איבד את הניצוץ? ספר חדש לסטיבן קינג

קל לפטור את סטיבן קינג כתופעה טראשית, שמנגנת על הפחדים הכמוסים שלנו זה כמה עשורים, כבידור ברמה גבוהה וחסר יומרות. אבל כדי לבחון באמת את משמעותו והשפעתו של קינג על תרבות המיינסטרים, מספיק להיכנס לסדרות המיובאות בטלוויזיה, ולראות את קו ההשפעה הכל כך ברור, החל מערפדים דרך זומבים ועד לחיות טרף כבירות.

אותו רכיב על-טבעיות שלא צריך לבאר מדעית, כי הוא חלק מתפיסה עקרונית שהמציאות מכילה בתוכה על-טבעיות, אם רק נביט הצדה, או שלהיפך - עדיף שלא נביט הצדה,כי אם נביט לצד האפל, כבר לא נוכל לחזור להיות כפי שהיינו.

"דוקטור סליפ". העל-טבעי חולף לצדנו

שווה לבחון את תופעת העל-טבעי במיינסטרים במשקפיים סוציולוגיים ותרבותיים מעט יותר רחבים ועמוקים - וביקורת ספרותית היא לא בהכרח המקום האידיאלי לעשות זאת, אבל היא בהחלט אומרת משהו מהותי על תרבות המערב במאה ה-21 - ולזהות את המקום שבו קרסו רוב המשמעויות והאידיאולוגיות, וכן על הנטייה הטבעית לרכוש מהמדע ומהפסבדו-מדע ממדים שבעבר האדם רכש מדת ומפוליטיקה.

ייתכן כי העל-טבעי הוא המקום שבו אנו מחפשים מעט יותר ממה שאנו מקבלים מהמציאות, ומהעובדה שאנו עדיין לא מסוגלים להשלים עם העובדה שזה כל מה שיש, ושאנו מוקפים רק בעובדות יבשות וחד-משמעיות.

"דוקטור סליפ", הנושא את שמו של ספרו של סטיבן קינג, הוא למעשה דני טורנס, בנו של ג'ק טורנס המוכר מ"הניצוץ". הוא כבר בן ארבעים ועובד בהוספיס לאנשים שרובם על ערש דווי, ובעיקר יש לו את "הניצוץ": יכולת על-חושית שמאפשרת לו לקרוא מחשבות ולשנות את המציאות באמצעות מוחו בלבד. יש עוד אנשים שיש להם את הניצוץ, למשל אברה - ילדה בעלת כוחות מיוחדים, שיש לה את הניצוץ - שמגלה שיש קבוצה כלכלית חזקה הנקראת "קשר אמיתי", שניזונה מילדים בעלי ניצוץ - היא הורגת אותם, שואפת את האדים שלהם, ורק כך יכולה להזין את עצמה.

אברה מגלה שהם באים אליה, וקוראת לטורנס לעזרה, ויחד עם מעט סיוע מידידיהם, יוצאים להילחם ב"קשר אמיתי" ובמנהיגה המחרידה שלהם, רוז בעלת כובע הצילינדר. בד בבד טורנס סובל מפלאשבקים מאותו מלון אוברלוד, שבו אביו איבד את שפיות דעתו, ושם לראשונה דני עצמו הבין שהוא נושא את הניצוץ, שעלול להיות קללה - כשם שהוא יכול להיות ברכה.

קינג, יליד 1947, הוא אחד הסופרים האמריקניים המצליחים ביותר בעולם. רבים מספריו הוסרטו לקולנוע ולטלוויזיה, ביניהם, "מיזרי", "בית קברות לחיות", "הניצוץ", ו"חומות של תקווה". חייו האישיים היו מלאי סערות: בין היתר נפצע קשה בתאונת דרכים בשנות ה-90, ובשנות ה-80 היה מכור תקופה ארוכה לקוקאין, אלכוהול ועוד אי אילו חומרים.

קינג מוכיח בספר זה שהוא יודע לטוות נרטיב מתוחכם ורב-הקשרים, שמתפרש על דמויותיהם של דני ואברה ועוד, כדי ליצור את המציאות הייחודית לעלילתו. הכתיבה שלו היא מה שאפשר לכנות "כתיבה נקייה", פשוטה, שמדי פעם מתרוממת לגבהים, במיוחד כשהוא מתאר הווי אמריקני של עיירות פרברים, ומדי פעם מתרסקת לתוך קלישאות ומניפולציות כתיבתיות די זולות.

עוד בעיה העולה מהקריאה ברומן היא הדמויות עצמן; אין דרך נעימה לומר זאת, אבל הן פשוט פלקטיות ושטחיות. המחשבות שלהן מוסדרות עבור העלילה, וכמעט כל משפט שיוצא להן מהפה, או כל אקט עלילתי שהן מבצעות - מרגיש מאוד צפוי. כמו כן, הסוף של הספר, כלומר הדרך שבה קינג החליט "לפתור" את הסבך, מתמשך יתר על המידה, שטאנצי ולא מספק שום מתח אמיתי.

קינג בחר ללכת על "הפי-אנד" כמעט הוליוודי, ומכניס גם דרמה משפחתית קטנה,

שאמנם מתקבלת מבחינה הגיונית לסך כל ענייני העלילה, אבל מרגישה מעט מלאכותית ובעיקר לא ממש נחוצה. נדמה כי משהו בקינג התרכך, ובמקום לסובב בלב הקוראים את סכין האימה, או לפחות את סכין האנומליות, הוא בוחר "לרגש" אותם באופן סינטטי.

יחד עם זאת, "דוקטור סליפ" הוא מסוג הספרים שאפשר ללהג ולקטר עליהם, אבל מנגד אי אפשר להניח אותם מהיד. העלילה בו קצבית, ולמרות שלפרקים היא מתפזרת לצדדים, או מביאה רעשים לבנים מיותרים של הנרטיב הכולל ושל הדמויות הנוטלות בו חלק, כן יש בה תכונה שממגנטת אותך פנימה - כי את זה קינג יודע ותמיד ידע לעשות.

בנוסף לכך, יש עניין שתמיד מעורר מחשבה אצל קינג; הוא עדיין יודע לאפיין ולשרטט את העל-טבעי במידה כזאת שנאמין בו: מצד אחד נדע שהנרטיב שלו לא הגיוני בעליל, אבל מנגד, הוא כן ישכנע אותנו שמשהו מכלל הסיטואציות המתוארות עלול כן להתרחש לידנו, אנחנו פשוט עסוקים כל הזמן בחיים עצמם ובתביעותיהם הבלתי פוסקות. ואם אלו אכן חולפים לצדנו, אולי נעדיף לפסול אותם מראש, ולהתפרק על דומיהם בסדרה חדשה בטלוויזיה, או בספר חדש של סטיבן קינג.

"דוקטור סליפ", מאת סטיבן קינג. מאנגלית: אינגה מיכאלי. הוצאת מודן, 511 עמ'.