על הגיטרה: רוצח מטורף
מסיד וישס שהרג את ננסי זוגתו, דרך הראפר סייקו סאם שרצח בגרזן משפחה שלמה, ועד פיל ספקטור שאקדח היה כלי העבודה שלו באולפן. מאחורי נפש המוזיקאי העדינה, עמדה לא פעם דמותו של רוצח, שרק חיכתה להתפרץ
סיד וננסי: לרצוח, ולנסות להתאבד עד שזה מצליח
כנראה שמקרה הרצח המוכר והמתוקשר ביותר הוא זה של בסיסט הסקס פיסטולס סיד וישס ובת זוגו ננסי. וישס, ששמו האמיתי והמיותר היה ג'ון סיימון ריצ'י, רצח (לכאורה כמובן) את בת זוגו ננסי ספאנגן במהלך התקף פסיכוטי שנגרם כתוצאה משימוש בסמים. לאחר מערכת יחסים כאותית במיוחד בין השניים. הקשר ההרסני תועד בסרט "סיד וננסי" מ-1986, שאמנם אינו ממש עונה להגדרה "סרט חובה" אך הוא מיטיב לתאר את גודל הטירוף, על אף שחובבי ברווזים ודאי יעדיפו לשמור נפשם מצפייה בו.
לא סיפור אהבה שגרתי. הטריילר לסרט "סיד וננסי" (1986)
וישס וננסי הכירו כשזו היתה גרופית של להקת הסקס פיסטולס, אשר בעיקר סיפקה את צרכיהם המיניים של חבריה. בינה ובין המוזיקאי (בהעדר הגדרה מדויקת יותר עבור וישס) התפתח קשר הרסני שבמרכזו התמכרות קשה להרואין, ושיאו בלילה אחד ב-1978, במלון צ'לסי שבמנהטן. בין השניים התפתחה מריבה קולנית ואלימה שהובילה לשליפת סכין מצידו של וישס, שננעצה בגופה של ננסי ככל הנראה ברגע של טירוף בלתי נשלט.
על פי החשד, וישס דקר את ספאנגן בסכין שרכש רק כמה ימים לפני כן, אך מעולם לא עמד למשפט - שכן הוא מת ממנת יתר של הרואין זמן קצר לאחר ששוחרר בערבות. וישס טען כי אכן שלף את הסכין אך מעולם לא התכוון לרצוח את ננסי - רק לפצוע אותה, ובעדות אחרת טען כי ננסי למעשה נפלה על הסכין. בימים שלאחר הרצח ניסה וישס לחתוך את ורידיו באמצעות נורה שבורה, ולאחר שאושפז בבית חולים כתוצאה מהניסיון הכושל, ניסה את מזלו שוב - הפעם בקפיצה מהחלון תוך שהוא צועק "אני רוצה להיות עם ננסי!".
כמו בכל מקרה רצח שמערב אושיות תרבות, גם סביב רצח ננסי ספאנגן פותחה תאוריית קונספירציה שגורסת כי וישס צרך כל כך הרבה סמים עד כי לא ייתכן שהיה מסוגל פיזית לדקור את בת זוגו ולבצע את הרצח בעצמו, ומשליכה את האשמה על רוצח מסתורי אחר - וכמו כל תאורית קונספירציה טובה, גם זו הולידה סרט דוקומנטרי מעט מפוקפק בשם "Who Killed Nnacy" מ-2009.
בפטיש, בגרזן, מה שבא ליד
סייקו סאם, או בשמו האמיתי ריצ'ארד סאם מקרוסקי, היה ראפר די אנונימי, שהפך מפורסם בעיקר בזכות סדרת מעשים אלימים שביצע, כך שקניה ווסט הוא כבר לא יהיה. מקורסקי חלם להיות מוזיקאי אך במציאות היה לא יותר מנער כבד משקל שהוטרד לא מעט על ידי חבריו לכיתה ומצא את בריחתו במוזיקה, וזו הובילה ככל הנראה גם אל סופו הבלתי נמנע.
סייקו סאם בשיר "The Voices". הכתובת היתה על הקיר
בפרשה מ-2009 שקיבלה מאז את השם "הרציחות מפארמוויל", רצח הראפר הכושל את חברתו אמה ניידרברוק, את זוג הוריה וחבר משפחה בביתם, ועשה זאת באמצעות פטיש וגרזן. הודעת טקסט מבת זוגו ומצב היחסים ביניהם ערערו את נפשו של סאם, ובלילה אחד הוא חדר לביתה, והרג את הנוכחים בו בזה אחר זה, בעודם ישנים.
על פי החשד, מק'קורסקי הרג קודם את ידיד המשפחה וולס, שישן על ספה בסלון הקומה הראשונה, ואחר כך עלה במדרגות והרג את ההורים - אחד מהם בחדר השינה העליון של הבית והשני בזה התחתון. בשלב מסוים צילם הרוצח סרטון וידאו קצר, בו הצהיר שהוא יודע שעליו לשלם על מה שעשה, והשתעשע ברעיון להתאבד בעצמו. זה לא קרה בסוף, ומקורסקי בן ה-20 מרצה עד היום עונש מאסר לכל החיים.
אגב, במקרה של סייקו סאם קשה לומר שהכתובת לא היתה על הקיר. סאם היה חובב הורורקור מושבע - תת ז'אנר של היפ הופ, שעולם התוכן שלו עוסק בכל מה שנפוץ בסרטי אימה - מהעל טבעי ועד המדמם.
עצרו, או שאני יורה
המפיק פיל ספקטור אמנם אינו נגן, אך אין ספק כי תרומתו לעולם המוזיקה גדולה ומשמעותית יותר משל רוצחים אחרים ברשימה זו. ספקטור חתום על "חומת הסאונד", תפיסת צליל והפקה מוזיקלית שהתבססה על הקלטה של כלים רבים ליצירת סאונד דחוס ומלא נפח. ספקטור עבד עם הגדולים ביותר ובין היתר חתום על קאלסיקות כמו האלבום "Let It be" של הביטלס.
אלא שלצד היותו גאון מוזיקלי פורץ דרך, ספקטור טיפח אישיות אקסצנטרית והפרעה נפשית קלה. במילים אחרות - המקום שהגה את "חומת הסאונד" גם הציב חומה בין ספקטור לבין העולם, כשמאחוריה ניצב המפיק המבריק מנפנף בכלי נשק שונים ונוטה להתקפי זעם וטירוף.
הרזומה של ספקטור מרשים ומלא שמות אייקונים, רק שלצד רגעי קסם נדירים שחווה עם מוזיקאים באולפן, הוסיף המפיק להותיר ברובם זכרונות שלעולם לא ימחקו - לא משנה כמה יחשקו בכך. ג'ון לנון סיפר כיצד ירה ספקטור באקדחו אל עבר תקרת הסטודיו שלו, וגם גילו המופלג של לאונרד כהן לא ישכיח מהזמר כיצד איים ספקטור בנשק על אחד מנגניו עד שזה ברח מאולפן ההקלטות. הוא כלא את הראמונס באולפן (באיומי אקדח כמובן), ואת לה-טויה ג'קסון בחדר האורחים שלה - שוב, תודות לחיבתו הקלה לכלי נשק. לשיא הטירוף שלו הגיע ספקטור בפברואר 2003, עת רצח בסלון אחוזתו את לארה קלרקסון, כוכבנית עבר ומארחת הוליוודית. כלי הנשק? נישתם נכון, אקדח.
המניע לרצח מעולם לא התברר לחלוטין, אך ההיסטוריה של ספקטור הביאה להרשעתו ברצח במשפט שנערך במשך 6 שנים ארוכות. הסיבה? ספקטור עשה כל שביכולתו כדי להאריך את זמן המשפט, כולל החלפה של לא פחות מ-11 פרקליטים וגיוס מומחי מז"פ. על אף שהנהג האישי שלו טען כי ספקטור פנה אליו באותו הלילה והודה בפניו ש"כנראה רצח מישהו" - הוא הכחיש בתוקף שאמר זאת, והתנהל במשפט ממש כפי שהתנהל בחייו האמיתיים - נטול מודעות עצמי או בושה. ב-2009 גזר עליו בית המשפט 19-25 שנות מאסר, אותן הוא מרצה בימים אלה. סיפור נפילתו ונפילתו של ספקטור הפך ב-2013, כצפוי במקרים כאלו, לסרט טלוויזיה של HBO בכיכובים של אל פצ'ינו והלן מירן.
יש לי בונקר, ואני לא אהסס להשתמש בו
לא תתכן רשימה של זמרים רוצחים ללא נציגות מסצנת המטאל. שהרי מהי אותה סצנה אם לא אסופה של גברים בגילאים משתנים ופיקסציות מגוונות אודות מוות? המקרה המפורסם ביותר של רצח בידי מוזיקאי מהתחום הוא זה של איש להקת "בורזום" ורג ויקרנס, שב-1994 רצח מוזיקאי אחר בשם אויסטיין ארסת', המוכר למעריצי להקת מייהם כ"אירונימוס".
גם במקרה זה המניעים לרצח לא ברורים, אבל ויקרנס טען כי אירונימוס תכנן לחטוף אותו, לענות אותו ולצלם את האקט לסרט סנאף שהגה בראשו. גופתו של ארסת' נמצאה כשהיא נושאת לא פחות מ-23 פצעי דקירה, ביניהם שניים בראש וחמישה באזור הצוואר. ויקראנס דקר את אירונימוס בגב לא פחות מ-16(!) פעמים, במה שהיום נחשד כויכוח על כסף, אמון או אהבתה של אישה.
לא הייתם מנחשים שמדובר ברוצח פסיכוטי. הגרסה של ויקרנס לרצח
אגב, עבור ויקרנס מדובר היה בפשע אחד מני רבים, שכן שמו כבר נקשר לפני כן למקרים של שריפת כנסיות בנורווגיה, ולמעשה - כשהמשטרה הגיעה לעצור אותו הם גילו בביתו 150 ק"ג של חומרי נפץ ו-3000 קליעים. כמה שנים מאוחר יותר הפר המוזיקאי את תנאי השחרור שלו, גנב רכב ונעצר כשהוא נושא מספר סכינים, מסיכת גז, רובה, אקדח ודרכון מוזיף. בין היתר נחשב ויגרנס לשונא יהודים, שחורים וכל מה ששונה ממנו, אבל בשלב הזה כבר ניחשתם שלא מדובר באדם נעים כל כך.
וכמובן, צ'ארלס מנסון
כן, אותו צ'ארלס מנסון הידוע לשמצה, מנהיג הכת שרצחה את השחקנית שרון טייט ואת העובר שנשאה ברחמה. אותו מנסון, פרט להיות איש כריזמטי שניהל פולחן אישיות מפחיד בשנות ה-60 המאוחרות, גם התנסה במוזיקה - ולו היה נותן לתחביב מעט יותר משקל בחייו, ייתכן ולא היה צובר את תהילתו בדרכים איומות כל כך.
כש"משפחת מנסון" עוד היתה בחיתוליה, מנסון היה לא יותר מאסיר משוחרר ומובטל, סינגר-סונגרייטר בשולי תעשיית המוזיקה בלוס אנג'לס. המוטו שעל פיו חיו מנסון והכת בה שלט, "הלטר סקלטר", לקוח מתוך שירם המפורסם של הביטלס הנושא שם זה, והוא אף חיבר גרסה משלו לאותו שיר אייקוני.
"Look At Your Game, Girl" של מנסון, בביצוע גאנז אנד רוזס
לאחר שהורשע מנסון ברציחות הרבות שביצע עם כתו, הקלטות של שירים רבים שכתב שוחררו ואומצו על ידי מוזיקאים גדולים ומוערכים, שהעניקו להם גרסאות כיסוי משמות כמו הביץ' בויז, דבנדרה בנהארט, מרילין מנסון, רוב זומבי וגאנז אנד רוזס. על אף שהוא עצמו אינו חתום באופן אישי על הרציחות, היה זה כוח השכנוע שלו שהביא את אנשי כתו לעורר מעשי רצח נתעבים וידועים לשמצה.
נעץ בה שיניים
ויש מי שלקח את עניין הרצח עוד צעד אחד קדימה כמו הראפר אנטון סינגלטרון, או כפי שהיה מוכר בשם הבמה שלו "ביג לארץ'". סינגלטרון היה ראפר מתחיל שמאחוריו אלבום ראשון מבטיח וחברות בהרכב היפ הופ בשם "קוסמיק סלופ שופ".
מראפר מבטיח לרוצח חולני. ביג לארץ' בשיר "Texas Boy"
יתכן מאוד שהיינו עוד שומעים עליו בהקשרים קצת יותר מחמיאים, אילמלא בחר באפריל 2002 להרוג את שותפתו לדירה בת ה-21 טיינישה יסאיס, ולעשות זאת באכזריות כה רבה,עד כי קשה להאמין שמדובר באדם שכבר בגיל 7 כתב שירה. כשהשוטרים מצאו את סינגלטרון ביום מעצרו הוא עמד מחוץ לדירתו שבלוס אנג'לס, עירום, מכוסה בדם בעודו בוהה בשמיים. עדויות של שכנים טענו כי בין השניים התפתחה מריבה בלילה, ואחריה נשמעו מתוך הבית צרחות אימים.
רצח מחריד במיוחד. סיקור הפרשה בחדשות בארה"ב.
יסאיס נמצאה מתה בדירתה, כשהחזה שלה פתוח וסכין נעוצה בכתפה. סימני שיניים נמצאו על פניה ועל ריאותיה, אשר נקרעו באכזריות מגופה. בדיקה שנערכה על הראפר לאחר מעצרו מצאה שאריות בשר אדם בקיבתו, בשר אשר מיותר לציין - לא היה שלו. על אף הניסיון לצייר את הרצח המחריד כתוצאה של שימוש מאסיבי בסמים או אי שפיות זמנית, סינגלטרון נשלח למאסר עולם, וקשה להאמין שהנסיונות השונים לרכך את גזר דינו (בינהם קבוצה שקוראת לבחון את תיק הרצח מחדש, בעקבות ראיות שגורסות כי בדירתה של הנרצחת נמצאו שאריות די אן איי שלא היו שייכות לסינגלטרון) יצליחו.
המקרה המחריד, אגב, לא מנע מחברת התקליטים של הראפר להוציא אי.פי עם שיריו רק שנתיים לאחר הרצח. ומי מכם שירצה ללמוד עוד על הפרשה המזעזעת והמחרידה הזו, מוזמן לחפש את הסרט הדוקומנטרי " Rhyme and Punishment | , שמעלה כמה תיאוריות מעניינות אודות אותו לילה מסויט.
