אב טרי: "פשטתי רגל בגלל צוק איתן"

שמי רומן ואני בן 27, נשוי ואב לתינוק כבן שנה. לפני כעשרה חודשים החלטתי לפתוח עסק חדש בעיר מגורינו אשקלון - מעדניה קטנה שנמצאת בסמוך לביתנו. זה לא היה קל, אבל הסיוט האמיתי החל בעקבות מבצע צוק איתן.

• "עסקים בדרום בטיפול נמרץ, מורדמים ומונשמים"
• תושבי הדרום התפרצו לדיון על חוק מע"מ אפס
• העסק נפגע ב"צוק איתן"? כך תקבלו פיצוי
  

אני ואשתי נפגשנו לפני כ-10 שנים, כשהיינו בתיכון, ומאז אנחנו יחד. לאחר השחרור עבדנו שנינו כשכירים - היא בשירות לקוחות של בזק ואילו אני במספר מקומות עבודה, בין היתר בתחום המכירות ובחנות לחומרי בניין. לאורך השנים זכיתי להערכה רבה מצד הממונים עלי ואף קיבלתי תעודות הוקרה.

לפני כשנתיים נישאנו ובנובמבר אשתקד הפכנו להורים. זמן קצר לאחר מכן אשתי החליטה לעבור הסבה מקצועית והחלה ללמוד סיעוד, במטרה לעבוד כאחות. באותה תקופה החלטתי גם לעזוב את העבודה ולפתוח מעדניה, שהיתה ממוקמת ליד ביתנו וחדלה לפעול אחרי שהבעלים שלה נפטר. 

לקחתי הלוואות ופתחתי את המקום מחדש בינואר השנה. לא ציפיתי להתעשר או לקידום משמעותי בחיים - באופן זה יכולתי להיות עם התינוק בשעות הבוקר ולעבוד בעסק בשעות אחר הצהריים. 

"המבצע הגיע והסיוט שלי החל"

כמו בכל פתיחת עסק חדש, התמודדתי עם לא מעט קשיים. המקום היה ריק, גם ממוצרים וגם מלקוחות, והיתי צריך להכיר עולם חדש לחלוטין של ניהול תזרים מזומנים, עבודה מול הבנקים ועוד. 

גם עומס העבודה הציב אתגרים. המעדניה נפתחת בשש בבוקר ונסגרת בסביבות 23:00. בשעות הבוקר, כשאשתי בלימודים, אני נשאר בבית עם התינוק ומעסיק עובדת במעדניה, אבל החל מהשעה 13:00 ועד לסגירה אני נמצא במקום.

כך עברו עלינו חודשים לא קלים, כשכל הזמן הזהירו אותי כי בקיץ צפוי להיות אף יותר קשה. נערכתי בהתאם וכשהקיץ הגיע העבודה באמת ירדה מעט, אבל אז, בדיוק כשהתחלנו לראות את האור בקצה המנהרה, הגיע המבצע ואיתו הסיוט שלי - שרק החל.

בתחילת המלחמה עוד לא היה לי ברור אם העסק יפגע באופן משמעותי, אבל כבר בימים הראשונים התחלתי להבין שאני בבעיה: הבתים בשכונה שבה אני מתגורר בנויים מעץ ואין בהם מרחבים מוגנים. כך, בדומה למבצעי עמוד ענן ועופרת יצוקה - רבים מהתושבים עזבו את המקום בתוך זמן קצר.

צניחה של 60% בהכנסות

ככל שהימים חלפו, המצב נהיה יותר בעייתי והתחלתי לחשוש שלא אצליח לסגור את החודש. במקום ירידה של 10%-20% בהכנסות לכל היותר, כפי שהזהירו אותי שעתיד לקרות בחודשי הקיץ, נאלצתי להתמודד עם צניחה של 55%-60% בהכנסות. זאת בזמן שההוצאות נשארו גבוהות - ואף עלו.

כך, הכנסה של כ-5,000 שקל בממוצע ביום, הפכה ללא יותר מ-300 שקל, במקרה הטוב. היו גם ימים שסגרתי את הקופה עם 150 שקל בלבד - יותר ממה שהעובדת שלי היתה צריכה לקבל על אותו היום. הספקים לחצו מכל הכיוונים, לא נותר לי כסף להזמין סחורה, ונאלצתי לזרוק לפח לא מעט מזון שפג תוקפו - דבר שהתבטא באלפי שקלים נוספים מבוזבזים.

ההפסדים היו גדולים ונאלצנו למכור את הרכב במהירות. כמובן שפניתי לבנק בבקשה להלוואה, אבל נטילת הלוואה כשיש לך כבר 3 הלוואות קודמות - זה לא פתרון. איך אפשר לשרוד? אי אפשר. החובות שלנו המשיכו לגדול מיום ליום עד שהגענו לנקודת שבירה - העסק קרס, נקלעתי לפשיטת רגל, ולפני כמה ימים עיקלו לי את המעדניה.

כיום, המצב הכלכלי שלנו גרוע מתמיד. אשתי עושה מאמצים לסיים את הלימודים, אבל למרות התנגדותי - שוקלת לעזוב אותם ולחזור לעבוד. באשר אלי - אני מתקשה למצוא מילים לתאר את מצבי - צעיר בן 27, שנמצא על הברכיים ולא מצליח לישון בלילות. בסך הכל אני רוצה לפרנס את המשפחה שלי בכבוד. הלא כל הורה מבין, שעל השולחן צריכה להיות צלחת עם אוכל לילדים.

נכון לעכשיו, קרסתי. אין לי מקור הכנסה אחר. אני עדין לא יודע אם אקבל פיצויים כלשהם, אבל עושה רושם שלא, וגם אם כן - הם לא יכסו ולו קמצוץ מההפסדים שספגנו. איבדתי את התקווה וגם הבריאות שלי נפגעה. אני לא מבין ולא מתעניין בפוליטיקה - רק דבר אחד מעניין אותי - מתי החלום הרע הזה יסתיים? האם אצליח לקום על הרגלים? והאם אצליח לשים משהו בצלחת של הילד שלי?