בעיה: כשאת מצפה לגילויי אהבה שהוא לא נותן
אנשים מבטאים אהבה בדרכים שונות ומצפים שיראו להם אהבה בדרך מסוימת מאוד. אז לפני שאתם רצים לקנות פרחים לבת הזוג או להכין ארוחת ערב מושקעת לבן הזוג - תבדקו אם הם לא מעדיפים בעצם חיבוק, אומרים המומחים ב"זמנים בריאים" ב"ידיעות אחרונות"
הוא נהנה להתכרבל איתה על הספה, לשתות כוס יין ולצפות בסרט רומנטי. גם היא נהנית מזה, אבל רוצה שיחמיא לה לעיתים קרובות יותר. לה נדמה שהעובדה שהיא מקפידה להכין לו את ארוחת חלומותיו מדי שבוע היא הבעת האהבה האולטימטיבית, בזמן שהוא רק מחכה שתתפנה כבר מההכנות ופשוט תקשיב לו. זה לא שאינם אוהבים, חלילה, זה רק שדרכי הביטוי שלהם לאהבה שונות.
עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו
עובדים על הזוגיות:
החשק לסקס יורד בגיל המעבר? אל תוותרו
"אני לא רואה פורנו" - ועוד 7 שקרים של גברים
למה שליש מהנשים בוגדות בבעל? 12 סיבות
מתברר שזה נפוץ מאוד, ועלול כמובן להיות בעייתי, שכן הדיבור בשפות שונות בהכרח עלול להוביל לקצרים בתקשורת. וזוגיות מצליחה, מצמיחה, את זה כולנו כבר יודעים, מבוססת על תקשורת פתוחה וזורמת. אלא שיש מי שזקוקים למילות חיזוק (ביטויים מילוליים של אהבה ומשיכה, מחמאות וכדומה), יש כאלה שרואים במעשים ביטוי לאהבה (ולא מדובר בהכרח במחוות גרנדיוזיות, גם הכנת סלט בסוף יום עבודה יכולה לעשות את העבודה), אחרים צריכים מתנות (שוב, ברמת המחוות הקטנות, כולל פרח שנקטף בגינה).
יש המקדשים את זמן האיכות הזוגי (ונפגעים עד עמקי נשמתם אם הפרטנר הזוגי פונה פתאום למסך הסמארטפון כדי לבדוק את המייל שהגיע), ואחרים שצריכים את המגע הגופני (הוא לא חייב להיות מיני). כל עוד מדברים שני בני הזוג בשפה דומה - זה נפלא. הבעיות צצות, כרגיל, סביב פערים.
הגדרת האהבה
"נקודת המוצא צריכה להיות הגדרת האהבה," אומרת המטפלת הזוגית והמינית דורית משעל. "אנחנו יודעים להרגיש אותה, אבל לא כל כך להגדיר אותה. האם כשגבר מחליף את אשתו בהדחת הכלים זה ביטוי לאהבה? האם כשהיא קונה לו מכונת גילוח חדשה היא אומרת לו שהיא אוהבת אותו? לא בהכרח. לפי הבודהיזם, אהבה היא הרצון העמוק שלי בטובתו של האחר, האחריות שלי לאושרו.
היהדות גורסת שאהבה נובעת מהערכה עמוקה לטוב שבאחר, ויש כאן אלמנט של בחירה: להסתכל על הטוב שבו. "הפסיכואנליטיקאי אריך פרוֹם מדבר על ארבעת מרכיבי האהבה: האכפתיות - כלומר הדאגה הכנה לרווחתו של האחר ולצמיחתו; האחריות - שהיא התגובה המעשית לצורכי האחר; הכבוד - ראיית האדם האחר כפי שהוא תוך כיבוד האינדיבידואליות הייחודית שלו וצרכיו הספציפיים; והידע - שהוא ההיכרות האמיתית עם האחר.
"נתינה כנה מתוך מחשבה על האחר - זאת אהבה, וזאת כמובן הרגשה מדהימה. אלא שאנחנו נתונים לאשליה שהאהבה, כמו כל רגש, היא קבועה, סטטית, וזו כמובן טעות. הדברים משתנים לפי תפיסה שיצרה התודעה שלנו ברגע מסוים, הרגשות הם דינמיים."
וזה מוביל לא פעם לקשיים. הדוגמה הקלאסית, מציינת משעל, היא האישה שאוהבת מאוד שבעלה מפנק אותה וקונה לה שוקולדים. היא כפייתית בעניין הזה, מזכירה לו שוב ושוב את הצורך שלה בפינוק הזה, בהבעת תשומת הלב בדרך המסוימת שהיא רוצה. והוא, שחש שהמחווה נכפית עליו, שאם ייענה לבקשותיה החוזרות יעשה זאת מתוך תחושה של ריצוי ולא מרצון, נמנע - והם נכנסים ללופ שעלול להוביל לתהומות.
משעל: "נתינה אמיתית, שמחוברת לרצון, היא הדבר הטבעי. אם יש לנו חוויה לא טובה של צרכים שהיו לנו מלידתנו ולא נענו, אם אנחנו מתבגרים באמונה שזה לא יכול לקרות, שאיש לא ימלא את צרכינו - אנחנו דוחפים, לוחצים, לא מסוגלים להניח לזה ולחכות שהצרכים ימולאו והנתינה תיעשה באופן טבעי על ידי מי שאוהב אותנו, ושם נוצר קושי.
"הרי זה אבסורד לומר למישהו 'אתה צריך לרצות לאהוב אותי'. זה נובע מחוסר ביטחון אבל זה מכניס הרבה מאוד זוגות לפלונטר. לאחד יש חור של חוסר ביטחון והאחר, כמו מתבגר, כאילו אומר 'ניג'סת? לא אעשה מה שביקשת'. במצב כזה צריך להבין שהסיבה ל'ניג'וס' היא חוסר ביטחון וחוסר אמונה בכך שאפשר שהדברים הטובים שאני זקוק להם יגיעו אליי מצד אחד, ומצד אחר - מתן מרחב לבן הזוג לבחור לתת - מתוך ראיית הטוב שבו ומתן אמון. אם מבינים את הדינמיקה הזאת נוצרת קרבה. אלא שלא כל זוגיות חזקה מספיק כדי להכיל את מכלול הרגשות האלה."
פצעי הילדות
אל הנקודה המסוכנת הזאת מגיעים לרוב בני זוג שלא מכירים את עצמם, שלא עוברים תהליך (שנמשך, אגב, כל החיים) של היכרות עם פצעי ילדותם, עם המנגנונים הסמויים המפעילים אותם. טיפול זוגי, או היכולת האינטואיטיבית ליצור תקשורת רגשית כנה, יכולים לסייע.
"אם מסוגלים לדבר על הצרכים השונים, לתת מקום לתגובות של האחר, לנהל משא ומתן מבלי למחוק זה את זה," אומרת המומחית, "אפשר בהחלט למצוא פתרון שייתן מענה, ולו חלקי, לצרכים, בייחוד אם הנימה היא של מתן לגיטימציה ולא של ביקורת. כך אפשר גם ללמוד לקבל את האהבה הלא קונקרטית מהאחר.
"למשל, אישה שאומרת שהיא צריכה שבן זוגה יגיד לה 20 פעם ביום שהוא אוהב אותה. בשיחה פתוחה ומכבדת הוא יכול להסביר לה שהוא מבין את הצורך שלה, אבל אם יחזור על הביטוי שוב ושוב זה יהיה לא טבעי, הוא יחוש כמו רובוט, למרות שהוא כן חש אהבה כלפיה. אם הוא יבטיח להשתדל, ויאמר לה את המשפט הזה אפילו פעם בשבוע - באופן טבעי - תהיה רגיעה, תהיה תחושה של הבנה הדדית, יצא האוויר מהבלון.
"לעומת זאת, אם אותו גבר יאמר לזוגתו 'את נורמלית!? מי מצפה לדבר כזה בכלל'!? החרדה שלה תגדל והקשיים ביניהם יתעצמו. במצב כזה, גם אם הוא יאמר לה שהוא אוהב מדי שעה, היא לא תרגיש אהובה. היא תזהה את חוסר האותנטיות."
חשוב לשוחח על הדברים שכל אחד זקוק להם בקשר, על ביטויי האהבה הרצויים. כדאי לדבר על המשמעות של הדברים עבור כל אחד מבני הזוג, ואפילו לתת דוגמאות. אבל, קובעת משעל, אין טעם לזייף. "יש מקום לדיבור, להבנה, לגמישות ולרכות; אבל העשייה, הביטוי, חייבים להיות מחוברים לרצון, כי סופו של הזיוף להתגלות".
לפנייה לכתב/ת 
