הפסקת אש דרך מעבר רפיח

ביום ה-49 ללחימה במערכת "צוק איתן" אנחנו נמצאים בעיצומה של מלחמת התשה שבה שני הצדדים כותשים זה את זה באמצעות אש מנגד. כלומר, הלחימה מתנהלת מרחוק בלי שנוצר מגע בין לוחמי צה"ל לאנשי חמאס.

חשוב להבין נקודה זו מפני שהיא מסבירה מדוע מלחמת התשה בסופו של דבר רעה יותר לישראל מאשר לחמאס. זאת אף על פי שחמאס סופג אש ונזקים חמורים ומזיקים במאות אחוזים מאלה שסופגת ישראל.

יירוט רקטה בבאר שבע(צילום: הרצל יוסף)

הסיבה לתופעה אבסורדית זו היא ש"רף הספיגה" של חמאס ובעיקר של אזרחי עזה הוא הרבה יותר גבוה מרף הספיגה של אזרחי ישראל - לפחות כפי שזה מצטייר בתקשורת. חמאס לא צריך כמעט לעשות שום דבר כדי להוכיח שהוא מחזיק מעמד

ולהפגין "צומוד" (עמידה איתנה) קבל העולם הערבי והרחוב הפלסטיני.

די בכך שהוא ממשיך לשגר ואומר שהוא מנצח כדי ליצור בתודעת העולם הערבי ואזרחי עזה דימוי של מי שידו על העליונה. בישראל, לעומת זאת, אנו אומרים את האמת ואיננו מנסים לייפות אותה. כל אזרחי מדינת ישראל ודעת הקהל העולמית יודעים שתושבי הדרום נוטשים עד יעבור זעם ואמצעי התקשורת שלנו משדרים קוצר רוח וחשש ששנת הלימודים לא תיפתח במועד. חמאס מנצל זאת במסגרת המלחמה התודעתית כדי להוכיח כביכול שהוא מנצח.

זה, אגב, לא פטנט של חמאס. נסראללה וחיזבאללה השתמשו באותו מהלך תודעתי ואף הצליחו לנצח בתודעת העולם הערבי אחרי מלחמת לבנון השנייה. הבלוף נחשף רק כעבור שמונה שנים שבהן נסראללה וחיזבאללה יושבים בשקט מאז אותה מלחמה.

לפזר את הערפל 

לנוכח המלחמה התודעתית הזאת שמתנהלת במקביל ללחימה הפיזית, חשוב מאוד להבהיר כמה נושאים: לא הייתי צריך לחשוב הרבה. די היה לאסוף כמה מהשאלות הנפוצות ביותר בציבור הישראלי ולענות עליהן כדי לפזר ולו במעט את ערפל חוסר הוודאות שאופייני לכל מלחמה בכל הזמנים:

1. עוד כמה זמן תימשך הלחימה עד שנגיע להפסקת אש יציבה?

מה שברור לגמרי הוא שכל הצדדים רוצים כעת בהפסקת אש מהר ככל האפשר. הבעיה היא שחמאס אינו יכול להסכים להפסקת אש בלי שיציג הישג כלשהו לאנשיו ולאזרחי עזה - הישג שיסביר למה יזם את המלחמה הזאת מלכתחילה. בדומה, גם ממשלת ישראל אינה יכולה להצדיק את הלחימה והאבדות אם תסכים לתת לחמאס הישג ואם לא תוכיח שחמאס לא יוכל להתעצם יותר אחרי שתופסק הלחימה.

עד כה, המתווכים המצרים לא הצליחו לגשר על הפער הזה. גם החלטה של מועצת הביטחון לא תיתן לחמאס את מבוקשו אבל מסתמן מוצא דיפלומטי אחר: מצרים כנראה קרובה להודיע שהיא תפתח את מעבר רפיח לכניסה ויציאה של סחורות ואנשים מרצועת עזה ואליה וזה עשוי לספק לחמאס את הנתיב שהוא מחפש נואשות אל הפסקת האש. הדברים יתבררו ממש בימים הקרובים ועד סוף השבוע הנוכחי נדע, כנראה, אם פנינו להפסקת אש יציבה או להרחבת הלחימה. אולי אפילו למהלכים קרקעיים.

2. איך אחרי כל הכתישה של חיל האוויר ממשיך חמאס לירות בקצב ובכמות שאינם פוחתים?

חמאס התכונן היטב במשך חמש שנים לפחות למערכה הנוכחית. הוא גם יזם אותה. בהתאם לכך, חמאס הצטייד באלפי רקטות לטווח קצר ובפצצות מרגמה וכן במאות רקטות לטווח בינוני (160-70 ק"מ). כך שגם במצב הנוכחי, אחרי 49 ימי לחימה אין לו בעיה של מלאי. אם ינהל מדיניות אש חסכנית הוא יכול להמשיך לשגר עוד חודש לפחות.

מה שחשוב יותר לדעת הוא שחמאס נערך למצב שבו הארגון ממוטט כמעט לגמרי ועדיין הוא מסוגל לשגר. על מנת לפעול באופן זה הוא הכין אלפי משגרים מוטמנים שיש אליהם גישה מתחת לקרקע. כל אזור ושכונה בעזה נמצא תחת שליטתה של חטיבה או גדוד או פלוגה של חמאס. לכל פלוגה וגדוד יש מה שמכונה בצה"ל "פעילי שיגור" שבידיהם פקודות כתובות המורות להם מתי לשגר, באיזה שעות של היום ולאן, כך שאפשר לקצץ את ראש הנחש אבל הזנב ממשיך לפעול כל עוד יש ברשותו רקטות וכל עוד לא קיבל פקודה להפסיק את האש.

זו למשל אחת הסיבות שכל פעם שמוכרזת הפסקת אש אנחנו רואים ירי גם אחרי המועד. לא תמיד אלה סוררים אלא פשוט פעילי שיגור שנותק איתם הקשר והם ממשיכים לפעול לפי הפקודות המקדימות שקיבלו.

3. האם אפשר להכריע ולמוטט את חמאס?

אפשר בהחלט, כפי שנראה בהמשך. אבל לפני ששואלים "איך?" צריך להחליט אם זה נחוץ ואם זה מה שייתן לנו שקט ארוך טווח מכיוון הרצועה. התשובה היא שרצוי ונחוץ בהחלט "להכריע" את חמאס, אבל ספק אם רצוי שנמוטט אותו.

מיטוט חמאס עלול להביא עלינו כאוס מוחלט ברצועה שאותו ינצלו בעתיד ארגונים סלפיים וג'יהאדיסטיים שנמצאים כבר בסביבה, כלומר בסיני. מי שסבור שאבו מאזן יכול להשתלט על הרצועה במקום חמאס, שוגה באשליות – בוודאי בטווח הקצר. כך שבמצב הנוכחי עדיף לנו חמאס מוחלש מאוד, נתון לפיקוח, מאשר תחליף לא ברור שרוב הסיכויים שיהיה הרבה יותר גרוע מנקודת ראותנו מאשר חמאס.

הכתישה נמשכת. תוצאות הפגזת חיל האוויר ברפיח(צילום: רויטרס)

הכרעת חמאס אפשרית בשלושה מתווים אפשריים: האחד – מתווה הרס והרג חסר פרופורציות שיכריח את חמאס להפסיק להילחם. פוטין משתמש במתווה זה כדי להכניע את הצ'צ'נים וכדי להשליט שם פלג צ'צ'ני שנאמן לו. אבל לשם כך, הוא הרס פיזית את גרוזני הבירה ואת הכפרים שסביבה בצורה מוחלטת. הייתי שם - לא נשארה אבן על אבן. אנחנו איננו יכולים לעשות זאת מבלי שהקהילייה הבינלאומית תקיא אותנו.

המתווה השני הוא מלחמת התשה ארוכה יחסית שלא תחייב הרס חסר פרופורציות אך תגרום לתהליכים שקיימים כבר כרגע ברצועת עזה להבשיל. חמאס ייאלץ בסופו של דבר להישמע לרחשי לב העזתים אבל זה כאמור עלול לקחת המון זמן. בזמן הזה גם ישראל תספוג וגם אצלנו עלולים להיות תהליכים שאי אפשר לצפות אותם.

המתווה השלישי הוא כיבוש הרצועה או חלקה בפעולה קרקעית רחבה וממושכת שתכריח את אנשי חמאס להפסיק להילחם ולהתחבא. הבעיה היא שפעולה כזאת, גם אם תתנהל במהירות וללא אבדות רבות לכוחותינו, תחייב את צה"ל להשאיר כוח ניכר ברצועה, להכניס את שב"כ לשטח ובעבודה איטית אך בטוחה לעקור את חמאס מהשורש. זה ייקח לפחות שנה.

פגיעת רקטה באשקלון(צילום: אביאל מגנזי )

בנוסף לזה צריך לזכור שהעיר עזה או אפילו חאן יונס ורפיח הן לא מחנות הפליטים בגדה ואפילו לא הקסבה של שכם, אלו גושים אורבניים ענקיים שהשליטה בהם לאורך זמן תהיה יקרה בדם ובדמים.

מכאן שהכרעה ואף מיטוט אפשריים אולם בנסיבות הנוכחיות דווקא הסדרה ללא הכרעה או מיטוט היא האפשרות העדיפה. זאת בתנאי שאחריה תבצע הממשלה מהלך מדיני פורץ דרך שיביא להסדר ביניים לסכסוך הישראלי-פלסטיני ובמסגרתו יושם גם רסן ליכולותיו הצבאיות של חמאס.

4. האם צריך להמשיך באספקת מזון, דלק ומוצרים אחרים לרצועת עזה תוך כדי לחימה?

על פניו, העובדה שישראל נטלה על עצמה למנוע משבר הומניטרי בעזה, נראית אבסורד. ואכן

 זה אבסורד. ישראל עושה זאת כדי לתחזק את הלגיטימציה הבינלאומית שהיא מקבלת ללחימה ולסגר הימי והאווירי שהיא מטילה על הרצועה. אבל מרגע שחמאס יזם את הלחימה הנוכחית ויורה יום יום על ריכוזי אוכלוסין ישראליים, החובה של ישראל לדאוג לעזתים פקע תוקפה.

אם המצרים כל כך דואגים לאחיהם העזתים, הם יכולים לפתוח את מעבר רפיח ולאפשר מעבר סיוע ללא הגבלה. איננו צריכים להפוך למשרתים של האינטרס המצרי בשעה שאנו חייבים מוסרית להשתמש בכל מנוף לחץ כדי להפסיק את הירי מעזה לתוך שטח ישראל.