צ'אבי - המנהיג שנשאר לעונת חפיפה
בגיל 34 ואחרי 723 משחקים במדי ברצלונה, אליל האוהדים וסמל הטיקי-טאקה נמצא בתחילת הסוף. בעונת המבחן הקרובה, שתיפתח ביום ראשון מול אלצ'ה, הוא צפוי לבלות הרבה דקות על הספסל אבל צ'אבי יעשה זאת בחיוך, למען הקבוצה שבלעדיו לא הייתה הופכת לאגדה
העיתון "מארקה" פירסם כי אחרי ההפסד לצ'ילה, שחיסל את סיכוייה של ספרד להעפיל לשמינית הגמר במונדיאל, צ'אבי כבר החל להיפרד מחבריו בנבחרת. העיתון גם כתב כי אחרי שהנבחרת תחזור לספרד, צ'אבי יפרסם הודעה רשמית על עזיבתו.
בסופו של דבר, זה לא קרה בשלמותו. צ'אבי אומנם פרש מהנבחרת, אחרי 133 הופעות במדים הלאומיים, יותר מכל שחקן שדה אחר בהיסטוריה (רק חברו הטוב איקר קסיאס שיחק
יותר ממנו), ואחרי שהיה אחד השחקנים החשובים ביותר בזכיות של ספרד במונדיאל ובשתי אליפויות אירופה.
ויסנטה דל בוסקה, מאמן הנבחרת, אמר עליו: "הוא היה חשוב לנבחרת יותר מהמאמן". ואכן, צ'אבי נחשב כמעט בעיני כולם לגדול שחקני ספרד בכל הזמנים. קסיאס אומנם היה הקפטן שהניף את הגביעים, אבל צ'אבי היה המנהיג על המגרש ויותר מכך, השחקן שבדמותו התגלם סגנון המשחק הספרדי, שהפך את הנבחרת לטובה בעולם במשך כמעט שש שנים רצופות.
אז את פרק הנבחרת הוא סגר, אבל לא את זה של ברצלונה. ברגע האחרון, ואחרי שכבר החליט למעשה לעזוב, הוא נמלך בדעתו.
ביום ראשון תתחיל העונה ה-17 של צ'אבי בברצלונה, וזו תהיה עונה מאוד מיוחדת ואפילו מוזרה עבורו. בפעם הראשונה בקריירה שלו הוא לא נחשב לשחקן הרכב ראשון טבעי. ואם זו תהיה עונה מיוחדת ושונה עבור צ'אבי, בהכרח היא תהיה כזו עבור ברצלונה.
לכולם ברור שלאו מסי הוא הסופרסטאר הגדול של בארסה בעשור האחרון. אין על כך ויכוח. וסביר גם שניימאר יהיה הסופרסטאר הגדול הבא. אבל צ'אבי היה ונשאר הלב של בארסה, השחקן שהוא-הוא ברצלונה. הוא הסמל הגדול, שחקן הבית שהגיע למועדון בגיל 11, שגדל באקדמיית "לה מאסיה" ונשאר בקבוצה מאז במשך 23 שנים רצופות.
אי אפשר כמובן להשוות בין מסי לצ'אבי, כי הם שחקנים שונים, עם תפקידים שונים. מסי הוא גאון, מבקיע שערים פנומנלי, ואין על כך חולק, אבל צ'אבי הוא השחקן שהגדיר מחדש את הכדורגל הספרדי - ואת הכדורגל של בארסה. ולמרות שהוא נשאר בקבוצה (החוזה שלו יסתיים רק בעוד שנתיים), לכולם ברור שזו תחילת הסוף. גם של צ'אבי וגם של ברצלונה, כפי שהיכרנו אותה בשנים האחרונות.
צפו לבלתי צפוי
העונה שעברה הייתה האחרונה בקבוצה של הקפטן קרלס פויול ושל השוער ויקטור ואלדס, עוד שני סמלים גדולים, עוד שני שחקני בית שהיו שותפים לכל ההצלחות והתארים של העשור האחרון. צ'אבי היה אמור להיות העוזב השלישי, אבל העניין הזה כאמור נדחה בינתיים.
ובכל זאת לכולם ברור שברצלונה תיראה העונה שונה מאוד ממה שהיינו רגילים לראות, ולא רק בשל עזיבתם של כמה מהכוכבים הוותיקים. מדובר גם בשינוי סגנוני, בשינוי תפיסה. לואיס אנריקה, שמונה למאמן החדש, הצהיר במסיבת העיתונאים הראשונה שלו: "אנחנו רוצים להיות לא צפויים. אני אוהב שיש לי שחקנים שיכולים להציע דרכים שונות לשחק, כך שנוכל להפתיע את היריב".
טאטה מרטינו, המאמן הארגנטיני שהדריך את בארסה בעונה שעברה, ניסה לגוון מעט את סגנון המשחק של בארסה בתחילת העונה אבל לא היה לו מספיק כוח כדי להמשיך את המהפיכה הסגנונית. ללואיס אנריקה, שבניגוד למרטינו היה שחקן בכיר בברצלונה וגם קפטן, ואף אימן את קבוצת המילואים, יש הרבה יותר אוטוריטה. ולכן אצלו השינויים אמורים להתבצע באופן יותר החלטי.
בארסה לא תשחק העונה בסגנון אחיד אלא תתאים את עצמה ליריבה. ולכן לפעמים נראה את הטיקי טאקה המפורסם, ולעיתים נראה את הקבוצה משחקת כדורגל ישיר יותר, עם פחות מסירות והרבה יותר מהירות.
צ'אבי, באופן טבעי וגם בגלל גילו המתקדם, מתאים כמובן יותר לסגנון הישן. ולכן הוא יזכה לשחק לא מעט. אבל במשחקים לא מעטים הוא יישב על הספסל ויראה את איבן ראקיטיץ', הרכש מסביליה, או את ראפיניה, הקשר הכשרוני שלואיס אנריקה הביא מסלטה ויגו, משחקים במקומו.
לו מרטין, אחד העיתונאים שנחשבים למקורבים ביותר לצ'אבי, כתב כי בשיחה הראשונה של לואיס אנריקה עם צ'אבי, המאמן אמר לו: "אנחנו נשמח אם תישאר בקבוצה, אתה שחקן חשוב מאוד. אבל אם תחליט להישאר אל תבוא אלי בטענות אם תשחק פחות ממה שתרצה".
בעונה שעברה צ'אבי פתח ב-26 מ-38 משחקי הליגה, אבל סיים רק את מחציתם. בשני המשחקים האחרונים של העונה, כולל המשחק שקבע את האליפות, מול אתלטיקו מדריד, הוא פתח על הספסל, ונכנס רק לדקות האחרונות. למרות שמעמדו במועדון ובקרב האוהדים לא השתנה, והוא נשאר אחד האלילים הכי גדולים (הוא מונה לקפטן החדש אחרי פרישתו של פויול), לכולם ברור שזה כבר לא אותו שחקן שראינו עד לפני שנה-שנתיים.
הגיל עושה את שלו, וברור שמבחינה פיזית זה כבר לא אותו שחקן. כן, צ'אבי עדיין הוא אחד המוסרים הטובים בעולם, עם ראיית משחק נדירה ויכולת ממש מיסטית לקבוע את הסגנון של הקבוצה כולה כשהוא על המגרש. אבל הוא פחות אפקטיבי ממה שהיה. ומבחינה זו מדובר בקו ירידה ברור. קו מתון, לא דרסטי, אבל עדיין קו ירידה.
צ'אבי, צריך להזכיר, הוא שיאן ההופעות של בארסה בכל הזמנים. מאז הבכורה שלו אצל לואי ואן חאל לפני 16 שנה, הוא רשם 723 משחקים בכל המסגרות במדי בארסה (474 מהן בליגה). הוא זכה עם בארסה ב-22 תארים – נכון, שיא של כל הזמנים - כולל 7 אליפויות ו-3 גביעי אירופה לאלופות.
אז לאחר שעשה קריירה מדהימה שכזו, אף אחד לא היה כועס על צ'אבי אם היה עוזב את ברצלונה. אבל הוא החליט להישאר. "אני רוצה שהאוהדים יבינו שחשבתי באמת ובתמים שהגיע הזמן שלי לעזוב", הוא הסביר את החלטתו הסופית. "הייתי מאוד מאוכזב מאיך שהעונה שעברה הסתיימה והחלטתי לעזוב את בארסה. אבל אז שוחחתי עם לואיס אנריקה ועם המנהל המקצועי אנדוני זוביזארטה והם שיכנעו אותי להישאר. הם אמרו לי שהקבוצה עדיין זקוקה לי".
צ'אבי הוסיף ואמר: "העונה שעברה הייתה קשה מאוד עבורי. הרגשתי שבארסה כבר לא צריכה אותי וגם לא הנבחרת. אלו היו שתיים מהאכזבות הגדולות ביותר בחיי".
כפי שזה נראה כרגע, צ'אבי התגבר על האכזבות והוא מוכן לעונה שבה הוא ישחק פחות, יהיה פחות משמעותי מבעבר על המגרש - אבל במועדון מעוניינים להשתמש במנהיגות שלו ובדוגמא האישית שלו, בעזרה לשחקנים הצעירים. אגב, אל תתפלאו אם בעוד כמה שנים צ'אבי יהיה גם מאמן ברצלונה.
לואיס אנריקה יוציא את העגלה מהבוץ?
אבל בינתיים לואיס אנריקה, המאמן החדש, יודע שהמשימה שהוטלה על כתפיו היא ענקית. לא רק שהוא צריך להוציא את בארסה לדרך חדשה, אחרי עונה בה נכשלה בכל החזיתות - ליגה, ליגת האלופות והגביע הספרדי - הוא גם צריך "להמציא" את הקבוצה מחדש.
ההחתמה של לואיס סוארס, מבשרת באופן הברור ביותר על שינוי סגנוני מובהק. מאז עזיבתו של זלטן איברהימוביץ, ברצלונה שיחקה ללא חלוץ מרכזי קלאסי. וזה הצליח לא רע בכלל. כל זמן שמסי היה מבקיע בין 50 ל-60 שערים בעונה, מעמדת החלוץ המרכזי המדומה, זה באמת לא היה משנה.
אבל בעונה שעברה הטקטיקה הזו כבר לא הייתה כל כך אפקטיבית. הקבוצות היריבות למדו איך להתגונן מול השיטה של בארסה, גם בליגה וגם באירופה. וכאשר מסי היה פצוע ונעדר במשך כחודשיים, הבעיה רק החריפה.
בברצלונה הגיעו למסקנה שהגיע הזמן לשנות. ולשם כך החתימו את המבקיע הטוב ביותר באירופה בעונה שעברה (חוץ מכריסטיאנו רונאלדו). אז נכון, לואיס סוארס לא ישחק ב-11 המשחקים הראשונים של העונה (8 בליגה ו-3 בצ'מפיונס), אבל זה לא משנה את העובדה שכאשר הוא יתחיל לשחק, לבארסה יהיה חלוץ "9" שאמור להבקיע את מירב השערים.
המשמעות היא דרמטית למדי גם מבחינתו של מסי, שאמור ללכת עוד קצת אחורה במערך הטקטי ולהפוך לקשר פר-אקסלנס. בשנים האחרונות מסי שיכלל מאוד את יכולת המסירה שלו, ובבארסה בונים על כך שהוא ישחק מאחורי סוארס, ויספק לו את המסירות חותכות-הגנה המפורסמות שלו.
גם מבחינתו של ניימאר העונה הזו צריכה להיות חשובה מאוד. עונת הבכורה שלו בבארסה הייתה בינונית. פה ושם הוא הפגין את יכולותיו, אבל הוא עדיין לא הראה את כל מה שיש לו. יהיה מעניין לראות אם לואיס אנריקה "ישחרר" את ניימאר מההיצמדות שלו לאגף שמאל וייתן לו יותר חופש פעולה, בדומה לדרך בה הוא שיחק במדי נבחרת ברזיל במונדיאל.
במשחקים רבים ברצלונה תמשיך לשחק את ה-3-3-4 המפורסם שלה, בווריאציות כאלו ואחרות. אבל שאף אחד לא יתפלא אם בארסה תנסה גם מערכים שונים, כשהיא מנצלת את היכולות של מסי, ניימאר, אינייסטה, ראקיטיץ' וגם צ'אבי, להתאים את עצמם לרעיונות של לואיס אנריקה.
ביום ראשון בערב, במשחק הראשון של העונה, בקאמפ נואו מול אלצ'ה, הרבה עיניים יופנו לעבר צ'אבי. גם אם יפתח בהרכב וגם אם יישב על הספסל. לכולם ברור שזו עומדת להיות העונה האחרונה,
או לכל היותר הלפני אחרונה, של השחקן שבלעדיו ברצלונה לא הייתה הופכת להיות ברצלונה הגדולה.
צ'אבי החליט להישאר. קטאר וארה"ב יכולות לחכות. גם אם ברור לו שהוא כבר לקראת סוף הדרך, השחקן הקטן-גדול הזה הרגיש כנראה שהוא חייב להיות חלק מעונת המעבר החשובה הזאת. אם לא למען עצמו, אז למען הקבוצה.
"תנו לי להסביר משהו", הוא אמר פעם. "ברצלונה זה בית ספר ולי הייתה הזכות להיות תלמיד. המועדון הזה לא רק מלמד אותך להיות כדורגלן טוב, אלא גם אדם טוב. זה מקום שמלמד אותך לתת כבוד, לעבוד ביושר ובצניעות".
לפנייה לכתב/ת 
