דאעש מעזה

בהופעה בפני העיתונות הישראלית והזרה הכריז ראש הממשלה: "חמאס הוא כמו דאעש, זה אותו הדבר". ראש הממשלה צדק. אכן, שתי תנועות איסלאמיות קיצוניות, קנאיות, שדוגלות בטבח וברצח המוני בדרכים האכזריות ביותר. גם ראשי דאעש הקודמים, א-זרקאווי ואל-מסרי, חוסלו בסיכולים ממוקדים על ידי האמריקנים כפי שראשי חמאס הקודמים חוסלו בידי ישראל.

אולם יש הבדל בסיסי אחד בין היחס לשתי התנועות: דווקא האירופים והאמריקנים ההססנים והזהירים נעורו לנוכח מעשי דאעש והחליטו לחסל את הארגון הזה. האמריקנים מפציצים אותו בחדווה בעיראק (ואולי עד פרסום השורות האלה יעשו זאת גם בסוריה), חורקים שיניים אבל שוב שולחים מומחים צבאיים לבגדד. האירופים משגרים נשק ועזרה לכורדים ומדברים גלויות על הצורך לחסל את הארגון. וכל זאת בלי שדאעש יסכן את אוכלוסייתם, יחפור מנהרות או יירה רקטות ופצמ"רים על הילדים שלהם.

עוד בערוץ הדעות של ynet

אם יעלון ברח, תנו גם לנו / ינון בן דוד, נחל עוז

מימין דאעש, משמאל חמאס(צילום: AP, רויטרס)

לעומתם, אנחנו מדברים על עוד הפסקת אש עם חמאס. לא חלילה על חיסולו - כמו שמתכוון המערב לעשות עם דאעש - גם לא על פגיעה משמעותית בכוחו. נראה שיש בתוכנו כאלה שעדיין לא מבינים ש"זכות הקיום" של חמאס היא המלחמה הבלתי פוסקת נגד ישראל, והוא לא יסכים להפסיקה. גם אם יסכים, הרי שבמהלכה יפתח כלי נשק רבים יותר וקטלניים יותר נגדנו, ואף כלים בלתי קונבנציונליים לקראת הסיבוב הבא. אנחנו "חכמים" כמובן, אך הם ערמומיים ופיקחים.

במהלך המבצע דיברו מנהיגינו גבוהה גבוהה על "פירוז הרצועה". פירוז זה לא יתבצע מרצון על-ידי חמאס, גם אם נבטיח לו מעדנים ומחמדים מכאן ועד הודעה חדשה. אלא כמובן אם יהפוך חמאס את עורו ויהפוך לחובב ציון ולידיד העם היהודי. הדרך היחידה להנהיג פירוז בעזה היא על ידי כפייה צבאית מגבוה. מי יעשה זאת? מי ישתמש בכוח כדי לכפות פירוז על חמאס? לא ארצות הברית והאיחוד האירופי, לא האו"ם בהחלטותיו הנבובות, לא מדינות ערב העסוקות בעימותיהן הפנימיים, גם לא הרשות הפלסטינית שהיא בסך הכול נמר של נייר. היחידים שיכולים לכפות פירוז על עזה הם הישראלים. ורק בכוח צבאי.

מובן שיש מתנגדים לדעה זו. "חמאס הוא ארגון רעיוני ואידיאולוגי ורעיון אי אפשר לנצח", אומרים לנו. שטויות. דאעש היא לא פחות "רעיונית" מחמאס. "אי אפשר להתגבר על הטרור", אומרים אחרים. גם זו שטות. מבצע "חומת מגן" מ-2002 הוכיח שניתן לרסק את הטרור, ועובדה: הוא לא קם מחדש עד היום ביהודה ושומרון חוץ מגילויים בודדים פה ושם. "אתה מציע לכבוש את עזה?", מתריסים אחדים. לא בהכרח. במבצע "עופרת יצוקה" ביתרו כוחות צה"ל את הרצועה מבלי להיכנס לערים. ואם מבצע שכזה ילווה במבצע מתוחכם לחיסול מנהיגות חמאס, יש סיכוי סביר להגיע לתוצאה הרצויה (ראו את ההיסטריה שאחזה באנשי חמאס כשפגעה ישראל במוחמד דף).

ועוד טיעון: "מה, נצטרך להישאר בעזה למשך שנים?". גם זה טיעון מופרך. ניתן יהיה להעביר את השליטה בעזה למדינות ערב, המעוניינות כמונו בחיסול חמאס ובשיקום הרצועה.

לנוכח כל אלה, פעולה צבאית מצטיירת כדרך היחידה להגיע לפירוז הרצועה ולעצירת הטרור. היא אכן כרוכה בהכרעות קשות ובמחיר כבד, ועלינו לשקול היטב אם אנחנו מוכנים לשלם אותו או לחזור לסיפור האינסופי של סבבי קרב ועתות מנוחה - והבטחות מגומגמות לתושבי הדרום.

כל זה צריך גם לדרבן אותנו להגיע לשלום או לפחות להסדר ביניים עם הפלסטינים המתונים ביהודה ושומרון. גם בכך צריך לפעול ולא לגמגם. הסדר כזה הוא גם המפתח לגיבוש קואליציה מעשית - גם אם לא רשמית - עם מצרים, ירדן, סעודיה, ומדינות המפרץ.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il