געגועים לאבא: האזינו לרוחמה רז בשיר חדש
זמן קצר לאחר מות אביה קיבלה הזמרת רוחמה רז את השיר "לאן נעלמו השנים", שתיאר כמעט במדויק את שהרגישה, בזמן שפינתה את בית הוריה. "זה היה תהליך שלווה בגעגועים גדולים ובזכרונות ילדות", היא מספרת. האזינו בבכורה
השיר "לאן נעלמו השנים" לא יכול היה להגיע לרוחמה רז בזמן מתאים יותר. לאחר מות אביה התפנתה הזמרת לפעולה הקשה של פינוי בית ההורים, משימה שהצריכה התמודדות עם תמונות ילדות, זכרונות וחשבון נפש. זמן קצר לאחר מכן פנו אליה היוצרים הצעירים יניב ליבוביץ' ושי רותם, הציעו לה את השיר "לאן נעלמו השנים" - וביקשו מנה להקליט אותו. הזמרת הוותיקה נענתה בחיוב. האזינו כאן לשיר בבכורה.
"לפני מלחמת צוק איתן, הייתי טרודה בפינוי בית ההורים - חוויה מיוחדת,שלא ידעתי כיצד תשפיע עליי - ואיך אוכל להתמודד איתה. לפנות בית של הורים שנפטרו זה מטען רגשי מאוד גדול. עברתי על תמונות שלא ראיתי שנים, ספרים, הקדשות, זכרונות של מתנות שהענקתי להם. כל דבר מזכיר לי אותם", מספרת רז. "הטקסט של השיר התחבר לי לסיטואציה הבלתי אפשרית הזאת, ונגע בי ובתחושות שסבבו אותי באותה התקופה. קיבלתי אותו במייל ואהבתי אותו משמיעה ראשונה, הוא כאילו נכתב לסיטואציה שחוויתי באותו הרגע.
"גדלתי במשפחה ברוכת ילדים, ילדה מאושרת ואהובה, שקשורה להורים ומוקירה את כל מה שעשו עבורנו - שבעת הילדים, בתנאים קשים של מחיה. הוריי עשו כל שביכולתם לאפשר לנו לימודים, כלכלה ושמחת חיים. אין יום שעובר שאני לא חושבת עליהם ועל המאמץ הגדול שהושקע בגידולנו. הירצחה של אחותי מרים בפיגוע 405, טלטל את המשפחה ובעיקר את הוריי. אמי חלתה זמן קצר לאחר מכן ונפטרה, אחותי השנייה אף היא חלתה במחלה קשה ונפטרה - ואבא, שהחליט לא להיכנע לגורל שהתאכזר - בחר בחיים, ועשה כל שביכולתו להיות העוגן של המשפחה. לפני שנתיים, במהלך ניתוח ,לא ממש דחוף, הוא נפטר על שולחן הניתוחים".
לאן נעלמו השנים
מילים ולחן: שי רותם ויניב ליבוביץ'
איפה הימים שהיינו משחקים בחולות
ילד תמים בחולצת פסים רץ לבדו בשדות
איפה הימים שהיינו קוטפים תותים מהעץ
העיר השתנתה הכול פתאום לבן ונוצץ
רק הבית נשאר באותו המקום
גם הכיסא שאימא הייתה סורגת בו ליד החלון
בגדים ארוכים חלומות מתוקים
מתנגשים לי עכשיו בדמיון
לאן נעלמו השנים היפות לאן נעלם הכבוד
רכבת נוסעת מהר בנתיבי הזמן לא משאירה עקבות
קולות השירים סביב השולחן מזכירים נשכחות
וילד תמים שעדיין חולם לשחק בשדות
רק הבית נשאר באותו המקום
גם הכיסא שאמא הייתה סורגת בו ליד החלון
בגדים ארוכים חלומות מתוקים
מתנגשים לי עכשיו בדמיון
