ישראל רק תפסיד מהחרמת ועדת האו"ם

מדינת ישראל ניצבת מול העובדה שמועצת זכויות האדם של האו"ם הקימה ועדת חקירה בינלאומית ועצמאית שבראשה יעמוד פרופ' ויליאם שבאס. לוועדה יש מנדט לבחון את הפרות המשפט הבינלאומי ההומניטרי ואת "הפרות זכויות האדם בשטחים הפלסטינים הכבושים" מ-13 ביוני. הממשלה נדרשת להכריע אם לשתף פעולה עם הוועדה או לא.

עוד בערוץ הדעות של ynet

משתיקים את המחאה ברוח המפקד / גבי לסקי

במסגרת ההחלטה להקים את הוועדה, נוקטת מועצת זכויות האדם בעמדה חד-צדדית המגנה את ישראל בחריפות, תוך קביעה של הפרות חמורות ושיטתיות של זכויות האדם והתקפות נגד אזרחים בענישה קולקטיבית. המועצה לא הזכירה כלל את מעשיו של חמאס - את מעשי הטרור, את מנהרות התופת ואת השיגור של אלפי רקטות - ורק כבדרך אגב גינתה את הריגתם של שני אזרחים ישראלים על-ידי רקטות. יתרה מזו, בחרה המועצה למנות את פרופ' ויליאם שבאס, יו"ר הוועדה, שהתבטא בעבר בכובעו האקדמאי באופן נחרץ בעד העמדה לדין של ישראלים בפני בית המשפט הבינלאומי הפלילי בהאג בגין מדיניותה כלפי הפלסטינים. שבאס אף ציין כי אם היו מציעים להעמיד לדין את טוני בלייר, הוא היה מעדיף את בנימין נתניהו.

מועצת זכויות האדם מורכבת מ-47 מדינות ביניהן רוב מוחץ של מדינות מאסיה, דרום אמריקה ואפריקה, שהצביעו ברובן נגד ישראל. המדינות האירופיות שהתייצבו באמצעות שרי החוץ בעד זכותה של ישראל להגן על עצמה, בחרו להימנע ורק ארצות הברית הצביעה נגד. ההחלטה של המועצה היא פוליטית ויש להבחין בינה לבין הכרעות מומחיות או משפטיות. כך, נציבת זכויות האדם נאבי פילאי והנציגים המיוחדים של המועצה שהם מומחים בלתי תלויים גינו את המעשים של חמאס ולא רק של ישראל. יש לשים לב שכל הגורמים של מועצת הביטחון התייחסו לפעילותה של המדינה בכל השטחים הפלסטינים הכבושים כולל הגדה המערבית, תוך התייחסות להרחבת ההתנחלות הבלתי חוקית ולזכות הפלסטינים להתנגד לכיבוש.

ועדת שבאס מחויבת לפסוק על פי הנורמות של המשפט הבינלאומי שקובעות שהתקפות יהיו מכוונות רק נגד מטרות צבאיות ושהנזק הנלווה שעלול להיגרם לאזרחים איננו בלתי מידתי. מן החומר שמערכת הבטחון פרסמה במהלך הלחימה עולה שצברה ראיות כדי לבסס את הטענות בדבר החוקיות של פעולות הצבא בעזה. הראיות כוללות צילומי אוויר של מטרות להתקפה, ביטול גיחות במקרים של חשש לפגיעה בלתי מידתית באזרחים ומספרים של הרוגים המיועדים להראות אחוז גבוה של פגיעות בגברים בגיל לחימה.

עם זאת, נשארות סוגיות שנויות במחלוקת. למשל, לגבי פגיעה בבתים של מנהיגים של חמאס יש צורך להראות שאלה שימשו לפעילות צבאית. גם במקרים שבהם הפגיעה באזרחים נראית על פניה בלתי מידתית, השאלה היא אם זאת כתוצאה מטעות אנוש או מהתעלמות בלתי אחראית מהסיכון לחיי אזרחים.

האם לנוכח כל האמור על ישראל לשתף פעולה ולהביא את הראיות של מערכת הביטחון בפני ועדת שבאס? לגבי ועדת גולדסטון, סברתי שהחלטתה של מדינת ישראל שלא להתייצב באופן פורמלי הייתה מוצדקת כדי להימנע מיצירת סימטריה בינה לחמאס כמתדיינת. לעומת זאת, לגבי ועדת שבאס אין מקום לנימוק זה כיוון שחמאס איננו מתדיין. יתרה מזו, הניסיון שצברה ישראל מוועדת גולדסטון מהגשת ראיות בשלט רחוק בלי להופיע איננו מלמד שהשיטה מוצלחת שהרי גולדסטון חזר בו מאוחר יותר מהחלק של הקביעות העובדתיות שקיבל בעת כהונתו כיו"ר הוועדה.

לישראל יש יותר מדי מה להפסיד אם לא תמקסם בכל דרך אפשרית את ההזדמנות להציג את הראיות שברשותה כדי להוכיח את מאמציה להימנע מפגיעה בלתי מידתית באזרחים פלסטינים בעזה. הרי, גם אם ישראל תבחר שלא להופיע, עדיין הוועדה תפרסם את החלטתה ואי-הופעתה של ישראל לא תפחית את השפעת ההחלטה על דעת הקהל בעולם. יש להוסיף שמעבר לבחירתה להופיע או לא להופיע בפני ועדת שבאס, חייבת מדינת ישראל על פי המשפט הבינלאומי ההומניטרי להקים בעצמה ועדת חקירה עצמאית שתחקור האשמות אמינות של הפרות הומניטריות.

ביצוע חובה זו חשוב בשני מישורים. במישור הבינלאומי, כשמדינה מראה שהיא מסוגלת לבצע ביקורת עצמית, להעמיד לדין ולהעניש כנדרש, חסומה הסמכות לשפוט את מעשיהם של מנהיגיה הפוליטיים ושל חייליה בבית הדין הבינלאומי לפלילים או ברוב המדינות שמפעילות סמכות אוניברסלית. במישור הלאומי, חשוב שישראל עצמה תפסול מעשים שאינם הומניטריים היכן שמעשים אלה מתגלים, וכך תקבע שהם מתבצעים בניגוד למדיניות שלה ופוגעים בטוהר המידות של צה"ל החשוב כל כך לאלה מבין החיילים המסכנים את חייהם על מנת לשמור עליו.

פרופ' פרנסס רדאי, נשיאת מכון קונקורד לחקר קליטת המשפט הבינלאומי בישראל במכללה למנהל

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il