אלונה ברקת: "הכדורגל שינה לי את החיים"

"תמיד אהבתי דברים של בנים. אם פעם הייתי חולה על מכוניות מרוץ, בשנים האחרונות זה כדורגל. לא יודעת אם הייתי טום בוי, אבל אהבתי דברים של בנים. גם היום, למשל, כשאנחנו הולכים לאירוע, אתה תראה אותי יושבת עם הבנים. תמיד ישבתי עם הבנים".

עוד ב-ynet ספורט:

• אוהד נעצר בחשד שאיים על יונה יהב
• כל האופציות לבית המוות בליגת האלופות
• צ'אבי אלונסו בדרך לבאיירן מינכן?
  

על המונולוג הזה חתומה אלונה ברקת , האישה שהתיישבה במעוז אולי הכי מובהק של הבנים: הכדורגל הישראלי. שבע שנים עברו מאז נכנסה האישה בשמלה האדומה לשעריו המאובקים של וסרמיל, ונראה שהיא פה כדי להישאר. אחרי לא מעט קשיים ואכזבות, הבעלים של הפועל באר-שבע מתחילה סוף-סוף ליהנות, אז ברור שהיא נשארת. העונה האחרונה הייתה נפלאה, הקבוצה שיחקה יופי של כדורגל, נתנה למכבי ת"א פייט, העפילה לחצי-גמר גביע המדינה – והעיר נכנסה לטירוף. ואלונה? היא הבוסית של כל העסק. ברור שהיא נהנית.

אלונה ברקת. האישה שהתיישבה במעוז הבנים(צילום: יובל חן)

האם באר-שבע יכולה לרוץ למרחקים ארוכים או שזו הייתה הבלחה רגעית? ברקת לא נחה בקיץ, צירפה לצמד ברדה-בוזגלו את מאור מליקסון ושלומי ארבייטמן, חיזקה במקומות שצריך ושידרגה את הקבוצה במטרה לעלות עוד שלב אחד. אה כן, בעונה שעברה היא סיימה במקום השני.

בראיון לרגל פתיחת העונה אומרת ברקת: "העונה שעברה הייתה חגיגה לעיר. סוף-סוף הייתה לנו הזדמנות להעניק לאוהדים את האושר והגאווה, מה שלא הצלחנו בשנים קודמות. הקבוצה התחברה, שיחקה כדורגל יפה. זו הייתה חוויה מצמררת לראות כל כך הרבה קהל באצטדיון ר"ג. חוויה כואבת במבחן התוצאה, אבל בכל זאת, עיר שלמה התגייסה. אלו דברים שבונים מועדון, בונים קהילה. זה מה שחלמנו".

באר שבע בעונה שעברה. ברקת: "זו היתה חגיגה לעיר"(צילום: אבי רוקח)

אז איפה חל השינוי? ברקת יודעת בדיוק על איזו נקודה להצביע: "בעונה שעברה נוצרה קונסטלציה שאפשר היה להביא את אליניב ברדה, ומבחינתי זה רגע מכונן. זה פתח משהו. אם הייתי מנסה לפני שנתיים, לא הייתי מצליחה. זה כמו שעכשיו נוצרה סיטואציה עם מאור מליקסון והבאנו אותו. היו לו עוד הצעות, הוא בחר לחזור לפה. הוא רואה בבאר-שבע את הבית שלו. אחרי שאליניב הגיע, היה יותר קל להביא שחקנים אחרים".

באתר האוהדים Kick כבר ביקרתם?

• המלאך הלוחם: די מריה הוא הרכש הנכון למנצ'סטר
  

• ראיתם את קופמן ורז זהבי מביכים את עצמם?
  

• חיפש תירוץ: גרסיה חיכה לרגע הנכון כדי לנטוש
  

לא מעצבן אותך שקשה להביא לשחקנים לבאר־שבע? מועדון גדול, משכורות בזמן, מרחק שעה נסיעה מהמרכז.

"זו לא רק שאלה גיאוגרפית. כדורגלנים רוצים להיות גם קרובים למרכז וגם במועדונים שמביאים תארים. אתה צריך את השחקנים הטובים כדי להביא תארים. לשמחתי ההגעה של אליניב פרצה את תקרת הזכוכית שאני מדברת עליה".

אליניב ברדה. רגע מכונן(צילום: גיל נחושתן)

ועדיין יוסי בניון העדיף את מכבי חיפה. במקרה הזה, לא עשית מאמץ גדול מדי להחזיר אותו למועדון שבו גדל.

"בניון שחקן יוצא מהכלל ובוודאי שהייתי שמחה אם הוא היה חוזר. אני חושבת שיש לו קשר טוב מאוד עם יענקל'ה שחר, וידעתי מראש שבניון רואה במכבי חיפה את הבית הטבעי שלו. היו לי איתו שיחות אישיות, אבל אני לא רוצה לדבר עליהן, כי הן אישיות".

לא ניסית להתחרות בשחר?

"מראש ידעתי שיוסי מאוד אוהב את הפועל באר-שבע, אבל היה לי ברור שהלב שלו בחיפה. יש לו יחסים מאוד טובים עם שחר וידעתי שיש לו מחויבות כלפיו. יענקל'ה הוא כמו ה'גודפאדר' שלו, כמו המנטור שלו. לי היה ברור שאם בניון חוזר לישראל, הוא חוזר למכבי חיפה".

יוסי בניון. ברקת: "הלב שלו בחיפה"(צילום: אלעד גרשגורן)

הניסיון לפצח את אלונה ברקת לא פשוט. בתור הבעלים הראשונה והיחידה של מועדון כדורגל בישראל היא מושכת הרבה תשומת לב, אבל מה באמת אנחנו יודעים עליה? הילדה שצמחה באשקלון, התחנכה באולפנה דתית ולמדה באוניברסיטה העברית (היסטוריה של המזה"ת), נחתה ב-2007 בעולם הכדורגל המיוזע והזועף שלנו, ושוחה בו לא רע בכלל.

הדבר הראשון ששמים לב כשפוגשים אותה זה שהיא מאוד נגישה וטבעית. אין פה פוזה. ובכל זאת, היא מאוד זהירה ומחושבת. מקפידה לחזור ולומר שהיא "שונאת ראיונות, מעדיפה שהשחקנים או המאמן ידברו", אבל יודעת לשחק את המשחק. בכל פעם שמגיעים לנושא נפיץ, היא מזהה את המלכודת מרחוק, בוררת את מילותיה בקפידה, זורקת "בוא, דפדף".

ברקת. שונאת ראיונות(צילום: ראובן שוורץ)

ברקת גם יודעת לדלג בין טון רציני ומנומק, לדיבור מתקתק, בעיקר כשהיא מדברת על כדורגל נטו. ניכר בה שהיא אוהבת את המשחק. ולכדורגלנים שבמקרה מתכוונים להיכנס איתה למו"מ – היא גם יודעת לתקוע מבט מקפיא. עושה רושם שמאחורי החיוכים והרכות, יש גם אסרטיביות קרה, עסקית, שנשלפת בכל פעם שנדרש.

איך זה להיות האישה היחידה בתחום כל כך גברי?

"מה רע, כיף לי. אני אגיד לכם את האמת, אני לא מרגישה משהו שונה. אם בהתחלה כשהגעתי היו הרמות גבה, היום זה נראה לי טבעי. אף אחד לא מתייחס אליי שונה, נגיד, מהקולגות שלי. מתייחסים אליי נורא בטבעיות. מתייחסים נורא בכבוד. בוחנים אותי במבחן התוצאה. אני חושבת שהאישיו הזה שאני אישה, כבר לא משחק תפקיד. יכול להיות שהטון של הקול קצת יורד כשאני בחדר. אולי בדיונים אנשים מרגישים שהם צריכים לדבר אחרת. תשאל אותם".

ברקת. "לא מרגישה שונה בתור אישה"(צילום: אורן אהרוני)

במו"מ מול שחקנים עדיין מנסים לבחון אותך?

"היום כבר כולם מכירים אותי ויודעים שאני מאוד הוגנת וישרה. בהתחלה, כמו כל בן אדם, ולא משנה אם גבר או אישה, כשאתה נכנס לתחום חדש שאתה פחות מכיר, אז יש המון ניסוי וטעייה. כשאתה כבר לומד את התחום, אתה פחות טועה, ואתה גם לומד איך להתנהג. גם אני למדתי. שילמתי שכר לימוד, בוודאי".

יש דיבורים על "תעריף אלונה". מנסים להוציא ממך יותר כסף?

"זה לא קשור לאלונה, זה יכול להיות גם יענקל'ה, גולדהאר או שרצקי. אין תעריף אלונה. אני חושבת שכיום, לצערי, בכדורגל הישראלי נוצר מצב שכמעט רק ארבע קבוצות יכולות לשלם כסף".

"אין דבר כזה תעריף אלונה"(צילום: ראובן שוורץ)

עם מי את מתייעצת?

"יש לי כמה אנשים, בעיקר בעלי, שהוא גם החבר הכי טוב שלי. אני רוצה להאמין שהוא היועץ הכי טוב בעולם. אבל בכל תחום אני שואלת ומתייעצת עם אנשים. לא מתביישת לשאול".

מתי את מתרגזת?

"אתה מכיר בנאדם שלא מתרגז? אותי מחרפן חוסר יושר. אני יכולה להשתגע מזה".

אז יש עוד צדדים מאחורי החזות הרכה והחביבה.

"יש עוד צדדים. כשאני צריכה להגיד אמירה, תאמין לי שמי שצריך לשמוע – שומע אותה. בהחלט".

"חוסר יושר מחרפן אותי"(צילום: ראובן שוורץ)

מול שחקנים, בעלים אחרים?

"מול אנשים שצריכים לשמוע את מה שיש לי לומר".

כשהיה את העימות החריף בהתאחדות בין שרת הספורט ליו"ר ההתאחדות, למה לא השמעת את קולך?

"אמרתי אמירה מאוד ברורה בזה שהתפטרתי מכל מוסדות ההתאחדות. אני מאלה שבאים ואומרים דברים שלא משתמעים לשני פנים. ההחלטה שלי להתפטר היא אמירה מאוד ברורה מה אני חושבת על איך שהדברים נעשים ומתנהלים".

בכל הדיון הציבורי בחרת לזוז הצידה ולשתוק. לעומת זאת, בפרוטוקולים של ועדת זליכה היית הרבה יותר תקיפה וביקורתית. למה חששת לדבר בפומבי?

"זה לא שאלה של חוששת. אני מנסה לתעל את האנרגיות שלנו לאיך מצעידים את הכדורגל קדימה ואתם לוקחים אותי אחורה. מה שהיה היה. בסופו של דבר קמה מינהלת. זה הרי הדבר שרצינו. נבחר יו"ר התאחדות חדש ובואו נקווה שיצליח".

עופר עיני. ברקת: "נקווה שיצליח"(צילום: ראובן שוורץ)

יכול להיות שלמדת מיעקב שחר, להתרחק מאש?

"שחר עשה המון מאחורי הקלעים, ואת זה אני אומרת מידיעה. לא את כל הדברים הציבור צריך לדעת. יש דברים כל כך חשובים שהוא עשה, שאם הוא היה חושף אותם, הדברים לא היו מתבצעים".

ומה את עשית?

"אני גם לא יכולה לדבר על זה. יש דברים שאתם לא אמורים לדעת. זו לא שאלה של סודי. עכשיו אנחנו במקום אחר".

זה דווקא כן מעניין, בסוף אנחנו הרי רוצים להבין מי זו אלונה ברקת?

זה השלב שהיא משחררת חיוך קטן: "אניגמה".

יעקב שחר. ברקת: "הוא פועל הרבה מאחורי הקלעים"(צילום: ראובן שוורץ)

את נראית תמיד מאוד מאופקת וכדורגל זה עולם מאוד אמוציונלי.

"האמוציונליות יוצאת אצלי רק בסוף משחק. אני במתח נוראי במשך כל המשחק, לא נושמת 90 דקות לכן אני עצורה ומכונסת. רק כשהשופט שורק וניצחנו אני מרשה לעצמי להשתחרר".

יש רגעים שאת צועקת, מקללת?

"אני משתדלת לא לקלל. לפעמים בורח. אם הילדים שלי מקללים, אז אני עושה להם ככה עם היד כי יש עוד אנשים סביבי. זה לא נעים לי שיגידו שהם לא מחונכים. אני גם יודעת שב-90 דקות הכל יכול לקרות, זו רכבת הרים. לכן אני מחכה עד הסוף. תראה מה קרה לנו מול בני-יהודה בעונה שעברה. עד הדקה ה-90 היה 0:1 לבני־יהודה ובדקה ה-94 ניצחנו".

ואחרי ניצחון כזה דרמטי?

"אושר מטורף שאתה לא יכול לתאר. אני מתחרפנת. משתגעת. צוחקת. מתחבקת עם הילדים, עם הבעל. עם האוהדים, עם מה שאתה רוצה. וכולם מצטלמים איתי. חגיגה".

"אחרי ניצחונות אני מתחרפנת, משתגעת, צוחקת"(צילום: אורן אהרוני)

את יושבת עם האוהדים במשחקי חוץ.

"במשחקי חוץ אנחנו מקבלים משהו כמו 20 כרטיסים ליציע הכבוד. אני באה תמיד עם הבנים והם מביאים חברים, אז אני מעדיפה לתת את המקומות האלה לספונסרים שלי. גם ככה אני לא אוכלת כלום בגלל המתח ולא מעניין אותי הסמול טוק. די נעים להיות עם האוהדים. אני לא אומרת לכל הבעלים לעשות את זה, אבל אני חושבת שלהרגיש את הקהל שלך זה מאוד חשוב. זה הפידבק הכי טוב שאתה כבעלים יכול לקבל".

זה פידבק שבעקבותיו אתה יכול לזרוק את המאמן.

"אתה שומע גם את זה. אבל גם לילדים הכי כיף עם האוהדים, כי יש בדיחות וצחוקים. נורא נעים לי לשבת עם הקהל. זה משותף כזה, קהילה. כשאני באה עם כל המשפחה שלי, אז אני לא צריכה להגביל את עצמי ולהביא 25 כרטיסים. ככה גם אני מבסוטית, הספונסרים מבסוטים, כולם מרוויחים".

אוהדי הפועל באר שבע. במשחקי חוץ תמצאו גם את ברקת ביציע(צילום: אורן אהרוני)

היית מציעה לעוד נשות עסקים לקחת מועדון כדורגל?

"למה לא, בכיף. אני רואה יותר ויותר נשים באצטדיונים ונפעמת כל פעם מחדש. אשמח מאוד אם עוד נשים ייכנסו, זה מכניס זווית ראייה נוספת, שונה. כזו שאישה מביאה איתה".

החיבור שלך לכדורגל טבעי?

"כנערה, שמעתי את זה מבני דודים שלי שהיו אוהדים שרופים של בית"ר ירושלים. אבא שלי היה אוהד מכבי נתניה – כל שבת הייתה מלחמת עולם – מכבי נתניה נגד בית"ר ירושלים. גדלנו על זה. ועכשיו בעלי והילדים חולים על זה. זה שינה את החיים שלנו באופן שלא ייאמן. לא רק המשפחה הגרעינית, גם המשפחה המורחבת מאוד מחויבת".

שזה אומר?

"אבא של בעלי, בן 79, והקשר בינינו נדיר. לפני ואחרי משחק אנחנו מדברים. הוא מתקשר ומנתח איתי את המשחק. ההורים שלי דתיים, אז בכל פעם שאמא שלי מדליקה נרות היא מתפללת ומבקשת שהפועל באר-שבע תצליח. מילא אבא שלי, אבל מה לאמא שלי ולכדורגל. בהתחלה היא אמרה לי 'איך עשית לי את זה, למה נכנסת לכדורגל', עכשיו היא יודעת הכל. רק יוצאת השבת, ישר מתקשרת, מה עשתה הפועל באר-שבע? אמא שלי כל הזמן מודאגת אם חס וחלילה הפסדנו. מה יהיה עם הבת שלה, היא פוחדת, שלא יכאב לי הלב. דואגת לילדה שלה".

"איך שיוצאת השבת אמא שלי מתקשרת לשמוע מה עשתה הקבוצה"(צילום: ראובן שוורץ)

ולקחת אותה לחצי גמר הגביע מול קריית-שמונה, שבו הפסדתם אחרי טעות שיפוט קשה.

"כן, זה היה רגע קשה. היו שם אנשים שבכו. אמא שלי רואה את הנכד שלה יהונתן גמור ולא הייתה מסוגלת להכיל את זה. עמדו לה דמעות בעיניים. ואנחנו עוד ישבנו על קו הקרן. אתה רואה את הפנדל בבירור, ואומר לעצמך 'אלוהים אדירים, איך הוא לא שורק?' אמא שלי, שלא מבינה כלום בכדורגל, אומרת לי 'זה לא יכול להיות שהוא לא שורק'. ואז היא צועקת לי 'עכשיו, לכי תעצרי את המשחק! שלא ישחקו'. לך תגיד לה שאין דבר כזה לעצור את המשחק. מה אני יכולה לעשות".

גם הבנים שלך בתוך כל השיגעון הזה?

"הילדים שלי בכלל מוטרפים ברמות שאי-אפשר להאמין. הבן הקטן יהונתן הוא הסקאוט הכי טוב שלנו, אין שחקן בליגה שהוא לא מכיר. הוא מנתח לי שחקנים, מסמן כישרונות. על מאור מליקסון, למשל, הוא ישב לי פה (מצביעה על הצוואר) עד שזה נחתם. הוא היה איתי במחנה האימונים וכל הזמן שאל: 'נו, ולנסיין שיחררו אותו? לא שיחררו? כן חתם, לא חתם?' אמרתי לו, יהונתן, תרגיע. הוא לא נרגע. מגיע למיטה, 'יש חדשות? תתקשרי לצרפת, נו מה הם אומרים? יש אישור?' שיגע אותי עד שהעסקה נסגרה סופית. גם הבן שבצבא חזק בקטע. כל שחקן שאני שוקלת להביא הוא ישר בודק את הנתונים שלו באינטרנט. זה פשוט הרעיל את המשפחה ברמות. זה שלושה בנים, אז הם לגמרי בעניין. גם אם הייתה לי בת היא הייתה לגמרי מתחברת לשיגעון".

צפו: הראפ של ניימאר

צפו: עצר פנדל - והתנפל על הבועט