מרד תושבי עוטף עזה שהיגרו לפנימייה: "יש לי ילדים קטנים, לא לוקח את הסיכון לחזור"
עשרות תושבי נחל עוז נודדים בארץ מאז החל מבצע "צוק איתן" לפני יותר מחודש. אמש החליטו להישאר בפנימיית "הדסה נעורים" בשרון: "יורים לך מעל הראש, יש טילים, מנהרות, אי אפשר לנהל שגרה תחת אש"
דיבורים על הפסקת אש תחת עשרות רקטות ביום ועשרות תושבים שהחליטו לעשות מעשה: בזמן שבקהיר מדברים על "הסדרה" ו"רגיעה" ממשיכים תושבי עוטף עזה לחטוף עשרות רקטות ביום. תושבי נחל עוז החליטו אמש (שבת) להפסיק לשתוק ולקחת את גורלם בידם. עשרות מהם לא חוזרים הביתה ונשארים בפנימיית "הדסה נעורים" בשרון שבה הם משתכנים בשבועיים האחרונים. "יש לי ילדים קטנים, אני לא לוקח את הסיכון לחזור", אומר ינון בן דוד, אב לשניים שהחליט לעזוב את נחל עוז כבר לפני כחודש יחד עם עוד 80 תושבים. איש מהממשלה או מצה"ל לא בדק מה ניתן לעשות כדי לסייע להם.
המשפחות מנחל עוז מתגוררות זה שבועיים בשני מבנים שהקצה להם המוסד החינוכי. לפני כן נדדו בין מקומות אחרים בארץ, "זה חוסר אחריות גדול מאוד לקחת את הילדים ולחזור לקיבוץ כי יש הפסקת אש. אנחנו כבר חודש מחוץ לקיבוץ ולא הכריזו שם מצב חירום. יש כאלה שבהפסקת האש האחרונה החליטו לחזור. אנחנו החלטנו שאנחנו לא חוזרים".
לפי שעה נותרו בפנימייה 50 תושבי נחל עוז. אחד מהם הוא עופר כהן, אב לארבעה: "חייבים הסכם, אחרת הכול יחזור שנית ועוד שנתיים יהיה עוד סבב של מלחמה. לא מספיק הפסקת אש, צריך הסכם שיבטיח לנו שקט לשנים ארוכות, צריך לפתור את הבעיה של חמאס. לצערנו, יש לנו ניסיון כבר פעם שלישית ואנחנו יודעים מתי לחזור. אף אחד לא רוצה לחשוב על חזרה לקיבוץ. הייתה קבוצה גדולה עם הילדים שלקחו אחריות וחזרו. אף אחד לא חשב שיהיה שקט שם".
השניים אומרים כי "הדסה נעורים" מארחים אותם היטב ודואגים לכל צורכיהם, אבל "אנחנו לא רוצים להיות פה. אנחנו רוצים את הבית שלנו, אבל שיהיה שקט שם. אנחנו לא רוצים לחיות בשגרה של פצמ"רים ושל צבע אדום. עכשיו יש חמישים נפילות ביום וצבע אדום. אנחנו לא מוכנים לחיות בשגרה הזאת עם הילדים שלנו בקיבוץ, לא מוכנים לקבל את השגרה הזאת. זה לא עניין של מרד. בלתי אפשרי לחזור. פשוט בלתי אפשרי לקחת את הילדים חזרה לשם, זאת אחריות כבדה".
"יורים לך מעל הראש, יש מנהרות"
בן דוד אומר שהילדים מתגעגעים לביתם בקיבוץ: "כיף שם, אנשים טובים, כל אחד מתגעגע לפינה שלו. כולנו רוצים לחזור הביתה, לשקט ולשלווה אבל זה בלתי אפשרי". בעוד ימים ספורים תיפתח שנת הלימודים, אך לדבריהם מנכ"ל "הדסה נעורים" הבטיח להם שיוכלו להישאר במקום כמה שיצטרכו. "אנחנו רוצים לחיות חיים נורמליים, אך מה שקורה זה חוסר ודאות. הציעו לנו להשתלב במערכת החינוך במקום ואם לא תהיה ברירה ונישאר כאן, זה מה שנעשה", אומר בן דוד.
עבורו, החזרה למציאות של אי-ודאות ולמציאות של ירי בלתי פוסק, של פצצות מרגמה, פיצוצים, רקטות וצבע אדום - פשוט בלתי אפשרית, "אנחנו בינתיים לא חוזרים לנחל עוז". כהן מחזק את דבריו: "אין סיכוי, זה בלתי אפשרי לחזור, שם אתה חי בתוך מלחמה, יורים לך מעל הראש, יש טילים, מנהרות, בלתי אפשרי לחזור, אי אפשר לנהל חיי שגרה תחת אש".
להערכת המועצות האזוריות בעוטף עזה כ-85 עד 95 אחוזים מהתושבים שעזבו במהלך המבצע - חזרו לבתיהם. עם זאת, חלק מהמשפחות שוקלות לעזוב שוב ובמועצת אשכול אף הודיעו שיסייעו למשפחות שיבקשו לעזוב. ינינה ברנע, תושבת נחל עוז: "ש פה המון אי-ודאות לצד תסכול. אנחנו יישוב צמוד גדר, שבו אין אפשרות לקיים שגרה. אם זה ככה, לא נחזור לאותה מציאות שחיינו בה 14 שנים. מערכות החינוך לא פועלות. שהו בהן מאות חיילים, הזמינו חברת ניקיון ומנהל חברת הניקיון אסר על העובדים לבוא כי מסוכן שם. אז הגנים לא נקיים וגם לא ממוגנים. אנחנו ממתינים לבניית גן ממוגן חדש שאליו נוכל להכניס את הילדים באופן זמני. יש פער תקציבי כי אף אחד לא מוכן לשלם. יש חזל"ש, אבל חזל"ש עם טפטופים. הדבר הנוסף, הצוות שעובד בגנים - הם תושבי האזור. חלקם לא נמצאים, חלקם באותו מצב כמו שלנו, צריך להכין את הגן, הילדים כבר חודש מחוץ לבית. זו משימה לא פשוטה. אי אפשר להפעיל את מערכות החינוך".
חלק נכבד מהמשפחות בקיבוץ עין השלושה שעדיין לא חזרו - החליטו לאחר לבטים שלא לחזור. בעקבות המשך הירי, החליטו בקיבוץ להוציא שוב את המשפחות שכבר חזרו. "מדובר בהחלטה קשה שהתקבלה ברגשות מעורבים ומלווה בהרבה כעס ותסכול כלפי הממשלה, שעל פניו שכחה אותנו", אמר דני כהן. כעת הוא מחפש מקום בטוח לאשתו ולארבעת ילדיהם. "המשפחות שחזרו עם ילדים כל הזמן בתוך הבית. החלטנו שזה לא פייר כלפי הילדים שלנו. עד שלא נרגיש בטוחים שהילדים יוכלו לשחק בחוץ, נפנה אותם למקום בטוח".
לפנייה לכתב/ת 
