חם, לוהט וסקסי בקומיקס

• איור איתן: אמני קומיקס מאיירים את המצב
• העצמה נשית בקומיקס: קבלו את ת'ור החדשה!
• יד שנייה מצופה: כשהוליווד נודדת לקומיקס
  

הנינג'ות חוזרים למקורות

שום דבר לא אומר קיץ יותר משובר קופות קולנועי, והשנה כמו לפני 24 שנים (כן, כן, 24) צבי הנינג'ה הצעירים המוטנטים, נמצאים אי שם בראש הרשימה. אז אמנם איכותו של הסרט עצמו מוטלת בסימן שאלה, אך דבר חיובי אחד שקרה כתוצאה מחזרתם לתודעה של הלוחמים הירוקים בשריון, היא השקתם מחדש במדיום המקורי שלהם: הקומיקס.

צבי הנינג'ה. בהתחלה הבנדנות היו אדומות

הצבים אמנם כיכבו בסדרות קומיקס שונות במשך השנים, אך מה שמבדל את זו, בהוצעת IDW המקודמות - היא מעורבותו של אחד מהיוצרים המקוריים של לאונרדו, דונטלו, מיכאלנג'לו ורפאל: היוצר קווין איסטמן.

איסטמן, שיצר את הצבים יחד אם פיטר ליירד ב-1984 כפרודיה על הטרנדים שהיו מקובלים בקומיקס בזמנו, נעזר הפעם בטום וולטז בכתיבה ובדן דאנקן על האמנות, ויחד הם החזירו את המותג לשורשיו, תוך כדי שהם ממציאים אותו מחדש.

וולטז ואיסטמן מאתחלים את הסיפור, וכך אנו שוב למדים כיצד ארבע צבים נחשפו לנוזל ירוק זוהר, איך המאסטר שלהם, שהוא עכברוש, אימן אותם בנינג'יטסו, ומה הקשר שלהם לשרדר הרשע שעומד בראש קומונת הרגל. רמז, זה לא בדיוק כמו שאתם זוכרים (ואל דאגה, הם לא חייזרים).

הסיפור מסופר ומצויר בטון שמזכיר את החוברות המקוריות משנות ה-80, על האופל והאלימות שהיו בהן, ופחות את החמידות וההומור של העיבודים הטלוויזיונים של המותג. הקומיקס הנוכחי מבצע עוד מחווה למקורות של הצבים - הם מתחילים כולם בבנדנות אדומות, ובהמשך עוברים כל אחד לצבע היחודי לו.

יש הרבה דגים בים

בקיץ, אחד מהדברים המהנים ביותר הוא ללכת לים. ואם כבר פרסנו מגבת והתיישבנו לקרוא משהו, אז למה לא את הקומיקס הנהדר של אקוומן, מלך שבעת הימים. כן כן קראתם נכון, אקוומן הבלונדיני בחולצה הכתומה ש"מדבר" עם דגים, מככב בימים אלה באחת מסדרות גיבורי העל היותר מוצלחות שמתפרסמות בשוק כרגע.

אקוומן. הגיבור הבלונדיני הכי מגניב

את הסדרה בהוצאת DC ,כותב ג'ף ג'ונס, שאחראי, בן היתר, להשקעתם המחודשת גם של גרין לנטרן וגם של הברק. ג'ונס הציב לעצמו כמטרה, להוכיח לעולם שאקוומן יכול להיות גיבור על קשוח ויעיל - ולא רק שורת המחץ באין ספור בדיחות. ואכן, עם יכולות מרשימות כמו כוח פיזי דומה לזה של וונדר-וומן, עמידות לנזק וקלשון שמסוגל לפגוע בסופרמן, היסטוריה עשירה ודמויות משנה מוצלחות - זה לא מפתיע שג'ונס עמד במשימתו.

ואם למישהו יש עוד ספק כי אקוומן הוא אחד מגיבורי העל הכי מגניבים, קחו בחשבון שבסרט "סופרמן נגד באטמן" שעתיד לצאת לאקרנים ב-2015, את דמותו של אקוומן יגלם ג'ייסון מומאה, המוכר יותר כחאל דרוגו ממשחקי הכס.

בין מזרח למערב

דרך טובה נוספת להתמודד עם המעלות המטפסות של תקופה זו בשנה, היא להיזכר שתמיד יכול להיות גרוע יותר. המציאות של East of West, הקומיקס של ג'ונת'ן היקמן עם איוריו של ניק דראגותה - הרבה יותר גרוע. מדובר במערבון מד"בי המתרחש באמריקה דיסיטופית עתידנית, שגורלה נתון לחסדי ארבעת הפרשים של האפוקליפסה.

מלאך המוות ככקלינט איסטווד בחליפה וכובע בוקרים

היקמן ודראגותה מגישים לנו סיפור שבו מלאך המוות הוא גיבור קלינט איסטוודי בחליפה וכובע בוקרים, שדרכו אנו למדים על מה שקרה בארצות הברית אחרי מלחמת האזרחים של 2064, ועל קנוניה שבראשה עומדים שבעת המנהיגים של האומות האמריקניות. הדמויות שסביבן נטווה הסיפור מעניינות כולן, והיקמן עושה עבודה טובה בלהשאיר את הקורא במתח - בזמן שהאמנות של דראגותה בונה עולם ויזואלי מרתק, מלא בטכנולוגיה עתידנית ובקסם עתיק יומין, על רקע מדבריות צחיחות ומהבילות.

ספרות זולה

תוצאה ישירה של החום הקופח והדביק של חודש אוגוסט, היא הרצון ללבוש כמה שפחות בגדים. באופן לא מפתיע, השאיפה להתפשט כמה שיותר היא גם כזו שלוקחת חלק ניכר בקומיקס, שהוא כנראה הקומיקס הכי מרענן של השנה.

Sex Criminals בהוצאת Image, עוקב אחרי זוג הנאהבים

סוזי וג'ון ואחרי היכולת היחודית שלהם. כאשר ג'ון וסוזי חווים אורגזמה, ביחד או כל אחד לחוד, העולם נעצר - פשוטו כמשמעו. את היכולת המופלאה הזו הם מנצלים על מנת לעשות סקס במקומות ציבוריים, ואז לשדוד אותם. לפחות כך זה מתחיל, כי משם העלילה, כמובן, רק הולכת ומסתבכת.

הכותב מאט פרקשן והצייר צ'יפ זדארסקי יצרו קומיקס סקסי, יצירתי, אמין ומצחיק בצורה יוצאת דופן. הגיבורים, סוזי וג'ון, על אף היכולות העל אנושיות שלהם, כתובים בצורה כל כך אותנטית, וההתייחסות שלהם לסקס ולמיניות היא כל כך נורמלית - עדי כדי כך שהחיבור וההזדהות עם הדמויות הם כמעט מידיים. כל זה מודגש במיוחד בחוברות הראשונות של הסדרה, שבהן אנו לומדים כיצד היכולת הפלאית הזו נגלתה לכל אחד מגיבורינו. בלי לתת יותר מדי ספוילרים: רק נאמר שזה די דומה לדרך שבה כל אחד לומד וחווה את מיניותו, אי שם בגיל הטיפש-עשרה.