פסטה ופיצה בבירת האופנה: מילאנו על המזלג

האמת - לא קל היה לעזוב את נופי נורבגיה. הנחמה היחידה שלנו הייתה שהיעד הבא שלנו הוא מילאנו ומשם לאגמים של צפון איטליה, אחד המקומות היפים באירופה, אפילו בקיץ.

עוד מתכונים בערוץ האוכל:

• חומיות או לא להיות: בראוניז 
• 2,000 שעות של שמש בכל חבית: מטקסה
• החינוך נמצא בכל מקום: כריך כמו שצריך לביה"ס
  

כשהגענו לשדה התעופה, דיילת הקרקע הצהירה שהיא מוכנה לשלם לנו כדי שנוותר על התענוג לנחות בבוקר במילאנו ושבמקומה פשוט נטוס בטיסה הבאה. "לאן אנחנו ממהרים? יש לנו חודש שלם של חופש", אמרה הגברת, שאיך שאני מכיר אותה, בטח לבה גם קצת נכמר על מי שכנראה היה נואש לעלות על הטיסה במקומנו. בעיה של חברת התעופה! לי, חברים, יש עקרונות ואליטליה לא תקנה אותם בכסף (אולי בהרבה כסף).

בעודנו מתקדמים וממש עומדים לעלות למטוס, התקרבנה אלינו דיילת-על, כנראה האחראית, ולחשה לי: "רדו - אני מכפילה את הסכום". רגע אחד של חולשה עבר על כוחותינו אבל מייד התעשתתי - בעיקר כי לא התחשק לי להגיע למלון שלי במילאנו בטיסת הלילה ובאישון ליל. וחוץ מזה שיש לי עקרונות. בקיצור: עלינו לטיסה. למה אני משתף אותכם בחוויה הזו? כי בדיעבד, זו הייתה טעות לסרב להצעה הזו לפני שמעבירים מספר ימים בבירת האופנה האיטלקית, מול אינספור חלונות ראווה עם שלל מוצגים מפונפנים של מותגים מפולפלים. ומי משלם על הכל? ניחשתם נכון – עבדכם הנאמן.

בימים הבאים, בכל פעם שעשיתי פרצוף לא מבין או לא מאמין מול מחיר של מגפיים, תיק או חולצה, מיד הגיעה התגובה: "אתה סרבת ליותר בעבור דחיית טיסה בשעתיים". ולחשוב שהייתי יכול לחסוך שם בנורבגיה את הכסף, שלא לדבר על ההשתרכות בין החנויות! גורל אכזר.

בשר ופיצה במרכז העיר

מילאנו קידמה את פנינו במבול קייצי ובסערת ברקים, מה שגרם לי לחיוך כי בדיוק קראתי את השלט ביציאה מהשדה, כמובן אחרי שסיימתי לנגב את המשקפיים מטיפות הגשם: "ברוכים הבאים לאיטליה שטופת השמש".

ברקים או לא, קצת גשם ורעמים לא ישברו אותנו ואת רוחנו. התארגנו בחדר המלון החביב (manin – שתדעו. מומלץ ויש גם בר נחמד בגג) והתארגנו לצאת לסיבוב. התחלנו בסיבוב ברובע ברארה שעמוס לעייפה במסעדות מעיקות שבחזיתן מלצר נודניק שמנסה לעניין אותך בתפריט בעודך מטייל להנאתך.

לפתע ותוך כדי, שיטוט קלטתי שני פרטים שהתחברו יפה יחד. האחת של עצם ענקית של נתח פורטרהאוס שמונחת בצלחת לפני אדון שמלטף את בטנו והשנייה – תמונת נוף מטוסקנה שהתנוססה על תפריט המסעדה שהיה מצדו מונח לידו. תיירותי או לא, אפילו רעב או לא – זה לא שייך. אחרי שבוע של פירות ים ודגים, נשאבתי בעל כורחי למסעדה ("דל בורגו אנטיקו" שמה) ופיללתי לביסטקה פיורנטינה הגונה לכל הפחות.

(צילום: רפי אהרונוביץ')

המלצר ההיפראקטיבי לא הפסיק להתרוצץ בתנועת שהזכירו לי את אחד מהאחים מרקס. אחרי שהזמנו, הגיע לראשונה צלחת של ירקות קלויים: חציל, זוקיני ואפילו רדיקיו מוקרם בגורגונזולה מותכת. כל זה הלך מצוין עם לחם ובירה איטלקית.

(צילום: רפי אהרונוביץ')

מקורו של הסטייק שנתח לאחר מכן על שולחננו היה בבשר קיאניני טוסקני. הוא היה גדול וטעים וגם עשוי נכון. הכל היה מושלם עד שלפתע מתחת לחסה שבקערת הסלט שהוגש עמו הופיעה תולעת ירקרקה (למזלי עוד לא התקרבתי אל הקערה הזו בשלב זה של הארוחה. מי אמר שסלט זה רק בריאות!).

לאחר דיון קצר על הנושא עם המלצר מהאחים מרקס, הוא הציע לנו כוסיות לימונצ'לו וגראפה. אני היתי רגוע ושבע. הסטייק היה באמת מעולה ומנותק לחלוטין מהאורח שהצטרף לסעודה שעל שולחננו והמלצר הסביר לנו שזה קורה עם חסות ומאד נורמלי. נו מילא. יצאנו מהמסעדה, אני שבע והגברת קצת בחלחלה.

למחרת טיילנו בשוק ענק שמתקיים בסופי שבוע על גדות תעלה במרכז העיר, ברובע שמזכיר קצת את ונציה. שווה שוטטות למי שמוצא את עצמו כאן. עברנו בין דוכנים, בתי קפה ומסעדות ייחודיות במרכז הרובע ולאחר תיחקור מקומיים והשוואת המלצות ונתונים התיישבנו במסעדת אנמה אה קוזה (anema a cozze) שמתמחה על פי השמועות בפיצה ובמנות מולים.

(צילום: רפי אהרונוביץ')

תנור פיצה ענק וציורי עמד באמצע המסעדה ובאוויר - ניחוח של בצק נאפה שהתערבב בגבינה, פירות ים ושום. את הלחם מגישים בשקית נייר חומה לשולחן. האוכל היה מעולה ובמיוחד נהנינו מהפסטה עם חצי לובסטר שהייתה יוצאת מהכלל. תחילה הייתי ספקן ולא האמנתי ברעיון התמחות הכפולה אבל האמינו או לא - המולים מעולים והפיצה - עבה מאד, כמו שעושים אותה פה במילאנו בפרט ובצפון איטליה בכלל -  הייתה מצויינת.

(צילום: רפי אהרונוביץ')

שלושה ימים במילאנו הסתיימו. מה היה לנו? גלידה מופלאה, עוגות טובות, פסטיבל אוכל קטן ומעל לכל: פעם ביום אפרטיבו, אותו מוסד מבורך ואיטלקי של דרינק ונישנושים בשעות הערב, מסורת חביבה ומומלצת – נסו אותה בבר "סוויס קורנר" שבעיר ולא תתאכזבו. עבור פלטת נקניקים ,בר עם פירות גבינות לחמים וקרקרים ומשקה אחד גובים שם 8 אירו - אני ברצינות חושב לעבור לגור שם.

אפריטיבו(צילום: רפי אהרונוביץ')

סרף נ' טרף - המבורגר ים-יבשה של "מר בשר" - Surf n' Turf

מנה קלה להכנה שכוללת שרימפס צלויים ברוטב חמאה, שמן ושום עם מעט יין לבן. את כל זה יוצקים מעל המבורגר שכמעט ואינו מתובל - השרימפס והרוטב שנוצר הם התיבול שלו, אלא מה!

המרכיבים ל-6 מנות:

12 יחידות שרימפס קלופים ומנוקים - אפשר להשתמש בבלאק טייגר קפוא

2 שיני שום, קצוצות דק

1/3 כוס שמן זית

50 גרם חמאה

1 פלפל צ'ילי קטן, חתוך לטבעות דקות

2 כפות רוטב צילי מתוק

1/2 כפית זרעי כוסברה

1/2 כוס יין לבן

1 ק"ג בשר בקרן, טחון בטחינה גסה ומתערובת של פאלדה ושפונדרה

אופן ההכנה:

1. מכינים מהבשר הטחון 6 קציצות ומקררים כשעתיים במקרר.
2. מחממים במחבת שמן זית ומוסיפים חצי מכמות החמאה ושום. מערבבים עד שהשום מתחיל לשנות קמעה את צבעו ומוסיפים שרימפס, פלפל חריף וזרעי כוסברה. כאשר גם החסילונים מחליפים את צבעם, מוסיפים את שאר החמאה, יין לבן ורוטב צ'ילי. מצמצמים מספר דקות.
3. הגשה: צולים במקביל לצמצום הרוטב את ההמבורגרים במחבת גריל עבה.
4. הגשה: מסדרים בכל צלחת קציצה ומעליה 2 חסילונים ו-2-3 כפות מהרוטב. מגישים מייד.
   

(צילום: רפי אהרונוביץ')

• הכתב היה אורח חשבון הבנק שלו. לאתר של רפי אהרונוביץ' , מייסטר בשר ובעל הטור מר בשר