מני פאר הלך לעולמו
מני פאר, שחקן קולנוע ותיאטרון ואחד ממגישי הטלוויזיה הבולטים בישראל, נפטר אחרי מאבק בן כמה חודשים במחלת הסרטן - ימים ספורים לפני יום הולדתו ה-68. "אני לא מפחד מהמוות, ומתאר לעצמי שהוא לא כואב", אמר באחד הראיונות האחרונים שלו
השחקן ומגיש הטלוויזיה מני פאר הלך לעולמו היום (ד') - ימים ספורים לפני יום הולדתו ה-68. פאר, שבחודשים האחרונים נאבק בסרטן, נכנע למחלה לבסוף ונפטר במרכז הרפואי פאלאס בתל אביב. הוא הותיר אחריו אשה, קרני, שלושה ילדים - עופר, אילן ואורי, וארבעה נכדים. הלווייתו תיערך ביום ו' ב-10:30 בחלקת האמנים בבית העלמין ירקון.
"עם נשימתו האחרונה מני שלנו יצא במסע אל הלא נודע ומשאיר לכולנו זיכרון נצחי של דרך ארץ, חוכמה, הומור וטוב לב", מסרה משפחתו, "העשייה שלו במהלך העשורים האחרונים משאירה לנו עולם ומלואו ועל כך אנו מוקירי תודה לו כבעל, כאבא, כסבא וכמני פאר של כולנו".
בנו של פאר, עופר, הוסיף כי "מצד אחד זה מאוד עצוב, מצד שני אני שמח שהוא לא סובל יותר. אבא לא פחד מהמוות. הוא לא פחד להסתכל למוות בעיניים, הוא נלחם כמו גיבור. בשלב מסוים ביחסים בינינו הגבולות היטשטשו - בין היותו אבא עבורי וחבר. בשני המקרים הוא היה הכי הכי בעולם".
לפני כארבעה חודשים החליט פאר לחשוף בעצמו את דבר המחלה. הוא העלה לחשבון הפייסבוק שלו תמונה שבה נראה כשראשו נטול שיער, זאת בעקבות הטיפולים הכימותרפיים שעבר באותה תקופה. "ממשיכים הכל כרגיל רק עם לוק חדש", כתב אז ברגע של הומור שחור, "הסרטן המר עשה לי ראש מתוק". הוא הוסיף אז שאשתו קרני, "המלאך שלי, שאני לא יודע איפה היא החביאה את הכנפיים שלה", אמרה שכך זכה לתספורת שהכי מתאימה לו.
מאז התאשפז כמה פעמים בבית החולים איכילוב בתל אביב בעקבות הטיפולים שעבר. בראיון למוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" שנערך באותה תקופה, דיבר בגילוי נפש וללא חשש על מצבו הבריאותי והשלכותיו. "אני לא מפחד מהמוות, אני מתאר לעצמי שהוא לא כואב", אמר אז. הוא ציין גם שחשוב לו שהסקסופוניסט ניצן עין הבר ידאג להתפנות להלוויה וינגן שם את "Summertime". "אני מת על גרשווין, השיר הזה יזכיר לחברים שלי מי הייתי".
מאז שחשף את מחלתו, פאר הקפיד להמשיך ולהתייחס אליה בהומור - למשל כשסיפר כי בחר את למצבתו את הצבע הוורוד - מפני שחייו היו ורודים: "איני יודע אם ההומור נובע מאופטימיות נאיבית, או שהוא דרך להילחם בפסימיות", סיפר. "פעם בחודש אני מגיע לאיכילוב לשלושה ימים, נשכב בכורסה, מתחבר לעירוי של הכימו למשך כמה שעות, ובזכות ההומור אני לא מתייחס למציאות הקשה".
הוא נולד כמנחם באואר בקיבוץ תל יצחק ב-1946, גדל בתל אביב ולמד בבית ספר התיכון עירוני ד' - בין היתר יחד עם דודו טופז ויגאל שילון. את שירותו הצבאי העביר כמדריך בחיל האוויר, ובהמשך למד לתואר ראשון בתולדות האמנות ובפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב. בהמשך פנה ללימודי משחק, בסטודיו של ניסן נתיב.
בהמשך פנה לטלוויזיה ולרדיו, שם הפך במהרה לאחד המגישים הבולטים והמצליחים בישראל. הוא הנחה גם את תוכנית הרדיו "ממני מני" ששודרה במשך תשע שנים. מאוחר יותר החליף את ירון לונדון בתוכנית "עלה כותרת", וממנה צמחה התוכנית "שעה טובה".
"בערוץ הראשון זימנו אותי לפגישה ואמרו, 'אנחנו רוצים תוכנית לשבת בלי נרות ופמוטים. יהיו לך מונולוג פתיחה ותזמורת, ותביא את כל המרואיינים שאתה אוהב, אלה שהקהל בוכה בזמן שאתה מראיין אותם'", סיפר פאר שנים לאחר מכן, "סיפרתי על ההצעה לחברים מהברנז'ה וכולם אמרו, 'אתה אידיוט, מי רואה טלוויזיה בערב שבת?'".
אחרי ההצלחה קיבל פאר את התוכנית "סיבה למסיבה", ממנה זכור הראיון המיתולוגי עם זוהר ארגוב ב-1987: "ערכתי מאות ראיונות, אבל כולם זוכרים לי את זוהר ארגוב. במשך ארבעה ימים ישבתי איתו בדירה סגורה, שבה הוא קיבל כדורי אדולן שהם תחליף סם", סיפר בעבר.
הראיון עם זוהר ארגוב (באדיבות הערוץ הראשון)
בהמשך הגיש תוכניות נוספות כמו "אצל מני" ו"אולפן לילה". ב-2004 חזר פאר לפרק זמן קצר לטלוויזיה כשהגיש לצידה של אפרת רייטן את תוכנית הבוקר של זכיינית ערוץ 2 קשת. במקביל זכה להצלחה גם בקריירת המשחק שלו בתיאטרון ובקולנוע. הוא הופיע בתיאטרון בית ליסין, בתיאטרון באר שבע ובקולנוע - ממנו הוא זכור בעיקר מהסרט המיתולוגי "חסמב'ה ונערי ההפקר" ובהמשך "שרית", "סלומניקו" ו"דמיונות".
בשנים האחרונות התמקד פאר במופעי זמר שונים ובמכירות פומביות שהנחה, והרצה בבית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל, בנוסף, בזכות אהבתו הגדולה ליין, ערך פאר מגזין שעסק בנושא. ב-2009 שיחק בהצגה "מי מפחד מנישואין", לצדה של חני נחמיאס, ובשנה שעברה השתתף במחזמר "אלודרדו".
