מהשוטר אזולאי ועד דיווה: שוב עולה הזמר

פסטיבל ערד שיפתח היום (ב') תחת הכותרת "יש זמר באוויר", הוא חגיגה לזמר העברי לדורותיו. אמנים מדורות שונים יופיעו בביצועים חיים לקלאסיקות עבר, לצד שירים חדשים לחלוטין. האירוע, בשמו הרשמי "פסטיבל הזמר העברי", הוא הזדמנות נהדרת לחזור עם כמה מהאמנים לסיפורים הקטנים שמאחורי השירים הגדולים.

מהספה בסלון למקום הראשון: צביקה פיק נזכר ב"דיווה"

"בכל פעם שאני שר את 'דיווה' בהופעות שלי עוברות לי בראש תמונות של הגשמת חלום. מאז שהייתי ילד קטן חלמתי להלחין ולשיר שיר שיזכה באירוויזיון. כשהיינו ילדים התחפשנו ועשינו אירוויזיונים על הספה, ויום אחד זה פתאום קרה, כתבתי שיר שזכה לכזו תהילה. מלבד הזכייה באירווזיון השיר היה במשך כמה חודשים מקום ראשון ב-MTV, ועד היום בכל העולם אנשים מזהים אותי וקוראים לי 'המאסטרו', בזכות דיווה.

"התמונות האלה רצות לי בראש ממש בכל פעם שאני מבצע את השיר - בתור ילד משחק באירווזיון בסלון, וסצנת הזכייה כשנגמרת ההצבעה, מזמינים אותי לבמה יחד עם הצוות של השיר הזוכה, הגביע, צעקות העידוד של הקהל הרב מסביב, חמש מאות מיליון צופים בתחרות בשידור חי".

לנון ומקרטני בגרסת כחול לבן: איה כורם בוחרת ב"לו יהי"

"רק במהלך ההכנות להופעה שלנו בפסטיבל שמעתי את הסיפור המלא שמאחורי 'לו יהי' של נעמי שמר. מסתבר שבמקור חוה אלברשטיין ביקשה מנעמי שמר לתרגם את "Let It Be"של הביטלס. כשפרצה מלחמת יום כיפור שמר התיישבה לעשות כן, אבל כשהשמיעה את השיר לבעלה מרדכי הורוביץ, הוא שיכנע אותה לכתוב למילים העבריות מנגינה ישראלית. 

השיר התפרסם בזכות הביצוע המשותף שלה עם הגשש החיוור, כשלאורך כל המלחמה היא והגששים הסתובבו בין כל המוצבים ושרו לחיילים את השיר. מיותר לציין, ובעצב רב - שהשיר הזה, וגם הסיפור מאחוריו נשארו רלוונטיים עד היום".

בקטע של שלישייה: רז שמואלי נזכרת בהמנון הנשים המחכות

"כחלק מהרפרטואר של 'השלושרות', שבנוי כולו מהשירים היפים של השלישיות הגדולות כמו 'החלונות הגבוהים', 'השלושרים' ו'גשר הירקון', נבצע בערב ההופעה שלנו בפסטיבל את הקלאסיקה 'אחכה לך' של הנשמות הטהורות. כשיר שהפך להמנון הנשים המחכות לחזרתם של הלוחמים במלחמת יום כיפור, מדהים איך המילים שנכתבו לפני 40 שנה עדיין רלוונטיות וממשיכות לרגש אותי גם היום כשאני נתקלת ברחוב בחייל מילואים שלוקח את בנו הקטן לגן ונפרד מאשתו".

תמיד משחק את המרוקאי: אושיק לוי נזכר ב"השוטר אזולאי"

"אני הולך לבצע את 'בלדה לשוטר' שכתב אהוד מנור והלחינה ועיבדה נורית הירש,  מתוך הסרט 'השוטר אזולאי' של אפרים קישון בהשתתפות שייקה אופיר. את אפרים קישון הכרתי עוד בצבא, היה כותב מערכונים מצחיקים ושם תמיד הייתי משחק את המרוקאי, וגם בהמשך בסרטים 'ארבינקא' ו'תעלת בלאומילך". כשאפרים התחיל לעבוד על הסרט 'השוטר אזולאי' הוא אמר לי 'בסרט הזה לא יהיה תפקיד בשבילך, אז אתה תשיר לא תשחק', ובפדנטיות המקסימה שלו עבדנו כולנו על השיר עד שיצאה הגרסה המתאימה, והנה עובדה שהוא מחזיק כבר כמה שנים מאז".

אורות צבעוניים ועצב גדול: סיון טלמור בלילה בלונה פארק

"השנה אני זוכה להתארח במופע של אלון אולארצ'יק, ואחד השירים שאבצע  יהיה 'לונה פארק'. את 'לונה פארק' כתבתי לפני כארבע שנים אחרי שחלפתי בלילה בנסיעה מת"א לבית הוריי בצפון, ליד הלונה פארק בת"א ופתאום חשבתי כמה סימבולי הוא לכל החיים שלי בעיר. כמה הלונה פארק היפה הזה , שזכרתי אותו בתור ילדה כדבר הכי מרשים, צבעוני ומרגש, נראה לי פתאום כמו מונומנט די עצוב. מקום שאיש, בטח בחצי משרה, שמנקה בלילה את כל המתחם, הוא זה שגם הולך ומכבה את השאלטר של השמחה המצועצעת הזאת בסוף כל יום, וביום למחרת מגיע ומדליק. כאילו שום דבר בחוץ לא קורה ומתרחש.

"שם רק צריך להרים את המתג, לשכוח מהצרות ולתת לעולם הפנטזיות הממורק והמתוכנן בקפידה הזה לבלוע אותנו בתוך האשליה. כזאת היא תל אביב בעיניי - יפהפייה ואשלייתית, מושכת ובולעת אותך בתוכה. ולכן, אם לא ממש מקשיבים למילות השיר ומאזינים לו בקלילות דעת, מרגישים בסחרחרת לונה פארק נעימה ומלטפת, מבלי להבין ולהרגיש את העצב שמהול בתוך הצלילים... כי הוא מתחבא שם תמיד".

טיימינג זה עניין של תזמון: דורון מזר רואה את האור בקצה המסדרון

"'האור בקצה המנהרה' הוא בשיר טרי וחדש שיצא לפני כמה שבועות, ממש לפני המלחמה, ובהופעה הקרובה זו תהיה הפעם הראשונה שאבצע אותו מול קהל. הוא מסמל לי משהו מאוד אופטימי, שיר של קיץ של אהבה ורומנטיקה, אולי זה באמת מה שחסר לנו היום בקיץ הזה, במיוחד לאור השבועות האחרונים. 

"השיר הזה נכתב די מזמן, עוד ב-1989, והיה אחד מהשירים שנכתבים במהלך העבודה ונשארים בסוף מחוץ לאלבום כי משהו לא מסתדר עם שאר החומרים. לכל דבר יש את המומנטום שלו. ובאמת 25 שנים ישב במגירה וחיכה, מדי פעם חשבתי עליו וכנראה שעכשיו הגיע זמנו".

דווקא עכשיו - תנו קצת אהבה. ערן צור בלילות של ירח מלא

"בהופעה הקרובה שלי בערד אשיר את 'בלילות של ירח מלא', והוא היהלום בשדה השירים שלי. כי מכל זווית שתביט בו, היהלום ינצנץ אחרת. כשמביטים מצד אחד רואים שיפוע מנצנץ. אך מהצד השני צבעו מט, ושיפוע אחר מנצנץ. במבט ראשון על המילים נראה שאהבה מתגשמת - 'יש לנו אהבה, היית מאמינה, אחרי כל המדבר הזה, איזו נחמה.. '. אבל בבית השני יבלטו המילים - 'בלילות של ירח מלא - דמיון הופך למציאות, כמעט שאפשר לגעת דרך זיכרון בדמות'.

מהזווית הזו האישה כלל לא נמצאת באותו החדר, אלא רק בדמיון.

בזמן הכתיבה הייתי לבד בבית עם חלונות גבוהים. שכבתי על מזרון סגול ודק. אור הירח הכסיף את הקירות ועורר כיסופים.

דמיינתי אותה כל כך אינטנסיבי שלרגע הרגשתי שאני כמעט נוגע בה פיזית. שהדמיון כל כך חזק עד שהיא כמעט מוחשית לצידי. ואז עלו המילים מעצמן.

הפזמון אומר - 'יש לנו אהבה, היית מאמינה? אחרי כל המדבר הזה -איזו נחמה'.

אני חושב שבימים כאלה, כשאנו בתוך מאבק, חשוב לזכור את טעם החיים - האהבה, כדי שתהיה לנו סיבה להילחם ולשמור על מה יש לנו".

חצי דקה בסמארטפון: רבקה זוהר מספרת על "תיקון כללי"

"לפני כשנה וחצי, בהופעה של כמה אמנים בקאמרי, התוודעתי לאמן צעיר שאז לא ידעתי גם את שמו,  שניגש אליי ואומר לי: 'את עדיין מקליטה?'. 'כן!' עניתי, והוא אמר לי תוך שהוא מגיש לי את הסמארטפון שלו 'יש לי שיר שאני חושב שיתאים לך'.

לקחתי את הסמארטפון והאזנתי, ובתוך חצי דקה של הקשבה הבנתי שהשיר משובח. 'תיקון כללי' נלמד והוקלט, והוא זה שלמעשה התחיל את הזיקה ביני לבין לירון לב. משם התפתח מופע משותף ואלבום חדש, 'לא כמו אתמול'.