גישור כפוי בגירושים
סכסוך הוא חלק אינהרנטי מטבענו ולכן פשרה בכוח איננה טבעית. למרות הכוונות הטובות בחוק, עלולים זוגות מסוכסכים לאבד את דרכם וממונם
עוד בעיצומו "צוק איתן" לפני כשבועיים, המשיכה מליאת הכנסת בעבודתה השוטפת, ואישרה בקריאה ראשונה את הצעת החוק של שרת המשפטים ציפי לבני, שלפיה בני זוג המבקשים להתגרש יחויבו לפנות תחילה להליך של גישור בניסיון למצוא פתרון למחלוקות, מבלי לפתוח בהליך משפטי יצרי ואגרסיבי.
עם תחילת התייחסותי להצעת החוק אגלה שכבר בשנת 1991, שנים רבות לפני שהגישור הפך למקצוע, פתחתי בירושלים - אז עיר מגוריי, מרכז גישור מהראשונים בארץ, לאחר שנוכחתי לראות את הטראומה של זוגות בהליכי גירושין. חיפשתי מוצא להקל על הסבל, וסברתי ששיתוף פעולה בין עורך דין מיומן בתחום המעמד האישי לבין אנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש יהווה פתרון הולם. וגם כיום ממרחק הזמן אני משוכנעת כי הגישור מחוץ לכותלי בית המשפט - הוא הפתרון הנכון לסכסוכים בתא המשפחתי.
עוד בערוץ הדעות של ynet
הזרוע האירופית הסוררת / גילעד סגל
ישראל רק תפסיד מהחרמת ועדת האו"ם / פרנסס רדאי
למרות זאת, ספק אם אמצעי זה צריך להיעשות בכפייה, ובהוראת חוק מחייבת. על-פי הצעת חוק חובת גישור בהליכי גירושין שעברה בקריאה ראשונה, כל תביעה לערכאה שיפוטית בסכסוך משפחתי בין בני זוג תיפתח בבקשה ליישוב סכסוך. הצדדים יוזמנו לפגישה מקדמית ביחידת הסיוע ועניינם יופנה לגישור. אם לא יצלח הליך הגישור או שלא יסכימו להמשיך ולקיים אותו - הליך שיפוטי יהיה מוצא אחרון.
את הספק הראשון באשר לנכונותה של הצעה זו אייחס לטבעו של הסכסוך בתא המשפחתי. הסכסוך הוא בן לוויה נצחי לטבע האנושי. אין זה מפתיע שבני זוג החולקים יחד קורת גג נמצאים לעיתים מזומנות בחיכוך: שתי ישויות הבאות מרקע שונה, נושאות מנהגים, חוויות, ועולם דימויים שונה, שלכל אחת תכונות ורגשות משלה. חיבור הזוגי הוא בראשיתו יצרי. או אז באה שעת ההתפכחות. מלחמת הקיום למימוש העצמיות מתחילה, וכל אחד מבני הזוג מבקש לשמר לעצמו את מרחב הקיום של האני. סכסוך הוא חלק אינהרנטי מטבענו ולכן כפיית הידברות ופשרה בכוח איננה טבעית.
נימוק שני נגד כפיית גישור נעוץ בעובדה שגירושים, בין אם מבחירה נחפזת ובין אם מכורח המציאות, הם תמיד חוויה קשה. הגירושים זורקים אותנו אל המדבר, אל מרחביו האין-סופיים של הלא-נודע והלא-מוכר. מכאן ואילך, אנו בחיפושים אחר מקור הסמכות. אצל רובנו היו אלה ההורים שפתרו בעבורנו את הדילמות. טבועה בנו כמיהה לדמות האב או האם הסמכותיים שיורו לנו את הדרך ויפתרו בעבורנו את הבעיות ויעשו צדק כלפינו.
תחושת חוסר האונים הנלווית לסכסוך המשפחתי והצמא לעזרה ממקור התבונה והסמכות עומדת לא אחת ברקע הבחירה לפרק את התא המשפחתי באמצעות בתי המשפט. דמות השופט נתפסת בעיני הניצים כתחליף למבוגר האחראי שישליט את מרותו ויפתור את הסבך שאליו נקלעו. אכן, זוגות בהליכי גירושים או פירוד אינם מכירים את מגרעות המערכת המשפטית כשהם מתייצבים על מפתנה, ולעיתים מסתיים הוא במפח נפש, אך הוא מתבקש על רקע מצוקת בעלי הריב.
מגרעות נוספות ניתן למצוא בעובדה שהצעת החוק פירושה גלגול האחריות אל מחוץ למגרש של בית המשפט לענייני משפחה, לפתחן של יחידת הסיוע. יחידות אלה הן שלוחות של משרד הרווחה, המאוישות על-ידי עובדים סוציאליים. מטרתן של יחידות אלה הוא לייעץ לשופטים כאשר דרושה נקודת מבט טיפולית על הסכסוך המשפחתי ובפרט כשמעורבים ילדים בסכסוך. עוד ניתן לטעון כלפי יחידות הסיוע כי אין ולא אמור להיות לעובדיהן ידע משפטי, בעוד שפתרון של סכסוך משפחתי מחייב ידע משפטי בכלל, ובפרט כזה הנוגע לעניינים ממוניים. גם כיום קורסות יחידות הסיוע מעומס עבודה, והן לא תוכלנה להכיל את מכלול התובענות שבין בני זוג בהליכי פירוד וגירושים.
אשר למוסד הגישור עצמו, גם הוא מקצוע שסובל מהצפה - שכן זהו תחום פרוץ. לרבים מהעוסקים בו אין הכשרה וניסיון מספקים, והתוצאה היא בדמות שופטים בדימוס וקומץ עורכי דין, ששירותם ניתן על ידם בממון.
בסופו של יום, ולמרות הכוונות הטובות המובנות בהצעת החוק, עלולים זוגות מסוכסכים לאבד את דרכם, את זמנם ואף את ממונם ולמצוא עצמם מתדפקים על מפתן הערכאות שניערו מהם את חוצנן. הפתרון הנכון אפוא, הוא לא בדרך של כפיית הליך מקדים לכל הליך משפטי בין בני זוג בהליכי גירושים, אלא המלצה, שתגובה בתמריצים שיקבע המחוקק, שיהיה בהם כדי לסייע לבני זוג שבחרו בדרך המומלצת לסיים את הליכי הפירוד, ביעילות ובמהירות.
דיינה הר-אבן, עו"ד ומגשרת - מומחית לדיני משפחה וירושה
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
