"אני רעב"; 10 המשפטים המעצבנים של החופש הגדול

החופש הגדול תשע"ד אינו דומה לחופשים שקדמו לו, והלוואי שלא יהיו עוד חופשים דומים לו: הלחימה, האזעקות, הנפגעים הרבים, וגם כל אירועי הקיץ שבוטלו או נדחו והשאירו ילדים רבים מאוכזבים. עם זאת, ישנם משפטים אופייניים שנשמעים בכל משפחה בכל חופש גדול, וגם הפעם לא נפקד מקומם. אליהם הצטרפו משפטים שאופייניים רק לחופש הנוכחי. אספנו עבורכם מקבץ של משפטי מפתח:

1. "אמא, משעמם לי!"

לא משנה אם כרגע חזרתם מבילוי מסעיר או שבזה הרגע הוא פקח את העיניים, אם אתם בנסיעה לקראת נופש מתוכנן או שרק הרגע הגעת מהעבודה ועוד לא חלצת נעליים, אם בבית ישנם עוד שבעה חברים קרובים או שהוצאת במאור פנים עבודת יצירה מפעימה, ה"משעמם לי" הוא בן לוויה קבוע בחופש.

כל רגע חסר ריגוש הוא רגע של שעמום בלי קשר לרגע שלפניו או לרגע שאחריו. ואנחנו?

כמו חיילים טובים מתייצבים במהירות לקריאה וממהרים להפוך לצוות הווי ובידור מיומן. מציעים שלל הצעות שנשמעות לנו מפתות במיוחד, אבל נענות באדישות מהצד השני. בסוף השעמום נפתר באמצעות עוד משחק מחשב משעמם. בעיננו כמובן.

אז מה בכל זאת אפשר לעשות? במקום שאנחנו נציע פתרונות לשעמום, לשאול את הילד "מה יכול לעניין אותך?". ולא לשכוח שגם סתם להשתעמם זה בסדר.

2. "אני רעב!"

"אני רעב" היא דרך אחרת להגיד "משעמם לי". הרי זה לא שהילדים שלנו באמת מורעבים. מצד שני, החופש הגדול והשהייה בבית מספקים אינספור פיתויים קולינריים. כך אנחנו מוצאים אותם בשיירה בלתי נגמרת אל המטבח: עוד קערת דגנים, אשכול ענבים, מעדן, ארטיק, פרוסת עוגה, חטיף, וכל זה עוד לפני ארוחת צהרים... לפעמים נראה כאילו בקיץ אנחנו רק עסוקים בלמלא את המקרר, בעוד הם עסוקים בלרוקן אותו בזריזות מרשימה.

אז מה בכל זאת אפשר לעשות? להכין עבורם בצורה נגישה ירקות ופירות חתוכים, ולהשקיע בחטיפים בריאים שקל לנשנש מבלי להעמיס על ילדינו סוכרים ושמנים מיותרים. אפשרות אחרת היא להציע להם להכין בעצמם משהו מושקע: ארטיק מפירות טריים, כריך מושקע, שייקים טבעיים, אפיית חטיפי גרנולה וכו'. ההכנה מעסיקה אותם והתוצרת בריאה במיוחד.

3. "תקני לי..."

כאילו לא מספיק שבחופש הגדול אנחנו צריכים לעסוק ברכישות לקראת שנת הלימודים, וכאילו לא מספיק המחיר הכלכלי שאנחנו משלמים עבור אטרקציות שיעסיקו וירשימו מעט את הילדים שלנו, עדיין כל יציאה מהבית מלווה ב"תקני לי" המסורתי. הם גם יודעים יפה מאוד איך לשבת לנו על המצפון: "תקני לי את המשחק החדש כדי שלא ישעמם לי", "תקני לי בגד ים חדש כי הישן כבר ממש לא מתאים", "תקני לי ארטיק כי ממש חם לי" והשיטה הישנה והטובה "תקני לי בגדי מונדיאל כי לכולם יש". כשהם גדלים מעט, את "תקני לי" מחליף המשפט "תשאירי לי כסף".

אז מה בכל זאת אפשר לעשות? לפני כל יציאה מהבית מגדירים בצורה ברורה מה קונים ומה לא. אפשר לקבוע שהילד יבחר רק פריט אחד או להגביל אותו בסכום מסויים. וכמובן - לא להישבר.

4. "אולי תפסיקו כבר לריב?"

"הוא לקח לי!", "היא לא נותנת לי לראות את התוכנית שלי", "הוא הרביץ לי", "היא מפריעה לי", "הוא רימה אותי במשחק", "היא גמרה את כל העוגיות", "הוא מציק לי"...

יש רגעים שנדמה שהפתרון היחיד שהם מכירים לשעמום הוא לריב אחד עם השני, ונושאים ברוך השם לא חסרים. ואם אין סיבה מספיק טובה לריב, תסמכו עליהם שהם ייצרו סיבה יצירתית בקלות.

אז מה בכל זאת אפשר לעשות? נושמים עמוק, עוצמים עיניים ומתאמצים להיזכר ברגעים המענגים שבהם כל הילדים שלך משחקים יחד או צוחקים מאיזו בדיחה שמצחיקה רק אותם. זוכרים שזה קורה בכל המשפחות (גם אצל אלה שנראים לך תמיד כמו משפחת בריידי), ושריבים בין אחים הם חלק טבעי והכרחי בהתפתחות.

5. "לא הגיע הזמן שתצאו מהפיג'מה?"

הם קמים מתישהו במהלך הבוקר. אנחנו כבר קמנו, התלבשנו ויצאנו לעבודה. אחר הצהריים, כשאנחנו חוזרים, הם עדיין שרועים על הספה באותה תלבושת בה ישנו. הפיג'מה היא בסך הכל סימפטום המוכיח שהם עדיין לא עשו היום כלום. ועוד בזמן שאנחנו התרוצצנו בלי הפסקה. הבטלה הזו משגעת אותנו. נכון שהעובדה שהם יטרחו ללבוש בגדים לא תהפוך אותם ליותר פעילים או אפקטיבים, אבל לפחות הם ייראו כאלה...

אז מה בכל זאת אפשר לעשות? אפשר להוציא עבורם בגדים ולשים במקום בולט או פשוט לקנא בהם בשקט, הרי בתוך תוכנו גם אנחנו היינו רוצים להשתרע בבטלה כל היום.

6. "תסדרו כבר את החדר!"

באמת שאין לנו ציפיות גבוהות, למרות שאם הם ממילא נמצאים בבית היה נחמד אם היו טורחים לקפל כביסה, להוריד את הזבל, או לקנות חלב במקום להשאיר את הקרטון הריק על השיש.

אבל כמו שאמרנו, אין לנו ציפיות גבוהות, אנחנו מסתפקים בכך שכשנחזור הביתה נצליח לזהות את הסלון היפה והאהוב שלנו, ושלא תקבל את פנינו עננת סירחון של אוכל שהרקיב מחוץ למקרר. אנחנו בסך הכל רוצים שהחדר של הילדים יהיה מספיק מסודר כך שלא נתבייש כאשר מגיעים חברים לבקר.

אבל נראה שהילדים ממש לא מבינים ממה אנחנו מתרגשים, הם בקושי שמים לב לבלגן סביב. ואיך הם ישימו לב אם אנחנו ממהרים לאסוף, לטאטא, לזרוק, לסדר, לארגן ולשטוף?

אז מה בכל זאת אפשר לעשות? חצי שעה לפני שאנחנו חוזרים הביתה רצוי להתקשר ולעדכן אותם שאנחנו בדרך ומצפים להיכנס לבית מסודר. אפשר גם לקבוע שלא יוצאים מהבית לפני שהוא מסודר או לעשות ביחד יום פעילות משפחתית בנקיון וסידור הבית. אחרי שיעבדו קשה, יעריכו יותר את הצורך לסדר ולארגן.

לצד המשפטים הללו, שנשמעים בכל חופש, ישנם גם משפטים שאופיינים רק לחופש הנוכחי:

7. "מהר! הכנסו לממ"ד/חדר מדרגות"

לא משנה מה עשינו באותו רגע, האזעקה תמיד תפסה אותנו בהפתעה. בתוך כמה שניות עלינו לאסוף במהירות את כל הילדים ולהיכנס למרחב המוגן. בהתחלה חששנו שיהיה לנו קשה להעיר אותם או לנתק אותם מתוכנית טלווזיה אהובה או ממשחק מחשב. בפועל, מתברר שילדי ישראל קלטו מיד את משמעות האירועים וגם ילדי המרכז המפונקים הצליחו במהירות להתנהל בהתאם להוראות הבטיחות. אחרי כמה אזעקות, גם הפעוטות שאך זה החלו לדבר ידעו למלמל "אזעקה" ו"מהר לממ"ד".

8. "אמא, מתי נוכל ללכת לים?"

הסמל הבלתי מעורער של החופש הגדול הוא חוף ים ובו ילדים משחקים באושר ובחופשיות. השנה, חוף הים ננטש ברוב אזורי הארץ, והילדים ששיוועו לתחושת חופש אמיתית נאלצו לחלום על הרגע בו יוכלו לצאת שוב לחוף הים. לא רק לים אסרנו עליהם ללכת, הם גם לא יכלו לשחק בחופשיות כדורגל במגרש או לבלות בגן השעשועים. למעשה, לא ממש יצאנו מהבית, והחופש הגדול לא הכיל מספיק חופש.

9. "מה מכינים היום לחיילים?"

צוק איתן הביא עימו גם דברים טובים, ובראשם ההתגייסות המדהימה של אזרחי ישראל למען החיילים.

חבילות השי העמוסות כל טוב, נעשו מכל הלב ומתוך מחשבה כנה על טובתם של החיילים. מצד שני, העיסוק בחבילות, אפיית העוגות, קניית המוצרים ואריזתם העסיקו את כל בני הבית והעניקו לנו כמה דקות של חסד ועשייה. לא פלא שהילדים היו נלהבים עוד יותר מההורים.

10. "אבל אמא, הבטחת לי!"

אנחנו מלמדים אותם שהבטחות צריך לקיים, ומאמינים בכך באמונה שלמה. אבל הקיץ הזה יצא שהפרנו הרבה הבטחות. זה לא אנחנו אשמים, באמת שרצינו ללכת לפארק מים וללונה פארק ולפיקניק ולגן חיות ולשלל מופעי חוצות, אבל צוק איתן שיבש את השגרה וחלק גדול מהתוכניות לא יצאו לפועל. הילדים התאכזבו קשות, וגם אנחנו. בינתיים, נראה שאולי נשארו לנו כמה שבועות אחרונים של חופש כדי לנסות ולהגשים לפחות חלק מהתוכניות.