למה נשים נמשכות לרומנים עם גברים נשואים
למה נשים נסחפות לרומן מחוץ לנישואים, גם אם לכאורה היחסים שלהן עם בני זוגן הם בסדר? מטפלת זוגית מסבירה שבכל החלטה כזו יש מחיר שהנשים מוכנות לשלם
היא נהנתה מהייסורים שבהמתנה לו, מהציפייה הדרוכה לסמס שיגיד שהנה, הוא אוטוטו בדרך אליה, בקרוב סוף-סוף תוכל לגעת בו. היא התענגה על כל מפגש חטוף כזה, התכוננה לקראתו, התרגשה עד כלות.
עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו
בין לבין הסתפקה - בצער אך בהשלמה - בשיחות הטלפון הקצרות, במיילים הארוטיים שהעביר לה, בנחמה שבהשתוקקות ההדדית, במחשבה שהוא חולם עליה בלילות. חולם עליה, וישן לצד רעייתו.
מחקר שבוצע 2009-ב העלה כי "כוח המשיכה" של גברים שהצהירו שהם במערכת יחסים היה גבוה משמעותית מזה של אלה שדיווחו כי הם פנויים. מעל 90% מהנשאלות התעניינו בתפוסים, לעומת 59% בלבד שנמשכו לפנויים. אצל נשים היה המצב הפוך: אם הן לבד, מתברר, הן מושכות יותר מאשר אם הן עם גבר אחר.
עובדים על הזוגיות:
החשק לסקס יורד בגיל המעבר? אל תוותרו
"אני לא רואה פורנו" - ועוד 7 שקרים של גברים
למה שליש מהנשים בוגדות בבעל? 12 סיבות
מפילגש למאהבת
פילגשים, כידוע, היו כאן תמיד. אלא שבמקביל לשינוי הסמנטי והמעבר מ"פילגש" ל"מאהבת," אומרת המטפלת הזוגית והמינית גאולה פלדמן, חל פיחות במעמדן של הנשים האחרות, אלה שבוחרות, שוב ושוב, להתאהב בגברים נשואים.
טובות ההנאה של פעם התחלפו בשיפוטיות ובזעם על "מפרקות המשפחות," לצד מידה מסוימת של רחמים עליהן בשל בדידותן הלא מזהרת.
למה זה קורה להן? מה גורם לנשים הללו להעדיף, לרוב באופן לא מודע, קשר חלקי עם גבר שלעולם יישאר בלתי-מושג על פני זוגיות ממשית? "אולי זה קשור בעובדה שבאופן כללי התאהבות היא סוג של פנטזיה," אומרת פלדמן.
"אנחנו מלבישים על מישהו תקוות, ציפיות, חלומות, רגשות עזים ומוטיבציה להגיע עד סוף העולם למענו. למעשה, מושא האהבה כמעט לא מוכר בעת ההתאהבות, אך לנפש יש את הדרך שלה לתעתע בנו וליצור אשליות חוצות גבו - לות של מציאות ושכל ישר. בכלל, התאהבות היא כמעט תמיד תהליך שיש בו קריאת תיגר על גבולות המציאות.
עם גבר נשוי הפנטזיה עולה עוד מדרגה ולרגע נדמה כי האהבה יכולה גם לחצות גבולות של קשרי נישואים ומשפחה ואולי אף לפרק אותם לטובת האישה החדשה." פלדמן מבקשת להבחין בין נשים שאצלן מדובר באפיזודה חד-פעמית וחולפת ובין כאלה שאצלן מדובר בעניין סדרתי, בדפוס החוזר על עצמו, וכן בין נשים ששלמות עם מעמדן כמאהבות לבין מי שסובלות ממנו ומעוניינות להשתחרר.
"גבר נשוי, גם אם הוא מאוד מעוניין ומחזר בלהיטות, הוא עדיין בלתי-מושג. לכולנו יש איזושהי משיכה כלפי הלא מושג, שהרי קשה להשתוקק למה שכבר יש לנו. כך יוצא שבאהבה לגבר נשוי נוצר שילוב רגשי, לכאורה אידיאלי, בין להיות נחשקת ונאהבת ובין עדיין להשתוקק תמידית אל הלא מושג."
אלא שאותם גברים נשואים, בלתי-מושגים גם אם הם להוטים ולכאורה אוהבים, הם בעצם ניצבים במחזה הפנימי של אותן נשים אחרות. הם נכנסים, ללא ידיעתם וללא ידיעתן של המאהבות עצמן בדרך כלל, לתבנית קבועה, צרובה ומעוותת של אהבה.
פלדמן: "לא פעם זה יושב על דפוס שהתבסס בילדותה של האישה האחרת. ילדה שהייתה מאוהבת באבא שלה, שהתרגלה להיות בעמדת האישה האחרת מול אמה, האישה החוקית, שהתרגלה להיות בתחרות מתמדת על לבו של מושא האהבה, תחרות שנידונה לכישלון כמובן.
אם הקונפליקט הזה לא נפתר בשלב הרלוונטי, האדיפלי, סביב גילי 4 עד ,6 עלול להיווצר קיבעון שבדמותו תתקבע תבנית תפיסת האהבה בעיני אותה ילדה, שלי - מים תתבגר ותהיה אישה. היא רגילה להיות במקום של אהבה עזה לגבר לא פנוי, היא חווה ניצחון מסוים מול האישה החוקית - הוא הרי רוצה אותה - וזה גם משמר אצלה מידה גבוהה של השתוקקות, מה שמשרת את הצורך בריגוש.
לא פעם יחסים כאלה משרתים פחד נוסף מעבר לפחד מהשגרה: את הפחד ממפגש עם אינטי - מיות מלאה. אלה נשים שמעדיפות לשמר את החלקים הייצוגיים והאסתטיים של האינטימיות, ולא רוצות להכיר את אהובן כשהוא נכנס לשירותים לשעה, נרדם ונוחר על הספה בסלון .'וכו אלה נשים שלרוב לא מסוגלות גם להכיל את החלקים הלא אסתטיים בעצמן."
לעתים המקור לבחירה החוזרת בגברים תפוסים הוא דימוי וערך עצמי נמוכים, התפיסה המוטעית של נשים שהן אינן ראויות להיות במקום הראשון, להיות האישה המשמעותית, המרכזית. נשים כאלה, שהורגלו להסתפק במועט, יראו גם בפירורים ובשאריות שהן מקבלות - אהבה. אצל אחרות, מסבירה המומחית, המשיכה הזאת יושבת על משאלה סמויה להתקבל במקום שבו לא באמת מקבלים אותן.
מאוהבות בסבל
ויש מי שפשוט נרתעות מהמחויבות הכרוכה בקשר זוגי ממשי ומלא. "פגשתי לא פעם נשים שהגיעו לטיפול כדי להיחלץ מרומן עם גבר נשוי," מספרת פלדמן, "אולם תוך כדי הטיפול עלה שיותר משהרומן משרת את הגבר, הוא בעצם משרת את הפחד שלהן ממערכת אינטימית במובנה הקונבנציונלי או את החשש ממחויבות.
הרי רומן עם גבר נשוי בעצם מספק קשר שלכאורה אין בו מחויבות לוותר על כל האחרים, אין בו טוטאליות ומותר להקדיש זמן ואנרגיות לאנשים אחרים מבלי שזה יפגע בקשר שממילא גבולותיו מאותגרים מלכתחילה. במקרים אחרים מדובר בנשים הרפתקניות, חוצות גבולות, שהמימוש העצמי שלהן הוא דווקא לחיות ולאהוב מחוץ למיינסטרים. זה יושב על הרצף של נשים מוכות, בעלות יצר הרס עצמי או סוג של מזוכיזם."
ולפעמים, כאמור, מדובר באפיזודה חולפת, רומן שהחל במקרה ומה שמאפשר לו להימשך איננו פצעי הילדות וקשרים בלתי-פתורים עם האב, אלא הקושי הנתפס כבלתי-נסבל לעבור תהליך של פרידה. הפחד לחוות אבל, כולל העצב והריקנות, הכעס והאשמה, הכרוכים בו.
אלא שאם הקשרים החלקיים והמתסכלים האלה גורמים סבל, כדאי ואפשר לצאת מהם, להיפרד מהדפוסים המעוותים. את ,'הסוויץ אומרת פלדמן, עושה לא פעם דווקא השחרור מתחושות האשמה מול האישה החוקית, הנבגדת.
פלדמן: "אם אישה רוצה קשר אינטימי מלא עם גבר, ברור שגבר נשוי איננו הכתובת. לנשים הללו אני מבהירה שגם אם החברה רואה בהן 'מפרקות ,'משפחות למעשה הן הגורם שבזכותו המשפחה ממשיכה להתקיים, הן עמוד התמיכה לנישואים שבהיעדרן כנראה היו קורסים. הגבר המתוסכל מקבל אצלן את מה שאין לו בבית וחוזר שמח ומאושר למשפחתו.
"אני מציעה להן לחשוב שוב אם זהו ייעודן בחיים ואם בכך מתממשות מטרותיהן, לסייע למשפחות ולנישואים כושלים.
מאחר שתפקיד המאהבת הוא דווקא לשמר את הקשר הזוגי של הגבר עם אשתו, הסיכוי שייפרד ממנה לטובת המאהבת קטן מאוד, ולכן כדאי להיפרד מהפנטזיה הזאת, לשאול את עצמך מה המשמעות של הקשר עבורך? מדוע את צריכה אותו? כמה את אוהבת את עצמך? מהם המחירים שאת עשויה לשלם והאם זה שווה את התמורה?
ההבנה של אישה שהיא לא באמת נמצאת שם על תקן המועדפת והרצויה, אלא להפך, שהיא מנוצלת לצורך שימור משפחה שאיננה שלה, היא קשה ועצובה. אבל בפרידה מהתקווה ומהפנטזיה יש כעס, והכעס טוב כי הוא מרחיק. כמו בכל התמכרות אחרת, אחרי התקופה הרגשית הקשה של הגמילה נדרשת מידה גבוהה מאוד של ערנות כדי לא 'ליפול' שוב למקומות המוכרים."
לפנייה לכתב/ת 
