תנו לגמלאים להתפרנס בכבוד
היהדות רואה בקשישיה אנשים המסוגלים להועיל לחברה, ולראיה - הלוויים המשיכו לשרת הרבה אחרי גיל הפנסיה. אז למה מעדיפה מדינת ישראל את הזקנים שלה כנטל על החברה? הגיע הזמן לאפשר לגמלאים את הזכות לעבוד ולהתפרנס בכבוד
כשהתלמוד מבקש לתאר את קהילת הגמלאים בתקופתו, הוא מנסח זאת כך: "אמרי אינשי: סבא בביתא - פאחא בביתא, סבתא בביתא - סימא בביתא" (ערכין יט ע"א). ובעברית: "אומרים האנשים: זקן בבית - מטרד בבית, זקנה בבית - אוצר בבית".
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
איש מבוגר הנמצא כל היום בבית משום שהוא כבר אינו יכול לעבוד, נחשב כמטרד. האישה (אף היא לאחר שיצאה לפנסיה), לעומתו, נחשבת בביתה לאוצר. מדוע? משום שהיא עושה את מה שעשתה בצעירותה: ממשיכה לעבוד. למה לא לאפשר לגברים ולנשים בגיל הפנסיה להמשיך ולהרגיש שהם אוצר?
קראו עוד בערוץ יהדות :
- הייטקיסטיות חרדיות: "לא ידעו איך לאכול אותנו"
- מתלוצץ עם רש"י: פירוש טהרלב על התורה
- "נייעס" שב משדה הקרב: למה פיטר נתניהו את הרב קנייבסקי?
על פי המצב כיום, כאשר אדם מגיע לגיל הפרישה, הוא אינו יכול להמשיך לעבוד בצורה מלאה מבלי לאבד את קצבת הזקנה או הנכות שלו. מצב זה מביא לכך שמבוגרים רבים מחויבים להפסיק לעבוד בשכר, וכך, למרות שהיו יכולים להמשיך לתרום לחברה ולעצמם - הם אינם עושים זאת, וחלקם נאלצים לחיות בעוני, מתוך תחושה של חוסר ערך, והופכים לנטל על החברה.
אל תשאירו אותם על ההר
מטרתה של הצעת חוק שירות חברתי לגמלאים, התשע"ג–2013 שאותה אני מקדם, תוך שיתוף פעולה עם סמנכ"ל עמותת "ידיד", רן מלמד,
לשנות מצב זה. על פי הצעת החוק תינתן למי שיצאו לגמלאות, ההזדמנות לתרום לחברה דרך ביצוע שירות חברתי, תוך קבלת גמול. הגמול ישולם על ידי מי שיעסיק את הגמלאים, וסכומו לא יפחת ממחצית משכר המינימום.
כמו כן, לפי הצעת החוק, סך ההכנסה מהגמול ומהקצבה לא יפחת מסכום השווה לשכר המינימום לחודש. הגמול ישולם עבור גימלאי שיעבוד בהיקף של משרה מלאה בלבד – ובכך טמון התמריץ הכלכלי למפעילים לקלוט משתתפים. אף למדינה טמון יתרון כלכלי בשיטה זו, ואין היא דורשת הטלת נטל תקציבי נוסף.
לפי הצעת החוק, אירגוני הגמלאים לא רק יעסקו בקליטת הגמלאים והעסקתם - אלא אף יהיו שותפים במועצת השירות החברתי לגמלאים, יחד עם נציגי שר הרווחה ושר הכלכלה והמעסיקים. המועצה תהיה רגולטור אשר יוודא כי הגמלאים ישובצו במקומות ראויים ומתאימים לצרכיהם.
תלמדו מהלוויים
הצעת חוק זו תואמת את החשיבה היהודית שאינה רואה בזקן כנטל על החברה, אלא מי שמסוגל להועיל ולתרום במגוון דרכים שאינן דורשות מאמץ פיזי משמעותי. תפקידה של החברה - לאפשר לגמלאים לתרום לה על פי יכולותיהם.
כך מעודדת התורה את האדם הצעיר, הבלתי מנוסה בנפתולי החיים, לפנות בשאלות אל שכבות הגיל הבוגרות: "שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ"
דוגמה קלאסית לתפיסה זו אנו מוצאים בתפקיד הלוויים במשכן, במדבר סיני. עד גיל 50 נדרשו הלוויים לעסוק בעבודה פיזית, הכוללת פירוק, הרכבה והובלה של המשכן וחלקיו במסעות המדבר. אולם מגיל 50 ואילך, נפטרו הלוויים מהעבודה הפיזית המאומצת, אך בד בבד לא הורחקו כלל מהמשכן בגלל גילם, אלא אדרבה: המשיכו לשרת כשוערים וכזמרים השרים במקדש, כל זמן שהיו מסוגלים לכך.
כך מבטא הרמב"ם (כלי המקדש ג, ח) עיקרון זה: "אין הלוי נפסל בשנים (בגלל גיל) ולא במומין, אלא בקול שיתקלקל קולו מרוב הזקנה יפסל לעבודתו במקדש, ויראה לי שאינו נפסל אלא לומר שירה, אבל יהיה מן השוערים".
בכך איזנה התורה בין הצורך להקל על המאמץ הפיזי בתקופת הזִקנה, ובין הרצון לאפשר לאנשים בגיל זה עשייה ותרומה לחברה בדרכים חלופיות, לטובת המבוגר - ולטובת החברה כולה.
קהלת, אשר הרבה לתאר את המציאות האנושית כ"הבל הבלים", משבח פעמים רבות את מי שיודע לשמוח בעמלו: "וְרָאִיתִי כִּי אֵין טוֹב מֵאֲשֶׁר יִשְׂמַח הָאָדָם בְּמַעֲשָׂיו, כִּי הוּא חֶלְקוֹ כִּי מִי יְבִיאֶנּוּ לִרְאוֹת בְּמֶה שֶׁיִּהְיֶה אַחֲרָיו". חשיבה זו מופיעה גם בכתביו של דוד המלך - "יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ", ובתלמוד: "גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים" (תלמוד בבלי ברכות ח ע"א).
עובדה זו נכונה ביחס לכל אדם, וביתר שאת ביחס לאדם מבוגר שכבר אינו עובד במסגרת קבועה. מסגרת כזו תמצב אותו מבחינה חברתית כמי שפועל ותורם לכלל מיכולותיו, מחוכמתו ומניסיונו העשיר. אני מקווה שהצעת החוק שאושרה על ידי ועדת השרים, תקודם במהירות כדי שנוכל להתייחס אל המבוגרים בצורה הראויה להם ולנו כמדינה מוסרית ויהודית.
- לטור הקודם בפרויקט: הכרזת מלחמה על חבריי הגנבים
לפנייה לכתב/ת 
