צדקה לא מספיקה: הסתכלו לעניים בעיניים
הציווי התורני לספק לעני את כל מחסורו, גם אם מדובר ברמת חיים גבוהה ויקרה, עלול למוטט את כל מדינת הרווחה המודרנית. בשעה שאין אפשרות מעשית למימוש ציווי זה, מכוונת אותנו התורה להתייחס לעני כבן אדם, ולא לחשב כמה כסף מגיע לו לפי נוסחה יבשה. פרשת שבוע כלכלית
כִּי-יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ, בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ, בְּאַרְצְךָ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ--לֹא תְאַמֵּץ אֶת-לְבָבְךָ, וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת-יָדְךָ, מֵאָחִיךָ, הָאֶבְיוֹן. כִּי-פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת-יָדְךָ, לוֹ; וְהַעֲבֵט, תַּעֲבִיטֶנּוּ, דֵּי מַחְסֹרוֹ, אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ. הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן-יִהְיֶה דָבָר עִם-לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר, קָרְבָה שְׁנַת-הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה, וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן, וְלֹא תִתֵּן לוֹ; וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל-יְהוָה, וְהָיָה בְךָ חֵטְא. נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ, וְלֹא-יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ: כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה, יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-מַעֲשֶׂךָ, וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ. כִּי לֹא-יֶחְדַּל אֶבְיוֹן, מִקֶּרֶב הָאָרֶץ; עַל-כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ, לֵאמֹר, פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת-יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ, בְּאַרְצֶךָ. (דברים טו ז-יא)
- לטורים נוספים במדור פרשת שבוע כלכלית
ראוי לשים לב לכך שהתורה מדגישה כי עלינו לדאוג למלא את כל המחסור של העני (די מחסרו). חז"ל הפליגו מאד בחיוב הזה. תנו רבנן: "די מחסורו אשר יחסר לו" - אתה מצווה עליו לפרנסו ואי אתה מצווה עליו לעושרו. אשר יחסר לו, אפילו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו. אמרו עליו על הלל הזקן שלקח לעני בן טובים (קרי ממשפחה שהיתה מבוססת) אחד סוס לרכוב ועבד לרוץ לפניו, פעם אחת לא מצא עבד לרוץ לפניו ורץ לפניו שלושה מילין (תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף סז ב).
עיקרון "די מחסרו" נקבע גם כהלכה מחייבת: כמה נותנין לעני? די מחסורו אשר יחסר לו. כיצד? אם היה רעב, יאכילוהו; היה צריך לכסות, יכסוהו; אין לו כלי בית, קונה לו כלי בית; ואפילו אם היה דרכו לרכוב על סוס, ועבד לרוץ לפניו כשהיה עשיר, והֱעני - קונה לו סוס ועבד. וכן לכל אחד ואחד, לפי מה שצריך (שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ר"נ, סעיף א').
יוצא, אפוא, שההגדרה של עוני כפי שמשתקפת מפרשת ראה ומדברי חז"ל אינה מתייחסת לרמת חיים אבסולוטית אלא הינה הגדרה יחסית. לא רק יחסית להכנסה הממוצעת של האוכלוסייה במדינה, אלא במובן מסוים יחסית גם לרמת החיים אליה התרגל העני לפני שירד מנכסיו.
להבין ללבו של מבקש הצדקה
ברור שמבחינה מדיניות חברתית-כלכלית העיקרון של "די מחסרו" קשה ליישום באופן סיסטמתי, שכן אם בתור חברה נהיה מצווים להתנהג כך באופן שיטתי, מדיניות הרווחה תתמוטט. אין בקהילה די כסף בכדי לתת לכולם את כל מה שחסר להם. אם נקדם מישהו בתור כך שיקבל את כל מה שחסר לו ובעקבות כך אוזל הכסף, כיצד נסייע לבא בתור אשר מצבו הפיננסי עשוי להיות גרוע בהרבה מאשר קודמו בתור, ואשר לו סייענו לחזור לרמת החיים הנאה אליה התרגל?לכן, אנו מוצאים שחז"ל קבעו קריטריונים אבסולוטיים אשר באים להסדיר את נושא חלוקת הצדקה באופן שדומה מאד למבחן ההכנסה הקיימת במדינות סוציאל דמוקרטיות מתוקנות.
במשנה בפאה פרק ח משנה ז כתוב: מי שיש לו מזון שתי סעודות לא ייטול מן התמחוי (קרי, קופה שהיו מחלקים ממנה אוכל ליום אחד למי שאין לו מה לאכול). מזון ארבע עשרה סעודות לא ייטול מן הקופה (מדובר בקופה שממנה היו מחלקים אחת לשבוע לכיסוי הוצאות האוכל השבועיות). ובמשנה ח ממשיכים: מי שיש לו מאתיים זוז (כמות כסף המספיקה לאדם לאוכל ובגדים לשנה אחת) לא ייטול לקט שכחה ופיאה ומעשר עני (קרי, תוצרת חקלאית שהאיכרים היו מחויבים על פי התורה להשאיר לעניים).
אם מבחינה פרקטית לא ניתן ליישם את הכלל של "די מחסרו" באופן שיטתי כמדיניות כלכלית-חברתית אז מדוע התורה ציוותה לנו כלל זה בכל זאת? בעיניי התשובה פשוטה: כדי להכריח אותנו להסתכל על הזולת כבן אדם, כאישיות נפרדת. לפעמים לא מספיק רק לתת כסף. אנו צריכים להבין לליבו של הבן אדם המבקש צדקה ולרדת לפרטי מצוקתו, לראות אותו כייחודי ולא לחשב באופן יבש כמה כסף מגיע לו לפי נוסחה יבשה אשר מתייחסת לשאלה לאיזה עשירון של החברה הוא שייך.
הפרשה שציטטנו למעלה כתובה בלשון יחיד. אתה - היחיד - עומד מול העני - היחיד - ואתה חייב לפתח כלפיו אמפטיה ולהבין בפרטי מצוקתו. לא יעלה על הדעת לכתוב מאמרים מלומדים על מדיניות חברתית-כלכלית מתוקנת וצודקת מצד אחד, ומצד שני, להיתקל באדם עני בשר ודם ולא ה"עני המופשט" מושא המחקרים, מבלי להתייחס אליו באמפטיה ולנסות למלא חסרונו בצורה אנושית.
טרנס קלינגמן הוא מנהל מחלקת מחקר (sell side) בבית ההשקעות פסגות. הטור משקף את הדעה האישית שלו לגבי השקפת התורה וחז"ל ואינו משקף בהכרח את הדעה של בית ההשקעות בו הוא עובד
לפנייה לכתב/ת 
