שוק האהבה בווייטנאם נע בין כסף לשידוך
מציאת שידוך היא אף פעם לא דבר קל ואם גרים בכפרים קטנים ומרוחקים בהרי וייטנאם, זה בכלל בלתי אפשרי. מה הפתרון? שוק אהבה. אולם במרוצת השנים האזור הציורי הפך ליעד תיירותי-מסחרי. האם יש עוד תקווה למצוא אהבה?
זה דורות שצעירים מקבוצות המיעוט האתני שבצפון וייטנאם הולכים בשבתות לעיר סאפה כדי למצוא את בן או בת זוגם. "זה היה כל כך מרגש. "רציתי לראות אם אני יכול למצוא בנות נחמדות", סיפר ג'יאנג אה ואנג (50), נגן מסורתי, על הפעם הראשונה שביקר בשוק האהבה לפני שלושה עשורים.
עוד חדשות בעולם:
מי יעצור את ארדואן בדרך לנשיאות? רק אללה
"אובמה שוקל תקיפות אוויריות בעיראק" רוסיה 'משיבה אש': אסרה ייבוא מזון מהמערב
בחורה אחת מיוחדת בלטה בקהל. "כשראיתי אותה לראשונה, ניגנתי בכינור שלי. שאלתי אותה אם היא מחבבת את המנגינה, ואם היא מחבבת אותי. הייתי קצת לחוץ", העיד.
בני הזוג נישאו לאחר זמן קצר ונשארו יחד מאז. "אני גבר בר מזל כי פגשתי אותה בשוק, אבל, הי, גם היא ברת מזל שפגשה אותי! ", אומר ואנג.
בשנים האחרונות, סאפה הפכה ליעד תיירותי פופולרי שאליו מגיעים תיירים זרים ווייטנאמים שנסים לעיירה הציורית, שנודעת בטרסות האורז שלה והנוף המרהיב. סאפה היא היעד המרכזי של מחוז לאו קרי, שב-2013 הגיעו אליו כ-1.2 מיליון תיירים, עלייה חדה מ-360,000 התיירים שהגיעו ב-2003.
ואנג טאי שו אומרת כי בעוד זרם התיירים הביא לפיתוח ולשגשוג כלכלי, הוא השפיע באופן שלילי על המנהגים והמסורת המקומיים. "שוק האהבה היה מקום מאוד מיוחד עבורי כי שם פגשתי את בעלי", סיפרה. "כיום, אני לא אוהבת אותו. אנשים מנגנים שם מוזיקה רק בשביל הכיף, או בשביל הכסף שמשלמים התיירים, ואנחנו מאבדים חלק גדול מהתרבות שלנו".
מעלעלים לסמארטפונים
ואנג טוען כי הצעירים שלומדים בבתי הספר או עובדים בתיירות בסאפה לא צריכים את שוק האהבה, או נישואים בשידוך, שהיו מסורתיים בעבר באזור. "הם יכולים לפגוש בן או בת זוג בכפר, או בעיר. הם בוחרים לעצמם".
"אני רוצה שילדיי יבחרו בעצמם את בן או בת זוגם. זה יותר טוב כך", הוא מכריז.
בסאפה אין נמל תעופה והדרך היחידה להגיע לאזור היא דרך הבירה האנוי באמצעות רכבת לילית או נסיעה ארוכה ברכב. אך המרחק לעיירה לא מרתיע את התיירים. "כל כך הרבה תיירים וייטנאמים מגיעים ומשלמים לזוגות שמנגנים מוזיקה אחד לשני בשוק האהבה", מספרת לי טאי מי (54), בת שבט ה"מונג" שפגשה גם היא את בעלה שם.
"בימינו, אנשים רק מופיעים - הם לא עושים את זה באמת", אמרה בעצב. אולם לטענתה, זו לא התיירות ששינתה את המסורת של השבטים המקומיים. אלה הטלפונים הניידים והאינטרנט. "פעם, נער היה שורק מחוץ לבית נערה והיא הייתה יוצאת ומנגנת על עלה כדי להראות שהיא מעוניינת", סיפרה. "היום יש להם סמארטפונים!", היא מכריזה. "זה יותר מדי קל עכשיו. אז זה היה אתגר נחמד למצוא אהבה. אני מעדיפה לחזור 20 שנה אחורה".
עבור ליי טאי דו (52), בת שבט ה"מונג השחור", שוק האהבה הפך לבדיחה. "לפני כל התיירים, כשהייתי צעירה, כשעוד גידלנו אופיום, השוק היה רק עבור המקומיים", סיפרה. "היום זה עסק נטו. כולם באים כדי להרוויח כסף ולמכור תכשיטים".
למרות דבריה, סאפה הייתה תמיד יעד תיירותי. כשוייטנאם הייתה קולוניה צרפתית, העיירה הייתה אתר נופש פופולרי. אך במלחמת הגבולות של 1979 כל הווילות מהתקופה הקולוניאליסטית נשרפו כליל על ידי החיילים הסינים. "זה מאה שנה שמגיעים לכאן תיירים. זה מעט לא מכבד להגיד שהתיירות שינתה את התרבות של המיעוטים האתנים", אומר כריס קרנובייל, מרצה לתיירות באוניברסיטת קפילנו שבקנדה.
"תרבות ה'מונג' חזקה מאוד. אם הם רוצים להשתנות, הם משתנים", אומר קרנובייל, שמנהל פרויקט באזור סאפה שמסייע לקבוצות המיעוטים האתניים ללמוד כיצד להציע את מרכולתם לתיירים. לדבריו, "משום שסאפה כל כך פופולרית עבור התיירים הווייטנאמים מאזור השפלה, שוק האהבה השתנה והפך להיות מקום שבו נפגשים תיירים עם המקומיים".
"יש עדיין שווקי אהבה אמיתיים של ה'מונג' - אבל אני לא אומר לך איפה ומתי הם
נערכים", גיחך.
אולם גם לשוק האהבה המקורי בסאפה, על אף הפלאשים ממצלמות התיירים, מגיעים צעירים מקומיים שמחפשים מערכת יחסים. הא נאגסו, בן 26, חקלאי במקצועו, הגיע כמה פעמים לשוק כדי לחפש לו אישה.
"ההורים שלי הכירו בשוק האהבה, אז באתי גם אני הנה", סיפר לסוכנות הצרפתית, בעודו מתיישב ליד זוגתו להערב, ג'יאנג טאי סי, בת 16.
בני הזוג - שראו זה את זו בכפר אך מעולם לא דיברו - בילו את הערב בשוק האהבה בשיחות ובהאזנה לנגנים, שכיום כבר מחוברים למגבר ומוצבים על במה שהוקמה על ידי הרשויות. "אני אוהבת להיות כאן איתו", חולקת סי. "אני לא בטוחה שאפשר לקרוא לזה אהבה אבל אני מחבבת אותו".
לפנייה לכתב/ת 
