השחקן והבמאי ריצ'רד אטנבורו הלך לעולמו

עצב נפל על הממלכה הבריטית ועל הקולנוע העולמי עם פרסום הידיעה המעציבה היום (ב') על מותו של הבמאי והשחקן לורד ריצ'רד אטנבורו - חמישה ימים בלבד לפני יום הולדתו ה-91. בנו מייקל מסר כי הוא מת בבית האבות בו התגורר בשנתיים האחרונות - בשורה שהביאה צער רב על מעריציו ועל חובבי קולנוע רבים מסביב לגלובוס. בין סרטים רבים שביים ואלו האחרים בהם הופיע, בולט במיוחד "גאנדי", יצירת המופת הביוגרפית שלו שזכתה בלא פחות בשמונה פרסי אוסקר ב-1983.

הטריילר של "גאנדי"

אטנבורו הוא בן למשפחה רבת זכויות בבריטניה. אחיו הצעיר הוא סר דיוויד אטנבורו, הביולוג הנודע בעל הנוכחות הטלוויזיונית המרשימה. ג'ון אטנבורו המנוח היה אחד מבכירי חברת הרכב האיטלקית אלפא רומאו. ריצ'רד עצמו פנה לעשייה קולנועית וזו הפכה לארוכה ועשירה ביותר. הוא נולד ב-29 באוגוסט 1923 בעיר קיימברידג', ובצעירותו למד תיאטרון בלונדון. עם פריצת מלחמת העולם השנייה התגייס לחיל האוויר, אולם את מרבית שירותו עשה דווקא כשחקן בסרטי תעמולה פטריוטים, ביניהם "In Which We Serve" מ-1942. בנוסף, ניצל את הכשרתו בצילומי קרבות אוויר.

עם תום המלחמה, ואחרי נישואיו לשחקנית שילה סים, התמסר אטנבורו לקריירת המשחק שלו וכיכב בעיבוד של הבמאי ג'ון בולטינג לספרו של גרהאם גרין "ברייטון רוק" (1947). הוא זכה להצלחה גדולה במולדתו בשנות החמישים, אך הפריצה הגדולה שלו בהוליווד הגיעה ב-1963 עם הופעתו כטייס בריטי בשבי הנאצים בסרט "הבריחה הגדולה" של ג'ון סטרג'ס לצד סטיב מקווין וצ'ארלס ברונסון. הוא המשיך לגלם תפקידים של אנשי צבא, כמו ב"תותחים בגטאסי" (1964) ו"Sand Pebbles" מ-1967, אך שגשג גם במיוזיקל "ד"ר דוליטל" באותה שנה.

ריצ'רד אטנבורו ב"ברייטון רוק"

בסוף שנות השבעים - אחרי תפקידו ב"הגורם האנושי" של אוטו פרמינגר (1979) - לקח הפסקה ממשחק והתמקד בבימוי. החלטה זו הביאה לו תהילה רבה שנים ספורות לאחר מכן עם "גאנדי", שגולל את סיפורו של המנהיג ההודי אותו גילם בן קינגסלי. סרט זה זכה כאמור בשמונה אוסקר - כולל פרס הסרט הטוב ביותר והבמאי הטוב יותר. היה זה תגמול אדיר לאטנבורו שהתנסה לראשונה בבימוי ב-1969 עם המיוזיקל "Oh! What a Lovely War". לאחר מכן, הביא למסך את הסרט הביוגרפי "צ'רציל הצעיר" (1972) ודרמת המלחמה "גשר אחד רחוק מדי" (1977). 

גשר אחד רחוק מדי. דרמת מלחמה

מאז ההצלחה האדירה של "גאנדי", יצר גרסה קולנועית למחזמר "שורות המקהלה" (1985) ושיתף פעולה עם דנזל וושינגטון הצעיר וקווין קליין בדרמה הפוליטית "Cry Freedom" מ-1987 המתרחשת בדרום אפריקה. ב-1993 ביים את הדרמה הביוגרפית "צ'פלין" בכיכובו של רוברט דאוני ג'וניור. אטנבורו שב למסך כשחקן וזכה לאהבת הקהל כמייסד אי הדינוזאורים ב"פארק היורה" של סטיבן שפילברג (1993), וסרט ההמשך ב-1997. את קריירת המשחק שלו חתם בעיבוד למיוזיקל "יוסף וכותונת הפסים המשגעת" (1997).

אטנבורו ב"פארק היורה"

הפרויקט האחרון שלו כבמאי ומפיק היה

"Closing the Ring" מ-2007, ולאחריו פרש כדי לשמור על בריאותו. הוא סבל מבעיות בלבו, והושתל בגופו קוצב לב. ב-2008 חווה שבץ ומאז התנייד בעזרת כסא גלגלים. בשנתיים האחרונות התגורר בבית אבות ביחד עם אשתו שילה שסובלת מדמנציה. הוא הותיר אחריו שלושה ילדים.

ראש ממשלת בריטניה דיוויד קמרון ספד לו: "ריצ'רד אטנבורו היה אחד מענקי הקולנוע". ממועדון הכדורגל הלונדוני צ'לסי, שאטנבורו נודע על אוהדיו, נמסר כי אנשי הקבוצה "עצובים ביותר, ותמיד יודו לו על כך שלבו היה עמם".