נערים מהדרום מוצאים שלווה בכנרת: "התרופה הכי טובה"
הרחק מהמולת הרקטות מקבלים יותר מ-1,000 בני נוער מהדרום מנה גדושה של שקט. בעיר האוהלים שהוקמה עבורם בכנרת הם נהנים משלל פעילויות. מנהלת המחנה: "הפסקנו להשתמש במשרוקיות כי זה הלחיץ אותם"
"הם מגיעים לפה עם חרדות, מרעש, צפירות אמבולנסים. הפסקנו להשתמש במשרוקיות כי זה הלחיץ אותם". עילית שמואלי, מנהלת מחנה האוהלים שהקימה רשות הניקוז והנחלים בכנרת, מבינה ללבם של תושבי הדרום שמתארחים בחוף צאלון על שפת האגם. עד כה התארחו במקום קרוב ל-1,000 בני נוער מיישובי עוטף עזה וערי הדרום, והיום (א') החל המחזור השמיני.
מנכ"ל הרשות, צביקה סלוצקי, הגה את הרעיון בימי הלחימה הראשונים למבצע "צוק איתן". כשהרשויות בדרום חיפשו מקום להוציא אליו להפוגה את התושבים, עיר האוהלים כבר הייתה מוכנה לקליטתם. האירוח כולל שלוש ארוחות ביום, לינה על מזרנים באוהלים, שחייה בכנרת, טיולים ופעילות חברתית.
לדברי מנהלת המחנה שמואלי, "את השינוי אתה יכול לראות אחרי כמה ימים, כשהם
מצליחים להתנתק מהטלפון הסלולרי. פתאום הם שוכחים אותו, פתאום הטלפון מצלצל במטבח או בחדר האוכל. אני מרימה והאימא מהצד השני שמחה לשמוע שהבן או הבת מצליחים קצת לשכוח מהמצב. הם אומרים 'זה בסדר, לא צריך לקרוא להם, תני להם להמשיך ליהנות מהשקט. אפילו חיילים גרמו לחשש וביקשנו מהמאבטחים שלא ילבשו מדים".
שמואלי אמרה עוד כי לאחר זמן קצר ניתן לראות את השינוי אצל האורחים. לדבריה, "התרופה הכי טובה שאנחנו יכולים לתת להם זה את הכנרת והמים, הרבה שקט ושלווה שרק פה אפשר למצוא. החלק הכי קשה הוא לדעת שאחר כך הם חוזרים לאותו מצב של מלחמה וחרדות".
אחת ה"נופשים", מעיין פרוים משדרות שהגיעה להפוגה למשך שלושה ימים, אמרה: "המצב לא פשוט, אני משדרות אז המצב שם אפילו יותר קשה מאשר במקומות אחרים. בסך הכול אנחנו רוצים קצת שקט, שיהיה לנו חופש גדול. הרי החופש הגדול זה כמו חג בשביל הילדים אבל לנו עוד לא היו כלום חוץ מצבע אדום. לא יצאנו מהבתים".
על חידוש השיגורים לאחר הפסקת האש שנמשכה פחות מ-72 שעות אמרה פרוים כי "קיווינו שיהיה קצת שקט ואולי נוכל ליהנות קצת, אבל שוב התחיל כל הבלגן".
"מרגישים שאפשר להירגע"
נוי אמסלם מאשדוד סיפר כי בתחילת החופש יצא לקורס מש"צים, אך מיד לאחר מכן החל המבצע ולכן הוא הסתגר בבית. "אין אפשרות לעשות משהו, אי אפשר לצאת, אי אפשר לבלות, תקועים כל היום בבית בין האזעקות ובממ"ד". אמסלם ציין כי ידידה שלו שהתה ב"מחנה הקיץ" במחזור קודם. "היא סיפרה שמאוד כיף פה ואנחנו כבר מרגישים שזה מקום שאפשר להירגע בו".
את הפעילות במחנה מלווים בהתנדבות מש"צים מיישובי הצפון. אחד מהם, יואב שטרן מקריית מוצקין, סיפר כי הוא וחבריו מסייעים להפעיל את המחנה כבר קרוב לשבוע. "נותנים יד איפה שצריך. קמים בבוקר, רואים שכל החניכים כאן קמו, נכנסים למטבח, רואים אם צריך שם עזרה, מדברים עם החניכים, מפעילים אותם, מעלים את המורל. אנחנו עושים כל מה שאפשר לעזור כי אנחנו רואים כמה המצב בדרום קשה".
ברשות הניקוז והנחלים כנרת מקווים שיצליחו להמשיך ולהפעיל את המחנה עד תום תקופת המבצע. "בשבוע שעבר כמעט קיפלנו את המחנה ואז הודיעו לנו שממשיכים", סיפר יוני דותן, פקח ברשות שמשמש כהגדרתו "רס"פ המחנה". "הציוד פה
מגיע בעיקר מתרומות וחלקו של הרשות. יש ארוחות שתורמים מלונות בכנרת, רמות, מלון קיסר בטבריה ועוד, יש הרבה תרומות מעסקים וחברות, פירות שמגיעים מחקלאים ובתי אריזה ברמת הגולן ובגליל העליון. אנחנו רק מקווים שזה לא ייפסק כל עוד יש צורך במקום הזה".
במקביל, גם תושבי קיבוץ נחל עוז החלו הבוקר שבוע נוסף מחוץ לבתיהם בעוטף עזה. ינינה ברנע, תושבת הקיבוץ, עברה בחודש האחרון שש תחנות עד שהגיעה עם 25 משפחות נוספות לכפר הנוער הדסה נעורים שבשרון. "הקיבוץ כולו עטוף בפודרה ובמאבק הטנקים", סיפרה ברנע. "הירי נמשך ולא ברור איך הצבא רצה שנחזור הביתה. יש געגועים חזקים מאוד הביתה והכי כואב על הילדים שסובלים מהמצב הזה הכי הרבה".
לפנייה לכתב/ת 
