תג המחיר של המחר

תג המחר, כמו הרבה דברים טובים אחרים, התחיל במקרה. נתקלתי בכתבה בכיכר השבת בה סופר על בני נוער ערביים בשפרעם ששיפצו בית כנסת עתיק בתגובה לפושעי תג מחיר שהתנכלות למסגדים. הכתבה הייתה מרשימה, אך מה שתפס את עיניי היו דווקא התגובות.

בתגובה הראשונה, שכותבה הזדהה בתור אלחנן, נכתב שזוהי רק פרובוקציה, שאין מה להתרגש, הם עושים זאת רק כדי "לצאת" נאורים ו"להוציא" אותנו, היהודים, לא בסדר. לתגובה זאת של אלחנן באה תגובה משלה, ע"י הכותבת אן, שאומרת "תענה לפרובוקציה בפרובוקציה": "הם משפצים בתי-כנסת? יצאו מתנחלי יצה"ר וישפצו להם מסגד! אז, אותם רשעים, יענו בפרובוקציה משלהם, ויחלקו מזון לקשישים רעבים בדרות תל אביב. צה"ל לא ישתוק ובפרובוקציה משלו, יחבר להם ישובים לחשמל, מים וביוב. אין ספק שאותם פלסטינאים אוהבי פרובוקציות יסלימו את מאבקם ויטעו עצים בכרמל, כך שלנו לא תהיה ברירה ונאלץ לתת להם חופש עבודה ומסחר. פשוט איום ונורא".

צילום מסך

את הכתבה והתגובות שיתפתי בעמוד שלי, לא צריך לציין שההיענות הייתה גדולה, בקרב ימנים ושמאלנים, ועד היום רבים רוצים לחבור ולהשתתף בעשיה הזאת, כי היא לא על מלחמה באויב שבחוץ, אלא מלחמת בראשית על האויב שבתוכנו, והאויב הזה הוא הרעיון הקיצוני ואיבוד הערכים, משתי קצוות הקשת הפוליטית.

את הפעולה הראשונה ביצענו בכפר אבו גוש, מקום בו התבצעה פעולת תג מחיר. הלכנו לשפץ את המנהל הקהילתי. 15 אנשים התאספו, הגיעו מכל הארץ עם ציוד צביעה והעבירו בוקר שלם בצביעת קירות, ניקיון וסידור של המנהל הקהילתי. אנחנו לא אנשי מקצוע, וזוהי לא המטרה, אבל כן הרגשנו שהתחלנו תיקון קטן של העוול הגדול שנגרם לשכננו, והכי חשוב לנו. את פנינו קיבל ראש המועצה, שהסביר כמה תושבי הכפר היו זועמים לאחר תג המחיר שהתבצע במקום.

בתור ירושלמי אני מכיר את השכנות הטובה הזאת מקרוב, היו תקופות בהם כל סוף שבוע הייתי מבלה כמה שעות עם חברים באחד הממתקיות בכפר, ביחד עם תושבים ממבשרת ציון, ירושלים ואבו גוש, מעשנים נרגילה ושותים קפה כאילו אין שנאה בעולם. כמובן שתושבי הכפר היו זועמים, זהו אחד הכפרים הערביים היחידים שעזרו להתיישבות היהודית ועד היום תורמים למדינה, רבים מהם מתגייסים לצבא ולמשטרה. אך גם אם זה לא היה המצב, כמו בכפרים אחרים בהם מתבצעים תגי מחיר רבים אחרים, זה אינו אומר שיש לבצע פעולות שנאה כאלו. פעולות השנאה האלה גורמות לנו להפסיד במערכה, לאבד את עצמנו, את החברה שלנו ואת המקלט היחיד שיש לעם היהודי בעולם, מדינת ישראל.

בלי אידיאולוגיה, רק מתוך רצון לעזור(צילום: יונתן בן דהן)

תג המחר עלה מתוך צורך, צורך עמוק בחברה הישראלית להרים את הראש ולהראות את הצד השפוי שלה. בתקופה שתגי המחיר עוד היו בכותרות, נוצרה מועקה ענקית בציבור הישראלי, מועקה שאינה משויכת לימין או לשמאל, מועקה שמסמלת את איבוד הערכים שלנו והשתלטות השיח הקיצוני על סדר היום ובעיקר איבוד השליטה על החברה שבה אנו חיים. אף אחד לא רוצה שפורעי חוק, אנשים שאיבדו את ערכיהם, יכתימו את החברה בה הם חיים. אף אחד לא רצה לתת להם לייצג את פנינו בעולם, אף אחד לא רצה להסתכל כל יום בחדשות ולשמוע עוד על תג מחיר ולא לעשות כלום חוץ מלהתלונן. אנחנו רוצים להוכיח, בעיקר לעצמנו, שאנחנו יותר טובים, יותר ערכיים ויותר שפויים, ורק אז יתפנה מקום לאידיאולוגיה ופוליטיקה.

• יונתן בן דהן, בן 23 מירושלים, יוזם פעולת תג המחר, פעולה שבאה לתת מענה אזרחי לפעולות תגי המחיר