ביחד עד המוות: זוגות מקועקעים מדברים

בפעם הראשונה שהתקעקעתי, ניסיתי לעשות כל שביכולתי כדי להסתיר זאת מההורים שלי. אומנם הייתי כבר בת 23, אך כבת להורים פולנים די שמרנים באופיים, הנחתי שעדיף שהם לא ידעו על כך דבר. הייתי תמימה. כל כך תמימה, מאחר שהקעקוע, ובכן, היה מאד מאד גדול והוא מתפרס כמעט על כל החלק הפנימי של הזרוע הימנית שלי.

במוקדם או במאוחר היה ברור שההורים שלי יגלו על כך והם אכן גילו. לא אשכח את הרגע בו אמא שלי הביטה בי במבט הכי מאוכזב שלה, הזיזה את ראשה ימינה ואחר שמאלה ואז שוב ימינה ושוב שמאלה, הישירה מבט על הקעקוע ואחר כך עלי ואז על הרצפה, ולבסוף לחשה: "אני לא מאמינה". זה היה רגע נוראי. כשהתגברה על ההלם, הגיע כמובן הכעס. "איך העזת?" הטיחה בי. "מי יתחתן איתך עכשיו?!".

7 שנים ושלושה קעקועים מאוחר יותר, רצה הגורל והכרתי את עמי, בן זוגי והחבר הכי רציני שאי פעם היה לי. לא הפריעו לו הקעקועים, פשוט מאחר שגם הוא מקועקע, אפילו יותר ממני. המשפחות שלי ושל עמי לא כל כך מרוצות מהקעקועים שלנו בלשון המעטה, וההורים של שנינו מתקשים להסתיר את מידת אכזבתם נוכח כל קעקוע חדש שמעטר את גופנו.

הרעיון לכתבה על זוגות מקועקעים הגיע אחרי הקעקוע האחרון שעשיתי, כשאמא שלי שאלה כיצד הגיבו לכך הוריו של עמי, וכשהוריו של עמי שאלו כיצד אמא שלי הגיבה אליו בעצמה. תהיתי כיצד מתמודדים עם זה זוגות מקועקעים אחרים ופניתי לשלושה זוגות כאלו.

ג'וזף ורועי: 13 קעקועים ושלוש שנות זוגיות

הזוג הראשון הוא ג'וזף ורועי, אחד הזוגות היותר מיוחדים שאני מכירה. הם צמחונים ובעלי לוק אפל, וגם הקעקועים שלהם בהתאם. ג'וזף וקסלר (27) מתל אביב, הוא סטודנט למדעי הרוח ומנהל הדרכה בחטיבת המוצרים של "לוריאל". רועי צור (28), גם הוא מתל אביב, הוא סטודנט שנה אחרונה במחלקה לאנימציה של מנשר, ועובד כמעצב גרפי ומאייר.

עברו לגור ביחד תוך שבוע. רועי, ג'וזף והכלב ג'ק(צילום: הילה אלקיים)

למרות הלוק החיצוני הדי אלטרנטיבי, יש לומר, השניים היו מעדיפים להסתכל על עצמם כעל זוג שגרתי לכל הדעות. "הדבר שאנחנו הכי אוהבים לעשות זה לריב", אומר ג'וזף ורועי מהנהן בהסכמה. השניים הכירו לפני ארבע שנים בבר תל אביבי, והיה ביניהם קליק מיידי.

"כשבוע אחרי שהכרנו כבר עברנו לגור ביחד", מספר ג'וזף ומוסיף: "שנה שעברה חגגנו שלוש שנות זוגיות באמסטרדם, והחלטנו לנצל את המאורע כדי להתארס. כרגע אין לנו תוכניות להתחתן ולקיים טקס של ממש. פחות חשוב לנו 'היום הגדול' עצמו, וההבטחה שהענקנו האחד לשני משמעותית הרבה יותר עבורנו מעוד טקס חתונה אזרחי שאין לו כלל תוקף חוקי בישראל".

מתי התקעקעתם לראשונה?

ג'וזף: "הקעקוע הראשון שלי היה בגיל 18, והוא היה מתנת יום הולדת מאימא שלי. במשפחה שלי, אימא היא היחידה שמעוטרת בקעקוע, אותו קיבלה במתנה ממני ליום הולדתה ה-40. יש לי 13 קעקועים כרגע".

רועי: "הקעקוע הראשון שלי היה בגיל 18, וגם לי יש לי 13 קעקועים כרגע".

הקעקועים שלנו. רועי וג'וזף(צילום: הילה אלקיים)

ג'וזף: "אני מניח שהתגובות מהמשפחה מגוונות. רובם אינם מבינים את זה אך מקבלים זאת מבלי לשפוט".

רועי: "התגובות במשפחה שלי מאוד טובות כי רובם מקועקעים בעצמם. יש לי אפילו קעקוע משותף עם אימא שלי".

לג'וזף ורועי יש שני קעקועים משותפים. "אחד בבוהן שעשינו כאשר ציינו שנה יחד", מספר רועי ומוסיף: "מדובר בבדיחה פרטית שליוותה אותנו בתחילת הזוגיות והיא מופיעה בכיתוב בקוריאנית. הקעקוע השני ממוקם בזרת, ואותו עשינו כאשר התארסנו בשנה שעברה. מדובר על 9 קווים דקים המסמלים את תאריך היכרותנו ה-9 ל-9". 

ג'וזף: "בנוסף, לרועי יש קעקוע על הצלעות שכתוב עליו: 'every me and every jose', על פי השיר הידוע של פלסיבו".

"בדיחה פרטית שלנו" הקעקוע המשותף של ג'וזף ורועי(צילום עצמי)

קעקוע האירוסין שלהם. רועי וג'וזף מפגינים אהבה(צילום: הילה אלקיים)

פייג' ואמא שלה התקעקעו ביחד

דניאל בקר (27) מתל אביב ופייג' פרו (25) הם זוג מעורב של ישראלי ואמריקאית החולקים חיים משותפים בקליפורניה בחמש השנים האחרונות. דניאל עובד בארגון עובדים ופייג' עובדת בחדר כושר ומכינה אביזרי שיער אותם היא מוכרת באירועים והופעות. השניים מנגנים יחד בלהקת הארדקור-פאנק, וכיאה לפנקיסטים, גם מתהדרים בקעקועים מתאימים.

פאנק, סקא והארדקור. פייג' ודניאל(צילום: פייג' פרו)

בקר: "התקעקעתי לראשונה כשהייתי בן 18 וטיילתי במקסיקו".

פייג': "גם אני התקעקעתי לראשונה בגיל 18. זה היה קעקוע מגניב בגלל שזה היה בחינם ולמקעקע היתה רק יד אחת וזאת היתה היד הטובה שלו. הוא היה שמאלי, כמוני".

ספרו לי קצת על הקעקועים שלכם.

פייג': "יש לי קעקוע שלקחתי מספר הילדים 'בקצה מדרכת הרחוב' מאת סילברסטיין על זרוע שמאל. אמא שלי נהגה להקריא לי מהספר הזה כשהייתי ילדה והיא עשתה את אותו קעקוע ביחד איתי. יש לי גם מפתח סול על הקרסול הימני, גלגלי עגלה עם קקטוס על רגל שמאל וארנב מהלהקה Nobunny על רגל ימין".

זה לא הסוף. אחד הקעקועים (צילום: פייג' פרו)

הרגליים של דניאל. רוד בוי ורוד גירל(צילום: פייג' פרו)

פייג': "אמא שלי בכתה כשעשיתי את הראשון שלי. מה שמצחיק זה שבפעם השנייה היא כבר התקעקעה ביחד איתי! היה זה ציור מתוך ספר שנהגה להקריא לי בילדותי, ועל כן הקעקוע הזה דיבר לשתינו".

בקר: "לאמא שלי יש שני קעקועים שהיא עשתה בתחילת שנות ה-90. עכשיו היא רוצה לעשות עוד קעקועים ביחד איתי. אגב, גם אמא של פייג' החמיאה לי על הקעקועים. כך שזה די מקובל כבר אני מניח".

האם יש לכם קרובי משפחה נוספים שמתהדרים בקעקועים?

פייג': "כן, להרבה מהם יש".

בקר: "אני חושב שיש להרבה מהמשפחה שלי יש קעקועים".

ארז ומיכל: הפסקנו לספור כמה קעקועים יש לנו

חוגגים 14 שנות נישואין. ארז ומיכל(צילום: דרור זיסמן)

מיכל: "הכרנו לפני 15 שנה, ושנינו ידענו שנתחתן כבר מהשיחה הראשונה שלנו".

מיכל: "כן! אחרי חודש וחצי כבר הודענו שאנחנו מתחתנים ואחרי שנה התחתנו. ש לנו זוגיות מעט שונה אבל הכי חשוב לנו להראות כבוד והערכה זה לזו, גם ובעיקר בדברים הקטנים והיומיומיים. חוץ מזה, אנחנו שמחים וגאים להיות מאוהבים היום יותר מאי פעם".

מיכל: "אנחנו זוג לא שיגרתי שמגדל ילדה לתפארת שגאה בהורים הלא שגרתיים שלה, ותמיד מפרגנת על הכל, כולל על כל קעקוע ופירסינג חדשים. חוץ מזה, היא תמיד איתנו בסטודיו כשאנחנו מתקעקעים או מתחדשים בפירסינג".

מיכל: "התקעקעתי לראשונה בגיל 14. זה היה קעקוע של עין עם טרייבל, שהיום משולב בתוך שרוול יד ימין, ובגיל 17 עשיתי קעקוע גדול ראשון על הירך. כבר אז ידעתי שאהיה מקועקעת אך לא דמיינתי שעד כדי כך. כמתנה לחתונה קיבלתי את הקעקוע הגדול השני שלי - אורסולה המכשפה מבת הים הקטנה שמחזיקה כדור בדולח ובתוכו אישה, אותה הוספתי לפני כשש שנים אצל המקעקע הקבוע שלי דוד מורנו מסטודיו מורנו.

"אבל מה שבעצם התניע לפול גז את הקשר שלי לעולם הקעקועים ארע לפני 6 שנים, כשהתחלתי להתעסק באמנות ועזבתי עבודה נורמטיבית. כך יכולתי להתחיל להרשות לעצמי לבטא את עצמי כמו שתמיד רציתי. את הקעקועים שלי אני כבר לא סופרת. יש לי שרוול ימין מלא שרוול, שמאל עד המרפק ומשם כיתוב בצד היד עד הזרת".

מבטאת את עצמה דרך הקעקועים. מיכל(צילום: רועי סרוסי)

מיכל: "אני אמנה רק חלק כי באמת יש המון, אבל בקצרה: יש לי חתול ספינקס מהצלעות ועד המותן, בירית מושלמת, ציור של אישה של האמן מוכה, יש לי על הראש בצד ימין נוצות של צ'יף, על כף היד עבודה מהממת בסגנון דוטס שבוצעה ע"י המקעקעת המוכשרת אילונה דוברי מנצרת עלית. חוץ מזה, על רגל שמאל יש לי קעקוע קטן מתחילת הדרך וקעקוע נוסף של ינשוף שבוצע ע"י ענת נימני המוכשרת. מדובר באיור פחם שבוצע ע"י חמתי ז"ל שציירה אותו בשנת 69 ובדיוק כמו שהוא צויר - כך הוא גם מקועקע. הוא פשוט נראה כאיור פחם".

ארז: "הקעקוע הראשון שלו היא סנונית קטנה שעשיתי בגיל 19 כחייל. את האות m קעקעתי יחד עם מיכל לכבוד יום נישואינו הראשון, ואת האות G אחרי שגאיה נולדה. לפני כשש שנים עשיתי פיניקס שסימן עבורי את ההכרח לקום מכאב ההווה ולצעוד למרות הקושי לעבר העתיד. עשיתי אותו לאחר מות אימי זיכרונה לברכה, ולו הוספתי דרקון ששומר עליו ועל האות m שעשה לי מורנו.

"ברגל ימין יש לי מנדלה שעשתה לי מיכל בהתלמדות שלה, ביד ימין יש לי קעקוע שמתוכנן מזה שנים ואני באמצע עבודה – כלומר הוא עדיין לא גמור. מדובר בחצי שרוול שמיועד להיות שרוול שלם בסופו של דבר, ומבוצע ע"י ענת נימני הכישרונית, ובו כמה אלמנטים בעלי משמעויות שונות עבורי, כמו עורב, עץ, עירום, ירח מלא ועוד. הקעקוע בסגנון קצת אפל אך לא בעל משמעות אפלה בכלל".

ידעו שהם הולכים להתחתן כבר בתחילת הקשר. ארז ומיכל קיפניס(צילום: כרמל יהלום)

יש לכם קעקועים משותפים?

ארז: לרגל שנת הנישואין הראשונה שלנו, טסנו לאמסטרדם והתקעקענו ביחד. אני קעקעתי את האות m ומיכל את האות e".

מיכל: "פשוט צחקנו על זה שאסור לקעקע שמות של בני זוג, למרות שאנחנו לא מתכוונים להתגרש אי פעם, ובכל זאת החלטנו שאני אקעקע את האות e על שמו של אבא שלי אפרים, ולארז את ה- m על שמה של אמא שלו ז"ל, מירים".

ארז ומיכל מציגים: קעקוע משותף מעל פרק כף היד(קרדיט: כרמל יהלום)

מיכל: "מדובר בכתר עם הכיתוב respect שבעצם אומר אני המלכה שלו והוא המלך שלי וה'בכבוד' של הערסים. לעולם לא לשכוח לכבד האחד את השנייה. קעקוע אחרון משותף לנו הוא גולגולת על האצבע שאומרת 'עד המוות ביחד'. בנוסף, יש לנו את האות G שזה גאיה שלנו".

מיכל: "אצל ארז אין הרבה מי שיגיב... אבא שלו חי בארה"ב, אימו נפטרה לפני 8 שנים ואח שלו תמיד מפרגן. ואצלי ההורים כבר הרימו ידיים מזמן והבינו שזה מה שעושה לי טוב, אבל בואי נגיד שהם בהחלט עברו הרבה תקופות שהיה להם קשה עם הקעקועים שלי. היום הם כבר לא מעירים לי בכלל, אבל גם לא ממש מחמיאים".

מיכל: "בלי שום בעיה. אנחנו אנשים מאמינים שמדליקים נרות ועורכים קידוש בכל יום שישי. אפילו התחתנו כדת משה וישראל ואנחנו מלמדים את גאיה על היהדות, וחשובים לנו מאוד ערכים כמו מסורת, אמונה ורוחניות. אגב, אף קרוב משפחה שלנו לא מקועקע ואנחנו מאוד שונים מהסביבה שלנו, אך תמיד מקבלים אותנו באהבה".

כל הכתבות שלנו נמצאות גם בפייסבוק. תעשו לייק?