הרופא שנפצע ביד בעזה - חולם להיות אורתופד
ד"ר חגי שרמן, רופא ביחידת אגוז, נפגע במהלך מבצע "צוק איתן" מרסיס במרפק שקרע חלק מהעצב המפעיל את כף היד. הוא נותח באיכילוב, ומתפלל שהיד תחזור לתפקוד מלא ושחלומו להיות מנתח אורתופדי לא נגוז, מדווחים ב"זמנים בריאים" ב"ידיעות אחרונות"
שבועיים וחצי אחרי שנפצע בידו במהלך מבצע "צוק איתן", מוטרד סגן ד"ר חגי שרמן רק מדבר אחד: אם הפציעה חיסלה לו את החלום המקצועי להיות אורתופד מנתח, או שאחרי תקופת החלמה העצב שנפגע יחזור בסופו של דבר לתפקוד מלא.
"אני משתדל לחשוב על האופציה החיובית," הוא מספר, "ולקוות שאחרי תהליך של שיקום התיקון יתרחש והחלום שלי יתממש. אבל מצד שני, אני גם מפוכח ויודע שעד שזה לא קורה, זה לא קרה."
עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו
חדשות בריאות נוספות:
הישראלי שנלחם באבולה באפריקה: "כמו סוף העולם"
בעקבות צוק איתן: ביקוש לתרומת זרע לוחמים
דיאטת הפסטה: מהו הסוג הבריא ביותר?
שרמן (27) הוא סמל לכל מה שישראל צריכה להיות: הוא עלה לארץ בשנת 2002 בגפו מחבר המדינות במסגרת פרויקט נעל"ה, התחתן עם יוצאת אתיופיה ויש להם שני ילדים, הבכור בן 3 והקטן בן שמונה חודשים. הוא עתודאי, השלים לפני שלוש שנים את לימודי הרפואה, ואת שנת הסטאז' עשה במרכז הרפואי איכילוב.
שם, לדבריו, זה קרה: הוא התאהב ברפואה האורתופדית, והיא מצידה החזירה לו אהבה. "עוד לפני ההתמחות נמשכתי לתחום הזה, אבל אחרי שהתנסיתי בו ברמת עבודה יומיומית הבנתי שמצאתי את הייעוד המקצועי שלי. היה לי ברור שאחרי השירות הצבאי אתחיל התמחות באורתופדיה," הוא מתאר.
"מקומך שמור בבית החולים"
רופאי המחלקה לא נשארו אדישים לחריצותו של העתודאי והתרשמו מהיכולת הניתוחית יוצאת הדופן שהפגין. לכן, כשסיים את מחויבותו, אמרו לו: "לך לשלום, דוקטור. המקום שלך כאן במחלקה האורתופדית - שמור. אל תדאג. אנחנו רוצים אותך, ונשמח להעביר אותך התמחות אצלנו בכל עת."
עם ההבטחה המחמיאה הזו בכיס התגייס שרמן 2012-ב לצה"ל והוצב כרופא קרבי ביחידת אגוז. "שגרת העבודה של רופא צבאי מבוססת על טיפול באנשים צעירים ובריאים בדרך כלל, שמדי פעם לוקים באיזו מחלה קלה, בשפשפת וכאלה," הוא מסביר. "אבל רופא קרבי שמצוות למרבית הפעילויות המבצעיות נהיה עם הזמן מורעל כמו כל אחד מחיילי היחידה. זה מגיע לשיא כשהצוות הרפואי שלנו, הכולל שני רופאים ושני פרמדיקים, רב עם עצמו כל הזמן סביב שאלת השאלות: מי ישתתף בפעילות ומי יישאר מעט מאחור."
כשהתחיל מבצע "צוק איתן" הורדה יחידת אגוז לרצועת עזה והשתתפה כבר בגל הראשון של הקרבות. "הכל היה בסדר. טיפלתי בפצועים מכל קשת הפגיעות עד שלפני כשבועיים, ממש באמצע המבצע, נפגעתי בעצמי," הוא אומר. הוא לא יכול לפרט מה בדיוק קרה באותה פעילות כי תחקיר צה"ל טרם הושלם, אך ממה שמותר לפרסם עולה שחלק מלוחמי היחידה, כולל הרופא, נפגעו.
"במהלך המבצע היו סביבי פצועים קשים וכאלה בדרגת פציעה בינונית. עוד לפני שהספקתי בכלל לגשת לאיזה פצוע, הרגשתי פתאום תחושת שריפה במרפק, שעד היום לא חלפה", הוא מתאר. בהמשך התברר שרסיס חדר למרפק ויצא ממנו, פגע 30%-ב מקוטר העצב הראשי המגיע לכף היד - והותיר חלק משותק.
"לקח זמן עד שהבנתי שהפעם אני הוא הפצוע. פתאום ראיתי שדם רב ניגר ממני," הוא מספר. מודע היטב למשמעות הקריטית של איבוד דם, מיהר ד"ר שרמן לטפל בפציעה ושם לעצמו חוסם עורקים. "זה לא כזה הרואי," הוא מנמיך את ההתפעלות, "פשוט לא הייתה לי ברירה כי החובש שהיה איתי נפגע גם הוא והרופא הנוסף היה חייב לטפל בפצועים הקשים."
לאחר שהדימום פסק, הוא פונה משדה הקרב. "הסיעו אותי לבית חולים ושם עברתי סדרה של בדיקות והדמיות והבנתי שאני מוגדר כפצוע קל," הוא משחזר. האורתופדים באותו בית חולים ייעצו לו להמתין עד שאותה פגיעת רסיס תתקן את עצמה. "שמעתי אותם, אך החלטתי לקבל חוות דעת נוספת. ואם כבר, אז ברור שמרופאי בית החולים שסימנו אותי כבר כמי שיהיה אחד משלהם."
גם באיכילוב הושמעה אותה המלצה, אם כי ניתוח בשלב מאוחר יותר כבר עמד על הפרק. הוא נשלח למנוחה בביתו, "אבל כעבור יום חל מפנה כשאחד הרופאים, מנהל מרפאת היד, התקשר אליי ואמר לי שמשהו הטריד אותו. לכן, כפי שנהוג בקהיליית הרופאים הבינלאומית, הוא יזם שיחה עם עמיתיו מארה"ב שמנוסים בסוגים רבים של פציעות, והם דווקא המליצו על ניתוח - ומהר," הוא מספר. "היה לי אמון מלא ברופא ובשיקול הדעת המקצועי שלו, ולא היססתי לרגע".
יש סיכוי טוב להחלמה
כבר באותו ערב הוא התאשפז במחלקה האורתופדית של איכילוב, ולמחרת בבוקר נותח. "כתוצאה מפגיעת הרסיס הגיע אלינו הדוקטור הצעיר עם חוסר נוירולוגי, שנגרם כתוצאה מפגיעה בעצבי התחושה באזור המרפק, המפעילים חלק משרירי כף היד," מתאר ד"ר תמיר פריטש, מנהל היחידה לכירורגיה של היד במחלקה האורתופדית באיכילוב. "הייתה לי ולצוות התלבטות אם נכון יהיה להמתין להתאוששות ספונטנית, או להעדיף ניתוח מחשש להרעה במצב. כאמור, נבחרה האופציה השנייה. במהלך הניתוח, שארך כארבע שעות ונערך בהרדמה מלאה, חשפנו את העצבים המעורבים, דבר שאיפשר את אבחון הפגיעה - שכללה חתך חלקי של אותו עצב ראשי".
מדובר בעצב שאורכו 40-כ ס"מ והוא נמשך מהמרפק עד לאצבעות. "במהלך הניתוח שוחזר העצב באמצעות שימוש בשתלי עצב. בגמר הניתוח הועבר החולה לאשפוז למשך יומיים ואז השתחרר לביתו. אבל הסיפור לא הסתיים כאן. צפוי לו הליך שיקומי ארוך. צריך להבהיר שלא מדובר בפעולת 'זבנג וגמרנו', שכן חתך בעצב אינו דומה לחיתוך של כבל חשמלי, שמיד לאחר שמחברים מחדש את קצותיו מתחדש הזרם לכל אורכו והוא מתחיל לפעול.
"בפגיעה כמו של ד"ר שרמן, הרקמה מאזור הפגיעה ולכל אורכו של העצב מתנוונת ברגע שהוא נחתך, כך שגם אחרי שחזור אותו עצב צמיחתו מתחילה בצורה איטית, בקצב של מילימטר ביום", מסביר ד"ר פריטש.
בינתיים, מסביר ד"ר פריטש, כחלק מהותי מהשיקום יש להקפיד על כך שגמישות המפרקים תישמר, עד שהשרירים יחזרו להפעיל אותם. ד"ר שרמן אמור להתחיל בימים אלה שיקום באמצעות ריפוי בעיסוק. "אני יודע שיש לי סיכוי טוב להחלמה ואני מת להיות אורתופד, אבל כמו שאמרתי: עד שזה לא יקרה - זה לא קרה".
לפנייה לכתב/ת 
