חמאס אינו ארגון טרור אלא מדינה בדרך

בשלהי קיץ 1982 פנה איש עסקים, אזרח לבנון, לעורכי הדין במשרד שבו התמחיתי ובפיו היה סיפור שלא ייאמן. במשך שבועות, כך אמר, העמיסו משאיות של צה"ל מוטות ברזל לבנייה ממחסניו - הגדולים במזרח התיכון - והחרימו אותם בתואנה שהוא ומפעליו משתייכים לארגונו של אחמד ג'יבריל. לא היו דברים מעולם, אמר האיש - הפעילו את המערכת המשפטית שלכם והשיבו לי את הסחורה, ששוויה נאמד במליוני דולרים.

"צוק איתן" - כותרות אחרונות:

גורלו של דף לוט בערפל: רעייתו ובנו ייקברו בצהריים

• ציפי לבני: המשא ומתן עם חמאס היה טעות
• דיווח: "קטאר איימה לגרש את משעל"
• ליברמן אחרי הירי: "מדיניות הממשלה שגויה"
  

זה נגמר בפשרה, אחרי פנייה לבית המשפט העליון. במסגרת אינספור דיונים עם זרועות הביטחון לסוגיהן, שמענו מפי ראש ענף הדין הבינלאומי בצה"ל כי אותו ארגון טרור מתועב - "החזית העממית לשחרור פלסטין" - מחזיק בגנים, בתי ספר, מפעלי נעליים וגלידה, ארגוני עובדים ומחרטות נשק, מטוויות שטיחים ונתיבי הברחת סמים. 

תושבי המדינה שבדרך? משפחות פלסטיניות עוזבות את בתיהן בעזה(צילום: רויטרס)

טועים עם חמאס כמו שטעינו בלבנון

חמאס איננו ארגון טרור. נוח היה לנו לכנותו כך מפני שהכינוי מגמד אותו ומאדיר אותנו, ומאפשר לנו להתייחס אליו כאל מטרד שיש לחסל ולא כאל גורם פוליטי שיש להתחשב בו בבחינת מאזן העוצמה והאימה בשכונה שלנו. נוח היה לנו לחשוב שמדובר בקייטנת שאהידים פלוס כמה אימאמים חמומי מוח ואיזה מהנדס מפלצתי, ושאם רק ניפטר מהם יהיה טוב. טעינו: כך גם טעינו בלבנון, כשלא הערכנו נכון את כוחותיהם המקובצים של הארגונים הפלסטיניים. הטעות סימנה את תחילת ההסתבכות בבוץ הלבנוני, האם נהיה טיפשים די הצורך לחזור על הטעות?

ב-1947 טעו מדינות ערב בדיוק באותה דרך, כשלא הבינו עד כמה 600 אלף גברים, נשים וילדים בפלשתינה הם הרבה מעבר לשלושה ארגונים צבאיים מסוכסכים שאפשר יהיה לחסל אותם בקלות בכוח עודף. הם זלזלו בלהט האידיאולוגי, בנחישות ובכושר העמידה, ביצירתיות ובאלתור, בתחושת הייאוש והמלחמה על הבית, ביכולת לגייס כספים ונשק ממקורות זרים למרות הקשיים והמצור. אנחנו חייבים לא מעט לטעות הזאת. היא סייעה בהקמת מדינת ישראל. 

חמאס מחזיק את כל המפתחות והקלפים(צילום: רויטרס)

בעיות בהבנה

ממשלת ישראל לדורותיה, בכירי פרשנינו, טובי אלופינו ומי שלא תרצו פמפמו את התודעה הציבורית ב"ארגון טרור" עד כדי כך שטחו עינינו מראות.

ראשית, לא הבנו מה אנחנו עושים כשעודדנו את הפירוד בין הגדה לבין רצועה כדי להחליש את אש"ף, וקיבלנו יצור גרוע ממנו בהרבה. שנית, לא ידענו שכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ, עד כדי צחוק שטני מתוך בתים הרוסים למראה טילים מתגוללים על הכביש בתל אביב. שלישית, כשלנו בקריאת המציאות בעיניו-שלו, כי ארגון טרור לא צריך להבין, רק למגר - וכך לא הבנו את הייאוש העמוק שהוא בסיס הפונדמנטליזם האיסאלמי, גם לא את האידיאולוגיה שמקדשת חלום רווי בדם על פני חיי אדם, את הנכונות לסבול מחסור מתמשך ומצור קשה בשל האמונה, ואת הבחירה בעתיד המובטח בגן עדן על פני העתיד שאפשר לבנות בעשר אצבעות בעולם הזה.

לאיש בממשלת ישראל אין מושג איך ומתי תסתיים הלחימה. נתניהו עם ראשי רשויות עוטף עזה(צילום: חיים צח, לע"מ)

התוצאה של הטעויות המצטברות הללו היא מחדל גדול יותר מכל יום כיפור. לא ברמת הנפגעים, תודה לאל, אלא ביכולת להבין את השכונה שבה אנחנו חיים. אז טעינו רק במידת המוכנות של הצבאות הערביים למלחמה שהם קבעו את עיתויה וראשית מהלכיה. חוסר ההבנה כעת הוא טוטלי עד כדי כך שלאיש בממשלת ישראל אין מושג איך ומתי תסתיים הלחימה, והחמאס מחזיק את כל המפתחות, כל הקלפים וכל היכולות לשוב ולשבש את החיים פה כשמתחשק לו.

שנים של חוסר הבנה אי-אפשר להלביש בשום מעיל רוח, וכל המידע על המטרות המדויקות אינו שווה דבר אלא אם כן הוא מלווה בידיעה מהי המטרה שלנו, וזו לא יכולה להיות מיגור או כתישה, מיטוט או חיסול. מאידך, היא גם לא יכולה להיות משא ומתן, כי הרי לכאורה איננו מנהלים כזה עם ארגון טרור. מצד שלישי, היא גם לא יכולה להסתמך על צירוף נסיבות בינלאומיות סבוכות ורופפות כקורי עכביש.

תוך כדי לחימה חסרת תוחלת, הממשלה הזו אנוסה ללמוד שטעתה, ללמוד מן הטעות ולשנות דיסקט בדחיפות בטרם ייפגעו כל סמלי הריבונות שלה במאבק הזה ובטרם יתברר כי כשלה במשימתה הראשונית והחשובה ביותר: להבטיח כאן את קיומם של חיים אזרחיים נורמליים, בערך. חווינו בקיץ הזה די חוויות מעצימות מן הנוסח שראש הממשלה התברך בהן בפני ילדי שדרות. עוד מעט יבוא הסתיו. והבוץ, ישר לפנים.