"באימונים אני מזמזם שירים במים, אחרת זה משעמם"
יהונתן קופלב, אלוף אירופה ב-50 מ' גב, מדבר על הזהב בדברצן, ההחמצה של לונדון, החלום בריו והמטרות בברלין
אז לאן הוא רץ, אתם שואלים? קופלב מסתער פעם נוספת על אליפות אירופה שתיפתח היום בברלין, כדי להגן על תוארו מהאליפות של 2012, בה הפך לשחיין הישראלי הראשון בהיסטוריה שעולה על המדרגה הכי גבוהה על הפודיום. את מדליית הארד, אגב, לקח גיא ברנע.
"זה היה עבורי שוק", מנסה קופלב לשחזר את אותם רגעים בדברצן ולא ממש מצליח. "אני לא זוכר עד עכשיו כלום מאותו רגע. מאותו זמן שנגעתי בקיר וראיתי את התוצאה אין לי שום זיכרון מכל מה שהיה. ראיתי את הווידיאו כמה פעמים וניסיתי להיזכר, אבל זו לא אותה חוויה".
וכשעמדת על הפודיום ושמעת את "התקווה"?
"רציתי מאוד לבכות מההתרגשות ומהמעמד, אבל ידעתי שלא השגתי עדיין את הקריטריון לאולימפיאדה, כך שהמשימה לא הושלמה. היה מאוד קשה לא להוציא את כל הרגשות שם עד לתחרות ארבעה ימים לאחר מכן, שבה השגתי בסופו של דבר את הקריטריון".
היו כאלה שטענו ש-50 מטר גב זה לא הדבר האמיתי, כי מדובר במקצה לא אולימפי.
"באליפות אירופה ובאליפות עולם כל המקצים שווים, אין מקצה שהוא פחות טוב מהשני. נכון, זה עדיין לא מקצה אולימפי ואני יכול להבין מה אומרים, אבל זה לא משחה נחות מאחרים כי כל מי ששוחה 100 מטר גב ישחה גם 50. זו אותה רמה, אותם מרחקים, אותם ספורטאים, כולם בסופו של דבר שוחים אותו דבר".
לונדון לא חיכתה לו
שבוע לאחר שהשיג את הכרטיס ללונדון הגיע קופלב לאליפות ישראל. הוא זכה ב-50 גב, אבל סיים את הלילה בבית חולים. "כבר לאחר המקצה התחלתי להרגיש כאבי בטן. לא התחממתי ולא הרגשתי טוב. הלכתי לרופאה, שישר הפנתה אותי לבית חולים, אך זה כבר היה מאוחר מדי. ישר ידעתי שלא אגיע לאולימפיאדה. בהתחלה אמרו לי שאולי אני סובל מדלקת במעי ושעם אנטיביוטיקה אוכל להיפטר מזה לפני האולימפיאדה, אבל 24 שעות אחר כך כבר היו כאבים בלתי נסבלים, אז אמרו שזו דלקת בתוספתן ותוך שנייה הייתי בניתוח".
איך הרגשת?
"באותו רגע לא הצלחתי להבין את זה כל כך. סירבתי להאמין שאפספס את האולימפיאדה. כולם תמכו ועודדו אותי, אז ניסיתי להגיד לעצמי שאני עוד צעיר וגם ככה זאת הייתה אמורה להיות עבורי אולימפיאדה של התנסות. ריו 2016 זאת האולימפיאדה שאני אמור להיות טוב בה".
הו ברצלונה ברצלונה
חלפה שנה, וקופלב - ששוחה מגיל חמש - חזר כמו שצריך. ב־2013 הוא טס לאליפות העולם בברצלונה, ושם, לראשונה בתולדות השחייה הישראלית באליפויות העולם, העפילו שני שחיינים לגמר (ב-50 גב). קופלב סיים שמיני, מקום אחד מתחת לגיא ברנע.
"זו הייתה מבחינתי שנה של חזרה לכושר, אולי גם השלמת פערים", אומר קופלב. "שלושה חודשים הייתי מושבת, וגם מבחינה מנטאלית היה קשה לחזור להתאמן בכוח מלא. לפני זה לא חלמתי על גמר, זה הגיע בהפתעה לכולם. שם גם השגתי את התוצאה שעשיתי באליפות אירופה, ואז הכל היה התפרצות של רגשות בסיום. חיבקתי חיבוק חזק את גיא. אין לנו דבר כזה לשים רגליים אחד לשני, יש לנו יחסים טובים".
אליפות עולם זה עדיין לא אולימפיאדה.
"זה נכון, אבל העפלות לגמר בתחרויות גדולות נותנות לי את ההתנסות שפיספסתי בלונדון, וכך אוכל להתמודד עם הלחץ וההתרגשות בריו".
מה הופך את ישראל למצטיינת במקצי הגב?
"זה בעיקר עניין של מסורת. אפשר לעבור אחורה תקופה תקופה ולראות את ההתקדמות של ישראל. איתן אורבך, יואב גת, אחד אחרי השני התחילו לשחות גב. יש חלק גם למאמן הנבחרת ליאוניד קאופמן, שפשוט כנראה יודע ללמד גב יותר מכל יתר הסגנונות".
על מה אתה חושב בזינוק?
"באימונים אני מנסה לעצום עיניים ולהתרכז לשחות ישר. אני מנסה מדי פעם לזמזם לי שירים, אחרת ככה משעמם".
קודם נכבוש את ברלין
ועכשיו מגיע מבחן נוסף. "יש לי שתי מטרות ברורות באליפות בברלין - לפחות לעלות לגמר ב-100 מטר גב, ומדליה נוספת ב-50 מטר גב. לסיים שוב ראשון יהיה מאוד קשה, אבל אני מאמין שאסיים בשלישייה המובילה.
"אם נשמע את 'התקווה' בגרמניה, תהיה לזה משמעות גדולה בשבילי. רוב משפחתי נרצחה בשואה. סבא וסבתא שלי היו תינוקות והצליחו לשרוד, אני גדלתי על כל הסיפורים שלהם, אז יש לי קשר וזיקה לכל מה שקרה שם. כמובן שיהיה מיוחד גם בשביל עם ישראל בימים הקשים האלה".
מה המטרות בריו?
"מדליה זה כבר חלום, גם בשבילי וגם כמעט עבור כל מי שמתעניין בשחייה בישראל. אני מאמין שאפשר לעשות את זה, אם לא בריו אז באולימפיאדה הבאה, כי יש עומק בגב עם ספורטאים צעירים, אבל שם אני בטוח שנראה הישג שיא ונעבור את המקום השביעי של יעקב טומרקין בלונדון".
לפנייה לכתב/ת 
