך נדל"ני הגיע לבית משפט ונסוב על משפחה שהתפרקה, שתי יבשות והסכם גירושים מעורפל. שופט הגדיר את התנהגות הבת "מחפירה"

עו"ד לורי גייזלרפורסם: 07.08.14 , 19:06

סכסוך נדל"ני בין אם לבת הסתיים בבית המשפט: לאחר שנודע לה שאמה המתגוררת בצרפת מתכוונת למכור את ביתה שבישראל, הגישה הבת תביעה בטענה שהנכס שייך לה. אבל בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב דחה את טענות הבת אחת לאחת וחייב אותה בהוצאות משמעותיות.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

מדובר בנכס שקנה האב ב-1996, ומאחר שבני הזוג גרו בצרפת והבת בישראל, הוא רשם את הבית על שמה. בחלוף כמה שנים עברה גם האם לישראל, ובתה העבירה לה את הזכויות בנכס. ב-2003 נפרדו ההורים באופן רשמי, ובהסכם הגירושים נקבע שהבית שייך לאם, אך מיועד בעתיד לשלושת ילדיהם. אם היא תרצה למכור אותו, יהיה עליה לרכוש בית אחר ולרשום אותו על שמם.

מרבה נכסים

ירשו נכסים בת"א ואיתם חוב של 70 מיליון ש'

עו"ד רן הירש

במשך 15 שנה ניהלה העירייה הליך משפטי על חוב ארנונה אדיר נגד משפחה שירשה דירות ברוטשילד, נחלת בנימין ועוד. העליון החליט לשים לכך סוף

ירשו נכסים בת"א ואיתם חוב של 70 מיליון ש'

מאז חזרה האם להתגורר בצרפת, וב-2011 החליטה למכור את הבית. הבת, שסברה שהנכס שייך לה, החליטה לעשות מעשה: היא נטלה צ'ק פתוח שאמה מסרה לה בעבר, מילאה בו סכום של 1.6 מיליון שקל והפקידה אותו. אלא שלצ'ק לא היה כיסוי. נחושה לסכל את עסקת המכירה היא הגישה את התביעה לבית המשפט.

הבת טענה שהבית, או לכל הפחות שליש ממנו, שייך לה. ראשית, משום שמלכתחילה הוא הועבר על שם האם רק למראית עין כדי להגן עליו מפני בן זוגה (בעלה היום) טרם נישואיהם. שנית, מפני שהאם התחייבה בהסכם הגירושים לא למכור את הבית ללא הסכמת ילדיה.

האם, מנגד, עמדה על כך שהבית שייך לה בהתאם להסכם הגירושים. היא הוסיפה שמעולם לא התכוונה להעניק לילדים זכויות בבית, ושני אחיה של התובעת מאשרים זאת. עוד לטענתה, במסגרת הסכם הגירושים היא ויתרה על כספים רבים מתוך הסתמכות על כך שתוכל לכלכל את עצמה מכספי מכירת הבית.

האם גייסה גם את בעלה לשעבר, אבי התובעת, שאישר שהסעיף בהסכם הגירושים מהווה לכל היותר התחייבות למתנה, ושהאם רשאית לחזור בה לנוכח התנהגותה של הבת.

ניסתה לגזול כספים

סגן נשיאת בית המשפט, השופט נפתלי שילה, קבע שהבית נרשם תחילה על שם הבת רק בשל העובדה שהיא היחידה מבני המשפחה שהתגוררה אז בישראל. עם הגעת האם ארצה הועבר הבית אליה, כיוון שהייתה בעליו החוקיים (בעלה לשעבר רכש אותו בעת שהיו נשואים). ודאי שלא היה זה למראית עין כדי "להציל" את הבית מידי בעלה החדש של האם, שכן היא חתמה עמו על הסכם ממון שכבר הסדיר את הסוגיה.

עוד קבע השופט שההסכם לא מחייב את האם כלפי ילדיה. כדי להוכיח שנוסח ההסכם מבטא כוונה להעניק לה זכות תביעה נגד אמה, היה על התובעת להציג ראיות חזקות ומשכנעות אך היא כשלה בכך.

גם אם היה קובע שהסעיף הוא בעצם חוזה לטובת הילדים, הרי שמדובר במעין "הסכם מתנה", וההורים רשאים לחזור בהם בשל התנהגותה המחפירה של בתם, אשר בין היתר ניסתה לגזול מאמה כספים.

בשל התנהלותה חסרת תום הלב חויבה הבת בהוצאות משמעותיות לאביה ולאמה: לכל אחד מהם היא תשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום של 40 אלף שקל בתוספת הוצאות הטיסה לארץ והשהייה במלון.