הדרך הטובה ביותר להתמודד עם הפחד הכי גדול
כשיאיר נתיב מצא עצמו נאבק בפחד מצלילה, הוא הבין שהבעיה היא לא ללמוד לצלול נכון אלא היכולת להתמודד עם הפחד עצמו ולנצח אותו. הוא מודה כי רק כשיצא מאזור הנוחות שלו הצליח לעשות זאת ומציע לכולנו לנסות גם
מכירים את התחושה הזאת שאין לכם אוויר? נתקלתי בה לא מזמן, ולא באופן מטאפורי אלא במובן הממשי שבו חמצן לא נכנס לי לריאות. הורדתי את המסכה במסגרת תרגול צלילה והתברר שיש לי, מה שנקרא, "בעיית הפרדה" - המשמעות היא שבניגוד לרוב האנשים הנבונים, שמשכילים לשאוף ולנשוף רק מהפה מתחת למים, אצלי זה לא קורה באופן אוטומטי.
עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו
כך מצאתי את עצמי מתחת למים עכורים במיוחד, עם בלון חמצן מלא ובלי אוויר. כשמוסיפים לכך את הפחד שלי שלא להיות בשליטה, ואפשר לומר שאתה לא בשליטה מוחלטת כשאין לך אספקת חמצן, מדובר בבעיה אמיתית.
זאת הסיבה שהלכתי לצלול מלכתחילה, כדי להיאבק בצורך הזה להיות כל הזמן עם שתי רגליים על הקרקע. מדובר במאפיין אישיותי שלא תמיד עוזר לך בחיים, ובמיוחד כשאתה צולל ולפעמים הקרקעית עמוקה.
להתמודד עם הפחד
חווים התקף חרדה? 7 עצות להתמודדות יעילה
פאניקה או פוביה? המדריך השלם להפרעות חרדה
דוקטור, מה קורה בגוף כשאנחנו פוחדים?
הפחד הוא לא רציונלי
פחד הוא לא דבר רציונלי. מה שמפחיד אחד לא יפחיד אחר, וכל אחד עם קשייו שלו. אין סוף צוללים התמודדו עם הבעיות האלה בעבר ויתמודדו איתן בעתיד, לרוב בקלות, והתרגול נעשה במים רדודים כך שאין בו סכנה ממשית.
ובכל זאת, מה שחולה השליטה בעל בעיית ההפרדה שצריך שהדברים יתנהלו כמו שהוא רוצה חושב עליו, הוא הדברים שלא בשליטתו. ובצלילה, טפו טפו טפו, לא חסרים כאלה.
אתה בעולם שאתה לא שייך אליו ותלוי במכונה שיכולות להיות בה אין סוף תקלות כדי לנשום: למשל, וסת חמצן שמתקלקל, מעיף אותך למעלה ויכול לפוצץ לך את הריאות. תקלה נוספת שיכולה לקרות היא כריש לבן ענק ורעב. הבעיה של מי שחייב להיות בשליטה היא שלמרות שהסיכוי שזה יקרה הוא בין אפסי ללא קיים, זאת עדיין אפשרות שצריך להיערך אליה.
אפשר לטעון שרגליים יציבות על הקרקע הן דבר חיובי בלבד, אבל הבעיה של הקונטרול פריק שחייב לנתח כל מהלך ומהלך מפני האסון הפוטנציאלי הכמעט ודאי המתרגש עליו בראשו היא שהוא מפספס את הצד החיובי של החיים, שהצלילה מהווה כאן רק משל עבורם.
לעומת הסיכון של אחד למיליון שיקרה משהו שלא אוכל להתמודד איתו, יש סיכוי ממשי שאראה נוף מדהים ושאזכה לחוויה מהנה שלא מלחיצה רבים וטובים. ואני מאוד אוהב לצלול כשאני לא נחנק.
לא מודה בקושי
הבעיה היא שאם לא אשלים את התרגול הזה ואלמד לזרום עם המים לא אוכל לצלול. יש עניין פורמלי של רישיון צלילה, אבל מעבר לכך יהיה מדובר בחוסר אחריות לצלול כשאתה לא מיומן.
אז אני רוצה להכניס אתכם רגע קצת יותר לעומק שלמה שקרה שם, או לפחות למה שהתחולל בראש שלי. אני הרי גבר קרבי, רגוע וכל יכול. אין סיטואציה שלא אוכל להתמודד איתה, ובטח שלא אודה בקושי שלי בתחביב קליל.
זה עיקר הפתרון לבעיה, כמובן, אבל ניחא. אני מסתכל לצדדים ולא רואה דבר, מאבד תחושת מיקום ובקושי נושם. מרגיש שאני צריך אוויר מלמעלה. בתרגול זה לא מסוכן, אבל אם אתה עולה למעלה במהירות מעומק של 30 מטר? זה כבר לא נעים, ובלא נעים הכוונה למוות מייסר.
הצלחתי בסוף, אבל תוך אי נחת וממש בקושי. העניין הפורמלי של הרישיון? אמרו לי שאצטרך לבוא שוב. ״אתה לא רגוע מתחת למים״.
עכשיו, צריך להבין, חידוש רישיון צלילה הוא עניין סטנדרטי כמו קורס רענון נהיגה. לא משהו שלא עוברים. סיפרתי את זה לחבר מהצבא שצולל מגיל שלושה חודשים שהגיב בכנות הטובה של חברי צבא: "אחי, יש מצב שאתה הראשון בארץ".
הקשר ההדוק לאגו
עכשיו מעבר לקושי הסובייקטיבי שלי שלצוללים אחרים עשוי להיראות מטופש, נכנס גם עניין של אגו ביני לבין עצמי.
הרי קור הרוח שלי ידוע למרחקים. טיפלתי כבר תחת לחץ, השלמתי מרתונים, אני עובד בעבודה שנחשבת לחוצה ובאופן כללי אפשר לומר שיש לי פרופורציה בריאה על החיים. אז מה קשור עכשיו העניין הזה עם המים?
החלטתי לקרוא שוב על הסכנות שבצלילה כדי להיאבק בחוסר הרציונליות של הפחד, ראיתי סרטוני תרגול, ואל תספרו לאף אחד כי זה ממש מביך - תרגלתי נשימות. כמו הבדיחה על הבלונדינית? תרגלתי איך אני נושם מהפה ונושף מהאף (כדי להוציא את המים מהמסכה כשאני מחזיר אותה).
דמיינתי מה אני עושה בדיוק בכל מצב חירום אפשרי. לילה לפני הכניסה למים שוב הייתי "לא רגוע". ואנחנו מדברים כאן על צלילה, כן? ספורט שלא מעט סטלנים לכאורה לא רציניים, מתמודדים איתו בכבוד. לוחמי השייטת מתבקשים לא להיעלב.
יצאתי מאזור הנוחות
אתחיל מהסוף. שאיפה, נשיפה, שאיפה, נשיפה. התרגול עבד, הייתי רגוע יותר וסיימתי עם זה בהצלחה. אבל המסר האמיתי שלי כאן הוא ההתגברות על הבושה והבחירה לצאת ממה שהבורגנות מכנה "מתחם הנוחות".
לכאורה מדובר בתחביב, שאם לא נוח לי איתו אני לא מחויב לו. העניין הוא שבאיזשהו מקום, בשלב מסוים בחיים יש לכל אחד את הדברים שהוא טוב בהם ואת אלה שפחות.
הבעיה היא בקיבעון שנוצר כשאתה עושה רק את מה שאתה יודע. אתה לא מתפתח. זה לא רק הצלילה, כמובן, אלא הפחד מלעשות דברים שאתה לא לגמרי יודע ושולט בהם. כל מה שמשפיע עלייך ומונע ממך למצות את כל מה שאתה יכול לעשות.
כולה צלילה, תגידו, אבל תחשבו רגע מה מפחיד אתכם, במה אתם מתביישים? אם אתם אנושיים יש משהו כזה. ועכשיו תחשבו מה עשיתם כדי לשנות את זה.
לפנייה לכתב/ת 
