אלפים בהלוויית סמ"ר שחר שלו: "קיווינו שתגיד שהבכי מוגזם"
אלפים השתתפו בהלווייתו של סמ"ר שחר שלו, שנפצע לפני חודש וחצי בחאן יונס, ואתמול נקבע מותו. חבריו שלחמו לצדו הגיעו על קביים ובכיסאות גלגלים. אביו ספד לו: "אתמול אפסה התקווה. הקב"ה רצה אותך, והרשינו לך ללכת"
מאות חובשי כומתות אדומות גדשו הערב את בית העלמין הצנוע בחיספין שבגולן, ויחד עם עוד אלפים ליוו למנוחות את סמ"ר שחר שלו (20), בן מושב אלוני הבשן, שנפצע אנושות לפני כשישה שבועות בפיצוץ מטען חבלה בחאן יונס במהלך תקיפת מתחם מנהרות של חמאס במבצע "צוק איתן". "כמעט 21 שנה היית מתנה מופלאה, מתנה מהקדוש ברוך הוא ששמה שחר. לצערנו הקב"ה רצה אותך אצלו", ספד לו אביו, שמעון. אחותו, דגנית, אמרה: "קיוויתי כל-כך שתקום ותגיד שאנחנו סתם מגזימים עם הבכי והתפילות".
עוד בחדשות:
מותו של שלו נקבע אתמול בבית החולים רמב"ם בחיפה. הלוויה החלה באלוני הבשן. בבאים לבית העלמין היו רבים מחבריו של שלו שנפצעו במבצע, והגיעו על קביים ובכיסאות גלגלים - חלקם במדים ובכומתה אדומה. בני משפחתו ספדו לו בזה אחר זה, כשהם עומדים חבוקים, לובשים את חולצות היחידה, ומאחוריהם דגלי הצנחנים.
עוד אמר האב: "את כל התפילות והתהילים שאמרו בשבילך, אלוהים ישמור וישתמש בהם פעם אחרת. חמישה וחצי שבועות שרנו וסיפרנו לך סיפורים, רק שני דברים לא סיפרנו לך, שהיו צריכים להוריד לך את שתי הרגליים, וששלושת חבריך לצוות נהרגו. אתמול, כשאפסה התקווה, סיפרנו לך שתפגוש למעלה את חבריך לצוות, פז, לי ודובר. שרנו לך את מה שצריך, והרשינו לך ללכת".
הוא הוסיף בדמעות: "היית ילד שמח שאי-אפשר לכעוס עליו. גם כשהיינו צריכים לתת לך עונש, צחקנו מאחורי הגב על מה שעשית. חמישה וחצי שבועות איחדת את כל עם ישראל. אפילו היום, אחרי שנפטרת, אנשים התקשרו לשאול אם צריך עוד טסיות דם. חמישה וחצי שבועות נענו בין ייאוש לתקווה. לא היה בית כנסת אחד שלא התפללו בו לרפואת שחר בן נעמי שרה".
אמו של שחר, נעמי, השתתפה בקריאת הקדיש על בנה, והקריאה מכתב מבנה דורון, בן 9: "ראיתי אותך בסורוקה שוכב בעיניים עצומות. אני יודע שהגנת על חבר שלך, אני אוהב אותך מאוד ומתפלל שלא יכאב לך".
האם סיפרה על רגעיו האחרונים של הבן: "עמדנו ליד מיטתו ונפרדנו ממנו כמו שצריך להיפרד מגיבור. כל מי שהכיר אותך, סיפר על גבר שדאג לכולם. אתם, חבריו, המשיכו הלאה בחיים שלכם, בצבא. תטיילו ובסוף תקימו משפחות".
האחות דגנית אמרה עוד: "היית ראש החבורה. החזרנו אותך הביתה, לאדמה ולנופים שאתה אוהב. מבטיחה לך שנמשיך לעשות את מה שאתה אוהב, נמשיך לטייל ולשיר, אבל אחד מאיתנו, חשוב כל-כך, יהיה חסר". שלו הותיר אחריו עוד ארבעה אחים: אייל (22), חגי (19), מרים (16) ואביה (4).
חבריו ליחידה סיפרו על האומץ של שחר, על טוב לבו ועל מקצועיותו. המ"פ, רס"ן טל, סיפר כי נבחר לייצג את החטיבה כולה בתחרות חבלה צה"לית. מפקד גדס"ר צנחנים, סא"ל י', אמר: "שחר נפגע תוך התקפה על מתחם מבוצר של חמאס שבמרכזו מנהרת תקיפה. הוא סוכך בגופו על חברו והציל אותו מפגיעה. נמשיך לצעוד בשבילים שפרץ וללכת בדרכו".
עם תום טקס הלוויה שרו בני המשפחה והחברים לשחר: "עוף גוזל, חתוך את השמים, טוס לאן שבא לך". שלושת החיילים מחטיבת הצנחנים שנהרגו באותה תקרית שבה נפצע שחר הם סגן פז אליהו, בן 22 מקיבוץ עברון, סמ"ר לי מט, בן 19 מאילת, וסמ"ר שחר דובר (דאובר), בן 20 מקיבוץ גניגר.
לפנייה לכתב/ת 
