שירה: "אין אתה מולדת. גם לא בית"
"גם לא אהובה/ לא הבינות עדיין? צריבת-אש, זעקה, צינוק/ לא מולדת אתה". שירים מאת המשורר המנוח סמיח אל-קאסם
נוסע לנצח
אין אתה מולדת. גם לא בית. גם לא אהובה.
לא הבינות עדיין?
צריבת-אש, זעקה, צינוק.
לא מולדת אתה
לא בית
לא אהובה,
שומר בית העלמין.
והוללות לילית רועשת, עליזה
גוויה, וקוביות משחק
זה כל אשר ירשתי מאתמול למחרתים.
לא הבינות עדיין?
לא מולדת אתה. לא בית. לא אהובה.
טבח נצחי מתמשך
מסע בתוך הריגושים.
קונן, אפוא, על המזוודה
קונן עם המזוודה.
נוף עירוני: גשם על סוכת העיתונות
גשם של פתע על עיתוני הבוקר,
מטר.
הדיו נגרת מלשון ללשון
תוי הדגמנית נמחקים מעל עמוד השער,
נעלמים פני הספורטאי, הגאה בגביעו הראשון.
הכחל זולג מעיני השחקנית.
האודם-האדום מטפטף
והפצעים נפרמים
בעמוד המערכת.
הסוכה הקטנה סוגרת את דלתה,
גשם,
על הגליון האחרון.
אִמרו "אחד הוא"
לַנֵס אין מים; ואכן, ידידַי, אין יין. רבות השתכרנווהנה יבשו המעינות
קרנבל הניסים נגמר ומחזור של זמן הָשְלָם, ועתה חִדות החיים
מתחילות מבראשית.
שוב אין מים לנס. אין יין
והאל נִצב במלוא תהלתו. אִמרו: "אחד הוא".
נִצב במלוא זהרו. הללוהו.
שוב אין מים לנס. אין יין במים ואין מים ביין. שום דבר
מלבד הסבל הקדמון ופני האל
ורסיסים של עניָן
ושרידי תפלה.
הללוהו.
אִמרו: "אחד הוא".
אִמרו: "אחד הוא".
כוכב
ידך על כתפי
מתנך בין ידי
עיני בך, עיניך בי, לבי על שפתיך, לבך בשפתי
והאש חוגגת באש
והמים במים.
והרוח ברוח.
בקרנבל הרקיע הנסתר
אנו מתגוררים
והארץ מסתננת תחת רגלינו
בנוסעה באופק הרחוק,
והכוכבים רבים
ואנו ננצנץ ככוכב
שמסתריו ילמדו בינה
את הרקיע
השופע תהו ובהו.
סמיח אל-קאסם, יליד שנת 1939, חי רוב חייו בכפר ראמה בגליל. מן המשוררים הפלסטינים הבולטים בדורות האחרונים. משורר פורה וחדשן, שהשפעתו ניכרת בשירה הערבית בת-זמננו, בארץ ובעולם הערבי. נפטר ב-19.8.2014. השירים המצורפים כאן תורגמו לאורך השנים על-ידי פרופ' ששון סומך, והם מהווים חלק מאנתולוגיה לשירה הערבית החדשה, בשם "כדים מרוסקים", בעריכת ששון סומך, העומדת להופיע בהוצאת "עם עובד".