סקי מים נגד טילים באשקלון

בשבת בבוקר בחודשי הקיץ המרינה באשקלון הומה אדם. "אין מקום לזוז", נזכרים הבוקר (שבת) המעטים שבכל זאת לא ויתרו על החול והגלים. "אבל בחודש האחרון ריק. אין פה נפש חיה. אנשים לא מגיעים, העסקים נפגעו. כרגע יש פחות פחות מ-50% אחוז מכמות האנשים שמגיעים לפה בשגרה".

עוד בחדשות:

להכין מבצע המשך מתוחכם / פרשנות

אתמול הופעלו באשקלון אזעקות ראשונות מאז החלה הפסקת האש ביום שלישי ב-8:00 בבוקר, הפסקת אש שנשברה אתמול - 72 שעות לאחר שהחלה. אבל למרות החשש מירי נוסף של מחבלי חמאס, היו כאלה שהתגברו על החששות והגיעו לחוף הים. שהם, שימי, אסי, רוני ובן החליטו לנצל את השקט היחסי לספורט ימי. מצויידים בסירת מנוע הם הפליגו ללב ים "אנחנו מתרחקים מהמרינה עד כמה שאפשר", מסביר שהם. "המצב על הפנים, נהיינו פליטי מלחמה. עם תחילת המבצע לקחתי את האישה והילדים ונסענו לשבועיים להורים שלי בלוד. אי אפשר להיות בבית. המצב הזה בלתי אפשרי. אין לנו רוח גבית מהעולם. אני מוכן לארח אצלי משפחה פלסטינית מעזה, חודש-חודשיים כמה שיידרש. אני מצפה מכל האזרחים שם, שתומכים בשלום, להגיע ומי שנשאר שם הוא מבחינתי טרוריסט".

(צילום: ירון ברנר)

(צילום: ירון ברנר)

(צילום: ירון ברנר)

חברו, שימי גאוטה, נשמע אופטימי קצת פחות. "אם היו יורים 50 טילים לתל אביב הממשלה גם הייתה מגיבה ככה? האם תושבי הדרום נחשבים בכלל חלק ממדינת ישראל? אולי במסגרת המשא ומתן יחזירו גם את אשקלון? שיקחו פשוט את חמאס לנהל את המדינה, הרי זה מה שקורה בפועל".

הגענו ללב ים. כל אחד בתורו קופץ למים ועושה סקי מים. זו התרפיה שלהם. לאורך כל ההפלגה הם מדברים רק על המצב הביטחוני. מנסים לחשוב על פתרונות שיביאו סוף סוף את השקט לאזורם.

(צילום: ירון ברנר)

(צילום: ירון ברנר)

גם חוף הים היה הבוקר ריק יחסית ליום ולשעה. למרות זאת היו כמה בודדים שיצאו, אלכס ואולגה הם שניים מהם. "מתחילת המבצע אנחנו יושבים בבית, נמאס כבר כי צריך להתאורר מעט. אם תהיה אזעקה פשוט נשכב על הרצפה", אומרת אולגה ואלכס מוסיף: "אני במקור משדרות. אני לא מאמין בהפסקות אש, זה רק נותן להם זמן להתארגן ולהתחמש וזה היה ברור שגם הפסקת האש האחרונה לא תביא לסופו של המבצע. צריך לתת מכה קשה מהאוויר ואם לא תהייה ברירה להיכנס שוב קרקעית. זו צריכה להיות מכה קשה שהם לא יוכלו לקום ממנה ולצערי לא נראה כרגע שהשגנו את המטרה הזו".

(צילום: ירון ברנר)

(צילום: ירון ברנר)

באחת המסעדות במרינה פגשנו את אריה אייל, תושב העיר מזה 46 שנה. הוא יצא להליכה עם אשתו ויחד קינחו בארוחת

 בוקר. "מבחינתנו זו שגרה וזה מה שעצוב", הוא אומר, "נראה שאין באמת מה לעשות. חמאס סוחר בתושבי עזה. הם לא יכולים להתקומם נגדו. אנחנו צריכים להתיש אותם. אנחנו צריכים לפגוע בקודקודים ולהביא לסיום המצב הזה אחת ולתמיד. אנחנו רוצים לחיות בשקט".