מסע קסום בבית החולים לבובות
השתלות שיער, הדבקות עיניים ויישור אצבעות: בביה"ח לבובות נשפכות הרבה דמעות, גם של מבוגרים שהחזירו לחיים את בובת ילדותם מהמלחמה
לגרום ללקוח לבכות זו לא ממש המטרה הראשית של מוכר בחנות, אבל בבית החולים לבובות בסידני, שקיים כבר 101 שנה, אם הלקוחות בוכים - העובדים רואים בזה עדות לכך שביצעו את עבודתם כהלכה.
עוד חדשות בעולם :
- חוסר אהבה, לחץ מההורים: מתגרשים באיראן
- צוללת העתיד: מהירות הקול מתחת למים
- 6 שנים אחרי הפיגוע, בית חב"ד נחנך במומבאי
- הענק המתבודד: מת "האיש הגבוה בעולם"
לדברי הבעלים, ג'ף צ'פמן בן ה-67, בעידן של ייצור המוני של בובות פלסטיק, רק מעט בתי חולים הצליחו לשרוד. "אנחנו אחד המוסדות האחרונים שעושים הכול במה שקשור לבובות, יש מעט מאוד מקומות שמסוגלים לבצע את העבודה הזו", אומר "המנתח הראשי" בעסק המשפחתי שהקים אביו לפני יותר מ-100 שנים.
אחת התענוגות שבעבודה בבית החולים היא הזכות לראות את תגובותיהם של הלקוחות כשהם באם לאסוף בחזרה את הבובות. "מדובר בגברים ונשים גם יחד. מובן שליותר נשים יש בובות ודובונים, אבל יש גם גברים שנקשרים לדובונים", אומר צ'פמן. "היו לנו לקוחות שפרצו בבכי כשהם ראו את הבובה או הדובון היקרים שלהם חוזרים אליהם כמו חדשים".
בית החולים לבובות ניצב מאחורי חנות צעצועים ורחוב סואן בדרום סידני. העובדים בו מתקנים אצבעות, בהונות וראשים, ומחליפים שקעי עיניים בבובות שנפלו קורבן להתקפי זעם של ילדים, התקפות כלבים או ריב בין אחים. "הרבה מהכלים שאנחנו משתמשים בהם הם כמו אלה של מנתחים שמטפלים במטופלים בני אנוש", אומרת קרי סטיוארט שעובדת בבית החולים כבר 25 שנה.
ממש כמו בבית חולים אמיתי העבודה כאן תלויה בלוח הזמנים של המומחים ובחומרי הגלם. גייל גריינגר, למשל, מתמחה בתיקון רגליים ואצבעות. סטיוארט אומרת כי העבודה הקשה ביותר היא תיקון בובות צלולואיד, משום שהחומר דק מאוד והן עשויות מאחד הפלסטיקים הסינטטיים הראשונים בעולם.
"הדבר שאני הכי פחות אוהבת זה העיניים. קשה מאוד לשים אותן בצורה מדויקת, כך שזה לוקח זמן מה. לפעמים אני צריכה לעשות את זה שלוש פעמים לפני שאני מרוצה". תיקון חלקי פלסטיק הוא חלק גדול בעבודה המבוצעת בבית החולים, אבל גם השתלות שיער ממוקמות גבוה ברשימת הטיפולים הנדרשים.
בית החולים נפתח על-ידי אביו של צ'פמן כחלק מהחנות הכללית שלו, משום שבובות צלולואיד מיפן הגיעו פגומות וצ'פמן נאלץ לתקן אותן. הדרישה לשירותיו של בית החולים הרקיעה שחקים במהלך מלחמת העולם השנייה, כשהגבלות על הייבוא גרמו לכך שלא ניתן היה לרכוש בובות חדשות והורים החלו להביא בובות ישנות לתיקון. בימי השיא עבדו במקום 70 אנשי צוות בשישה חדרי עבודה.
כיום מעסיק בית החולים 12 עובדים המטפלים ב-200 בובות וצעצועים בחודש. "הייתי אומר שכ-80% מהעבודה שלנו נעשית עבור 'ילדים
גדולים'", כלומר - נשים בגיל העמידה ומעלה שרוצות להעביר את צעצועי הילדות שלהן לנכדים או להפיח בהן חיים חדשים מתוך נוסטלגיה. "כשהן היו ילדות הן קיבלו כנראה רק בובה אחת ולא בובה חדשה בכל פעם שהן הלכו לסופרמרקט כמו שקורה היום", מסביר צ'פמן, "לכן יש להן רגשות עזים כל כך אליהן".
לפנייה לכתב/ת 
