ותודה לדאעש: אסד עושה קאמבק
הוא העריץ הערבי האחרון מדורו ששרד אף שטבח בכ-191,000 אזרחים. עם זאת, חוסר הלגיטימציה הבינלאומית שאפף סביבו בימי התקיפות הכימיות התפזר, וכעת הוא עשוי ליהנות מתקיפה של ארה"ב נגד דאעש. ואם תהיתם, הוא עדיין לא שכח את הגולן, והתקרבות המורדים לקוניטרה מוכיחה זאת
מי היה מאמין שבשנת 2014, יותר משלוש שנים וחצי אחרי פרוץ המהפכה בסוריה, עדיין ישרוד משטרו של בשאר אסד? הנשיא – שרוב המומחים, הפרשנים, המדינאים ואנשי הצבא הספידו שוב ושוב – לא הולך לשום מקום. יתר על כן, הוא מתכנן את הקאמבק שלו לזירה המזרח-תיכונית ואפילו טוען כי הוא מתכוון להנהיג את ההתנגדות, "מקאומה", ל"אויב הציוני". מנגד, ארצות הברית מאותתת כי ייתכן שתתערב בסוריה נגד דאעש, ולא ברור כיצד הצעד ישפיע על משטר אסד.
עוד חדשות בעולם :
"משעל בחדר כושר". עיתוני ערב חוגגים ניצחון
"קצף נגד אבולה": אתגר דלי הסבון
אמו של עיתונאי חטוף לדאעש: "רחמו עליו"
אחרי סדאם חוסיין ומועמר קדאפי נותר רק מנהיג ערבי אחד שעדיין מדבר בשפת שנות ה-80: איומי סרק ב"התנגדות לאויב הציוני", התפארות ב"עמידה האיתנה" של הצבא בפני "הקונספירציה הציונית". בשאר אסד הוא השריד האחרון של העריצים הערביים בני דורו. בניו של סדאם חוסלו על ידי הצבא האמריקני, חלק מבניו של קדאפי נעצרו וחלק נהרגו. כך גם לגבי עריצים אחרים שלא הספיקו להעמיד יורשים, כמו בן עלי בתוניסיה, חוסני מובארק במצרים ועבדאללה סאלח בתימן שהודחו במהלך "האביב הערבי" ללא שוב. רק חאפז אל-אסד הספיק למנות לו יורש לפני מותו בשנת 2000 – את בנו, ד"ר בשאר, רופא העיניים.
שורד בזכות ועל אף סכסוכים אזוריים
בשאר אסד ידע נקודות שפל במהלך מלחמת האזרחים ושרד הודות לשני גורמים עיקריים: הסכסוך הסוני-שיעי והמלחמה הקרה המתחדשת. הסיוע של איראן, חיזבאללה ורוסיה הציל את עורו מסוף דומה לזה של עמיתיו. אסד הוא קלף חשוב במאבק של איראן השיעית נגד הגוש הסוני של קטאר-סעודיה-טורקיה וגם של רוסיה נגד המערב וארה"ב.
שלא במפתיע, הם מהווים כעת מרכיב משמעותי בין המתנדבים המגיעים לסוריה להילחם לצד המורדים. רוסיה, ששומרת על קשר יציב עם המשטר הסורי – בעל בריתה הערבי הנאמן ביותר – משמרת בכך את אחיזתה בנמל היחיד של צבאה בים התיכון, הנמצא בעיר טרטוס.
ארה"ב תתקוף את המורדים, לא את אסד
התהליך שעברה ארה"ב ביחסה לסוגיית מלחמת האזרחים בסוריה לא פחות ממדהים. רק לפני שנה, בעקבות המתקפה הכימית של המשטר שהביאה למותם של אלפי אזרחים, עמד הנשיא ברק אובמה להכריז על מתקפה על בסיסי הצבא הסורי. רוסיה מנעה זאת על ידי השגת התחייבות מהמשטר הסורי כי ישמיד את מאגרי הנשק הכימי. מנהיגי האופוזיציה ומפקדים ב"צבא סוריה החופשי" הביעו אכזבה רבה מביטול התקיפה, שהייתה אמורה להביא למהפך אסטרטגי לטובת המורדים.
בימים אלה מתממש חלומו של המשטר הסורי. בעקבות האירועים האחרונים בעיראק, הממשל האמריקני החל לאיים במתקפה אווירית בסוריה נגד דאעש, "המדינה האיסלאמית" – הארגון החזק ביותר בקרב המורדים. שר החוץ וליד אל-מועלם מיהר לכנס אתמול מסיבת עיתונאים ולהודיע רשמית כי המשטר הסורי מוכן לשתף פעולה עם הקהילה הבינלאומית במלחמה בטרור.
כאשר נשאל: "גם עם ארה"ב ובריטניה?", השיב: "אהלן וסהלן לכולם". מבחינת המשטר הסורי, שהיה עקבי בטענותיו ממרס 2011, לא הייתה מעולם מהפכה או מחאה חברתית בסוריה, אלא מזימה שנועדה להפיל את המשטר על ידי טרוריסטים שנתמכו על ידי גורמים מחוץ לסוריה. לפי אותה עמדה, המשטר מעולם לא טבח באוכלוסייה. נהפוך הוא – הוא הגן על העם הסורי מפני הטרור האיסלאמי.
"האויב הציוני" עדיין רלוונטי
אף שהיוזמה האמריקנית נראית ברוכה וראוי היה כבר מזמן להפציץ את מעוזי דאעש בעיראק ובסוריה, יש לנסות ולשער איזה מצב ייווצר בעקבות התקיפה. מאחר שדאעש עסק יותר בכתישת המורדים מאשר במלחמה נגד משטר אסד, מי שירוויח כעת מהחלשת דאעש והיווצרות וואקום בצפון סוריה הוא המשטר ולא המורדים.
אתמול (יום ד') השתלטו גורמים מ"צבא סוריה החופשי" על מעבר קוניטרה הקרוב לגבול עם ישראל בסיוע חזית א-נוסרה, יריבתה של דאעש. מהלך זה מוכיח כי המורדים ממהרים לתפוס נקודות אסטרטגיות לקראת התקיפה האמריקנית. בהקשר הזה ראוי לשים לב לדבריו של אסד בראיון שהעניק בקיץ שעבר לרשת "אל-מנאר" של חיזבאללה.
לדבריו, הצבא הסורי הצליח ליצור מהפך אסטרטגי ולעבור מהגנה להתקפה. אמנם חיזבאללה נלחם באזורי הגבול של סוריה עם לבנון, אך את "המלחמות הקשות" בערים – דמשק, חלב וחומס – ניהל הצבא הסורי. הוא טען כי הטרוריסטים הם סוכני "הציונים" וישראל תומכת בהם מראשית המרד, והוסיף שמטרות ישראל הן למוטט את ציר ה"מקאומה" (ההתנגדות) בכלל ולהרוס את מערכת ההגנה האווירית הסורית בפרט.
העם הסורי עם הגולן?
באשר לסוגיית הגולן, בשעה זו יש לצבא הסורי מוטיבציה והתלהבות רבה לפתוח מחדש את חזית הגולן. כאשר נשאל אז מדוע דווקא עכשיו, אחרי 40 שנה של הפסקת אש עם ישראל, השיב כי הצבא הסורי פעיל כרגע והוא נלחם בכמה זירות והכי חשוב – מנצח.
אולם לצורך השבת הגולן יהיה עליו לאחד את סוריה כולה ולגייס את כל העם לעניין ה"התנגדות". לגבי ההפצצות של ישראל בסוריה, הוא טען כי אינו מוצא טעם בתגובה מיידית ורגעית ושהתגובה תהיה אסטרטגית וכוללת משום שסוריה לא ויתרה עליה. בסיום הראיון הדגיש כי המהומות שפרצו בעולם הערבי השכיחו מכמה מדינות מיהו האויב האמיתי – ישראל, ומדינות ערב "החלו להילחם נגד עצמן", כלומר יזמו מלחמות פנימיות מיותרות וסכסוכים קטנוניים על הנהגת המדינה ועוררו סכסוכים עדתיים בין קבוצות באוכלוסייה.
לעומת זאת, בראיון שהעניק אסד בחודש ינואר 2014 לסוכנות הידיעות הצרפתית הוא לא הזכיר את ישראל כלל, אלא חזר והדגיש את החשיבות והדחיפוּת של המלחמה נגד הטרור וההגנה על העם הסורי.
בין שדבריו של הנשיא הסורי רציניים, ובין שהם אמורים לרצות את מאזיני "אל-מנאר" (תחנת הטלוויזיה של חיזבאללה) בלבד, המסקנה הנובעת מהם היא שהחזית הסורית לא חדלה מלהתקיים, בעקבות מלחמת האזרחים הממושכת. כמו כן, התעמולה נגד ישראל נותרה אמצעי מרכזי בצבירת הפופולריות של הנשיא הסורי.
הראיון השני של אסד מוכיח כי אסד מוטרד השנה יותר מהתחזקותו המופרזת של ארגון דאעש, שבעבר שירת את מטרותיו היטב. לאחרונה הצליח הארגון להשתלט על שדה התעופה "א-טבקה" שבצפון סוריה, ששייך למשטר, ומטוסים עם טילים נפלו שלל בידיו. אולם ספק אם מצויים בין כוחותיו של דאעש טייסים, כשם שהיו לאל-קאעידה ב-11 בספטמבר 2001.
סוריה אמנם מהווה זה שלוש שנים זירת מאבק בין רוסיה לבין המערב, אך המשטר הסורי יכול בעת הזו לנצל את משבר דאעש לטובתו. המלחמה בטרור יכולה להעניק למשטר בסוריה הזדמנות לשנות את תדמיתו בעיני המערב על ידי הצטרפות לקואליציה נגד "המדינה האיסלאמית". בכך מקווה אסד לחמוק אולי מבית הדין הבינלאומי בהאג. הדוגמה העומדת לנגד עיניו היא של
אביו, שבאמצע מלחמתו ב"אחים המוסלמים" ביצע טבח נורא בעיר חמאת ב-1982. אסד האב לא נשפט על מעשיו. נהפוך הוא, ב-1990 הוא צורף לקואליציה האמריקנית נגד סדאם חוסיין במלחמת המפרץ הראשונה.
לכן, האם ההתערבות האמריקנית, אם תשנה את המצב האסטרטגי, תעניק ביטחון יתר למשטר הסורי נגד ישראל, או שתפתח פרק חדש ביחסי סוריה עם המערב? רק העתיד יגלה.
ד"ר ירון פרידמן, פרשן ynet לענייני העולם הערבי, הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, מרצה על האיסלאם במחלקה ללימודים הומניסטיים בטכניון ובמכללת הגליל ומורה לערבית בטכניון ובחוג להיסטוריה של המזרח התיכון בחיפה. ספרו "העלווים - היסטוריה, דת וזהות" יצא לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן בשנת 2010
לפנייה לכתב/ת 
