פיקוח, הסרת מצור ונמל: מוקשי המשא ומתן
בחצות תפוג הפסקת האש והסיכוי שישראל וחמאס יחתמו על הסכם בקהיר הוא קלוש. חמאס מסרב לפיקוח ביטחוני וישראל מסרבת כי ייכתב "הסרת המצור" ויובטח נמל בלי פירוז הרצועה. האם נשוב ל"שקט ייענה בשקט"?
כפי שזה נראה הבוקר (יום ב') אין סיכוי שישראל או חמאס יחתמו על הסכם הסדרה על-פי המתווה המצרי. ישראל אינה יכולה לחתום על הסדרה שאינה כוללת הסדרי פיקוח מפורטים והדוקים שימנעו התעצמות מחדש של הזרוע הצבאית של חמאס. חמאס אינו יכול לקבל הסדרה שאינה כוללת הצהרה מפורשת על "הסרת המצור" ועל הקמת נמל ימי ברצועת עזה (חמאס כבר ירד בשקט בינתיים מדרישתו להקמת שדה תעופה).
עוד בחדשות:
- חשד: נערים ערבים תקפו צעיר חרדי ביפו
נבטים לדימונה, עיר הבה"דים לירוחם - סער מחלק מחדש את הארנונה בנגב
חמאס והפלגים הפלסטיניים האחרים ברצועה אינם מוכנים למלוא "חבילת" הסדרי הפיקוח למניעת התעצמות, כפי שישראל דורשת. אם יסכים חמאס לדרישות אלה של ישראל בעניין הפיקוח, הוא והפלגים האחרים יאבדו את יכולתם לשקם את יכולות הזרוע הצבאית, בעיקר בייצור הרקטות ובחפירת המנהרות. הם יאבדו את היכולת לנהל מאבק מזוין נגד ישראל, שהוא עבורם עיקרון דתי מקודש. לכן, חמאס אינו מוכן עקרונית להסכים להסדרה שתאפשר שיקום אזרחי של הרצועה והקלת המצב הכלכלי בה, אך תמנע התעצמות צבאית.
מנגד, ישראל אינה מוכנה לתת לחמאס הישג הצהרתי-תקשורתי שיאפשר לארגון ולפלגים האחרים להוכיח ללוחמיהם ובעיקר לאזרחי הרצועה שסבלם לא היה לשווא. ישראל אינה מוכנה לחתום על מסמך שיכלול התחייבות ל"הסרת המצור", מפני שהיא אינה מוכנה לוויתור, אפילו סמנטי. ויתור כזה יהיה בבחינת הודאה שהיה מצור על עזה. ישראל גם אינה מוכנה להסכים להקמת נמל ימי בלי שחמאס יתחייב לפירוז הרצועה.
בנוסף לכך, שני הצדדים אינם מעוניינים בהסדרה נוסח הבנות "עמוד ענן", מכיוון שהיא מגבילה את יכולתם לפעול צבאית נגד הצד השני. למשל, אם תושג הפסקת אש במסגרת הסדרה, וחמאס או אחד הפלגים הסוררים יפר אותה, ישראל תהיה מנועה מלבצע סיכולים ממוקדים בתגובה על ההפרה. אם תבצע סיכול ממוקד, היא תוקע על-ידי הקהילה הבינלאומית. באותה מידה חמאס יהיה מנוע מתגובה צבאית אם, למשל, ישראל תיכנס לפרמטר הביטחוני בתוך שטח הרצועה כדי למנוע חפירת מנהרה.
אלו הם צווארי הבקבוק העיקריים התוקעים כעת את המשא ומתן ומונעים הסדרה. בנוסף, צריך לדעת שגם למצרים וגם לאבו מאזן יש דרישות משלהם, שחמאס בינתיים אינו מסכים להן. לכן כרגע המתווכים המצרים אינם יכולים לספק את הסחורה, ולכן גם קלושים הסיכויים שתושג הסדרה עד הלילה, וכשתפקע הפסקת האש בחצות - היא לא תחודש רשמית והצהרתית. מעשית אפשר להעריך שהשקט יישמר לעת עתה, מפני שלשני הצדדים יש כעת אינטרס מובהק שלא לחדש את הלחימה.
מה צפוי בלא הסדר?
מה יקרה הלאה באין הסדרה ובאין הכרזה רשמית על הפסקת אש? מה הן האלטרנטיבות? האפשרות הסבירה היא חזרה למצב של "שקט ייענה בשקט", מצב שבו יש הבנה שבשתיקה של כל הצדדים (אולי אפילו התחייבות בעל-פה שהמצרים יקבלו מישראל ומהפלגים הפלסטיניים) שלא יורים אם הצד השני שומר על רגיעה. מצב כזה לכאורה עדיף גם לישראל וגם לחמאס מפני שאף צד לא צריך לוותר על דרישותיו ועמדותיו העקרוניות, ובפועל נהנה מרגיעה.
העזתים יוכלו ליהנות מהקלות הדרגתיות מישראל, וישראל תוכל אחרי תקופת ניסיון קצרה, כמה שבועות, להמליץ לתושבי הדרום לחזור לבתיהם. ההרתעה הישראלית תעמוד כאן למבחן, ואם אמנם היא שוקמה במערכת "צוק איתן", כפי שטוענים ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל, הרי שישראל השיגה את היעד העיקרי שלה - שקט לתושבי הנגב. זאת מבלי לוותר על יעד חשוב לא פחות - הלגיטימציה וחופש הפעולה למנוע בכוח צבאי את התעצמות חמאס ואפילו לחסל את ראשי הארגון אם יזמו התלקחות ולפני שייכנסו למחסה הבטוח של ה"מטרו" העזתי.
המגרעת של מצב זה מנקודת ראות ישראלית היא שהפסקת האש תהיה יציבה הרבה פחות במצב כזה. כרגע אין לנו בעיה אם, למשל, חמאס או אחד הפלגים יתחיל לירות רקטות ופצמ"רים הלילה. הוא יחטוף מכות קשות ואפילו יסתכן בכניסה קרקעית רחבה לעומק הרצועה. זה רק עניין של החלטה, והכוחות שנמצאים בשטח זזים. תושבי הדרום ממילא לא שבו עדיין לבתיהם ואפילו בגוש דן מוכנים נפשית לספוג. אבל מה יקרה אם העזתים יחדשו את האש בעוד חודש, חודשיים, נאמר בתקופת החגים, אחרי שתושבי הדרום יחזרו לבתיהם והמילואימניקים ישתחררו?
חמאס והפלגים לא יפתחו באש
גם חמאס חושש ממצב של "שקט תמורת שקט". ראשית מפני שראשי חמאס יודעים שבלי הסדרה והכרזה על הפסקת אש רשמית לא יוכלו לשלוט בארגונים הסוררים, ואלה יגררו אותם ללחימה כל אימת שירצו. אבל ההיבט השלילי העיקרי מנקודת הראות החמאסית הוא שבמצב שאין הסדרה ואין הפסקת אש רשמית, אין לארגון סיכוי להביא לשיקום נרחב של ההרס ברצועה.
אמנם ישראל תתיר להכניס לרצועה סיוע הומניטרי ככל שיידרש ואולי אפילו תקל קצת על דייגי עזה וסוחריה ותתיר מעבר אלפי משאיות מזון ותרופות – אך לא יותר מזה. כך יעשו גם המצרים וכך גם אבו מאזן. לכן לא יהיה מימון נרחב למשכורות ברצועה וגם לא להשקעה בשיקום בתים. בלי פיקוח ביטחוני על הבנייה והייצור ברצועה לא יתירו ישראל ומצרים להכניס אליה שיירות של משאיות עמוסות מלט, ברזל ודשנים כימיים שאזרחי הרצועה משוועים להם. המצרים ידאגו גם שסחורות אלה לא יעברו במנהרות הברחה. חמאס יהיה בבעיה רצינית. אבל גם אנחנו והמצרים.
חמאס יהיה נואש ויהיה לו תמריץ לנקוט שוב את אסטרטגיית "תמות נפשי עם הישראלים" (ועם אזרחי רצועת עזה). חמאס לא רוצה בכך, וגם ישראל ומצרים אינן מעוניינות להיקלע לפינה הזאת. לכן סביר להניח שגם אם לא יושגו הסדרה והפסקת אש רשמית היום עד חצות, חמאס והפלגים לא יפתחו באש. הם וגם ישראל ייתנו הזדמנות נוספת למתווכים המצרים.
אפשרות אחרת היא יוזמה של מועצת הביטחון והחלטה שלה שתחייב את הצדדים כמו החלטה 1701 שאפשרה לסיים את מלחמת לבנון השנייה. אמנם חיזבאללה מפר אותה בהתעצמותו בדרום לבנון, אך היא עדיין מחזיקה מעמד גם כעת, פחות או יותר, ונותנת רגיעה לתושבי צפון ישראל. זה יכול לקרות גם כעת. אפשר להעניק לתושבי הנגב המערבי (וגם גוש דן) רגיעה ארוכת שנים. מכאן שהמצב אינו כה מייאש כפי שהוא נראה כרגע מנקודת ראות ישראלית (וגם עזתית). תחושתי והערכתי הן שעם קצת סבלנות ועצבים חזקים, נראה די בקרוב ימים טובים יותר.
לפנייה לכתב/ת 
