"הפלה היא חוויה מעצימה כמו לידה"
לימור טל כהן, אם לארבעה שגם עברה שלוש הפלות, מאמינה שאם כבר נגזר עלייך לעבור הפלה טבעית, עדיף שלא תמהרי לבית החולים אלא תחכי שזה יקרה מעצמו בבית, כך היא טוענת ב"זמנים מודרניים" ב"ידיעות אחרונות". לנשים שמתקשרות לקו התמיכה שלה היא מסבירה: "הפלה היא חוויה מעצימה"
"ל"ג בעומר. אני בשבוע .9 חוזרת הביתה מחברים ומגלה דימום קל. כעבור יומיים העובר בוחר ללכת, ואני עוברת את אחת החוויות המעצימות של חיי: הפלה ביתית." את התיאור הזה, של הפלה ביתית כחוויה מעצימה, כתבה לימור טל כהן באתר שלה. היא בת 40 מראש-העין, אמא לארבעה, ומתייחסת אל שלוש ההפלות שעברה כאל אירועים מכוננים שמשפיעים על חייה עד היום.
<<כל החדשות, הטורים, המדריכים והכתבות בעמוד הפייסבוק של ynet הורים >>
כהן, בעלת תואר שני בחינוך, נולדה ברחובות להורים ניצולי שואה, "ולכן נקודת המבט שלי על החיים אופטימית, יש לי פרופורציות. אני לא מקטרת על שטויות כמו כמה חבל שהתוכניות השוות בקיץ התבטלו בגלל הטילים."
לה ולבעלה זאב (40), פיזיותרפיסט, ארבעה ילדים: איילת (10), מוריה (8), עלי (5) ותמר (3). אבל כהן לא סופרת רק את הלידות, אלא מייחסת חשיבות גם להפלות שעברה – אחת לפני ההיריון עם הבכורה ושתיים אחרי הולדת בתה השנייה. 14-ב השנים האחרונות היא עובדת כמנהלת לשכה בחברת אחזקת כבישים, ובמקביל מפעילה בהתנדבות קו תמיכה טלפוני ייחודי לנשים שעוברות הפלה וכותבת באתר שלה על הפלות ביתיות ללא ניתוח, נושא שלתחושתה אין מספיק מודעות אליו. שיהיה ברור: לא מדובר בהפסקת הריונות (הפלה מלאכותית), אלא בהפלה טבעית של עובר שכבר אין בו רוח חיים.
הריון ראשון, הפלה טראומטית
כהן נישאה בגיל ,28 וזמן קצר לאחר מכן נפסק ההיריון הראשון שלה, אירוע שזכור לה כטראומתי. "הרופא לא ממש ספר אותי," היא משחזרת, "הוא הודיע לי בקור רוח שאני צריכה לעבור גרידה בהרדמה מלאה ואפילו לא יידע אותי שאולי יש אפשרות אחרת: לחכות שהעובר ייפול באופן טבעי. הלכתי כצאן לטבח לניתוח.
"הקש ששבר את גב הגמל היה בזמן ההתאוששות - בכיתי וביקשתי לראות את בעלי. האחות נזפה בי, 'אם לא תפסיקי לבכות אני לא אקרא לבעלך'. אולי
היא רצתה להרגיע אותי, אבל מה שאותי עניין באותו רגע זה רק לגיטימציה לבכות ולהתאבל. באותו רגע הבנתי שאין מספיק כבוד להפלות, זה משהו שעוברים רק כדי להיות אחרי."
אז גם החליטה שאינה רוצה להביא חיים בבית החולים, וארבע הלידות שלה התקיימו בבית, בליווי צוות של מיילדת ודולה. "הבנתי שאני רוצה להביא ילדים בתנאים שלי. בלידה, כמו ביחסי מין, אישה צריכה להתרכז וליהנות, ואי-אפשר ליהנות כשכל הזמן הצוות הרפואי מתערב בתהליך. אני מכבדת את הרופאים, אבל לא צריך להתייחס אליהם כאל פוסקים אחרונים, ואת זה אני אומרת אפילו שאבא שלי, פרופ' דב ויסברג, היה מנהל המחלקה הכירורגית בוולפסון. הוא דווקא מכבד את הגישה שלי."
מה בעצם הטענה שלך כלפי הממסד הרפואי בטיפול בהפלות?
"בהרבה מקרים יש סיכוי שאם נמתין מעט, העובר ייפול לבד. יש מי שתגיד שהיא לא יכולה לשאת את המצב הזה, של עובר מת ברחם, ולה אולי תתאים גרידה. אבל יש עוד אופציה שבדרך כלל כן עובדת, כמובן תוך נקיטת צעדי זהירות, והיא ההפלה הביתית – כלומר, פשוט לחכות שזה יקרה מעצמו. הרופאים לא תמיד מספרים את זה, ולדעתי זו חובתם. כשאת כבר בתוך זה, לא מציבים מולך שום אפשרות אחרת – מוליכים אותך לטיפול המקובל בבית החולים מבלי שתוכלי להפעיל שיקול דעת."
מבחינתה, הפעלת שיקול דעת עשויה להוביל לחוויה כמו זו שעברה בהפלה השנייה שלה, אחרי שתי הלידות הביתיות. "הייתי בשבוע 8 והיה לי רופא מופלא שברגע שסיפרתי לו שאני מדממת, גילה בפניי את האופציה לחכות. לראשונה מישהו בממסד הרפואי שאל אותי, 'במה את בוחרת"'?
אוקיי, אז בחרת לחכות שתהיה הפלה טבעית ותעברי אותה בבית. איך זה התנהל?
"קודם כל הרופא נתן לי הנחיות ואזהרות, והן שמנחות אותי עד היום כשנשים פונות אליי בשאלות. חשוב להיות עם אצבע על הדופק ולוודא שאין עלייה בחום ושהדימום לא חזק מדי. כשהדימום שלי התחיל, אחרי שבוע של המתנה, הייתי בבית. נכנסתי לאמבטיה וביקשתי מבעלי שיישאר מאחורי הדלת לוודא שאני בסדר. חשבתי שאולי זרם המים החמימים יעזור לעובר לצאת, כמו שהיה, להבדיל, בלידות הבית.
"רק שבמקרה הזה, בניגוד ללידות, הייתי לבד. בלי דולה. בלי מיילדת. הרגשתי מעין צירים שהתחזקו ובשלב מסוים אמרתי לעצמי: זהו, צריך להרפות. פתאום הרגשתי שזהו. זה יצא.
"יצאתי החוצה ואמרתי לבעלי בביטחון 'הצלחתי' הרגשתי שמגיע לי כל הכבוד. הנה, הובלתי סוג של לידה לבד, בלי כל תמיכה. זו הייתה חוויה נשית מעצימה אפילו יותר מלידה ביתית וטבעית. הרגשתי פתאום את השקט שאחרי הלידה. "ואז נשכבתי והתקשרתי לרופא, אמרתי לו שאני חושבת שאני אחרי. הוא הרגיע אותי, אמר לי לנוח ולחזור למחרת לאולטרה-סאונד, שלב שאסור לוותר עליו, כדי לוודא שאין שאריות ושלא צריך עוד שאיבה או גרידה."
הפיצה מידע בין חברות
חודשים ספורים אחרי ההפלה ההיא כהן שוב נכנסה להיריון ושוב הפילה, ואז התחילה לחפש ברשת מידע וללמוד את הנושא. היא מצאה את עצמה עונה בפורומים באינטרנט לנשים במצב דומה, ובסופו של דבר הקימה את האתר. "בתוך החושך הגדול של ההפלה השנייה ברציפות, החלטתי לתת יותר מעצמי בנושא הזה ולהיות אוזן קשבת לנשים שחוות הפלה. התחלתי להפיץ מידע שכתבתי בין חברות, ונשים הגיעו אליי לא רק דרך חברות אלא גם מחיפוש בגוגל." מאז עברו שש שנים, כהן, כאמור, הצליחה ללדת עוד שני ילדים וגם ענתה למאות שיחות טלפון מנשים שנאלצו לעבור הפלה.
מי הנשים שפונות אלייך?
"קשה לשרטט פרופיל שלהן. הן כאלה שלא חוששות לחשוב מחוץ למיינסטרים הרפואי, רוצות תמיכה להחלטתן להישאר בבית ומתקשרות לאורך הימים לליווי – מהשלב שבו מתגלה באולטרה-סאונד שהעובר מת, ועד כאבי הבטן והדימום. אבל אחרי שנה הן מתקשרות ומספרות שהן מחזיקות תינוק ביד, וזה מרגש. "במקרים בודדים מתקשרות תיכוניסטיות שנכנסו להיריון לא רצוי, ואני ומבהירה שאני לא הכתובת. החלק הפחות נעים הוא שהן אלו שמתקשרות בשלוש לפנות בוקר." כהן מבהירה באתר שלה שהיא איננה רופאה או מיילדת, מציינת את הסיכונים בהפלה ביתית ומדגישה שחובה להיבדק אצל רופא 24-כ שעות אחריה.
אז למה להתעקש לעשות את זה בבית?
"כי זה אינטימי יותר, ותמיד עדיפה האופציה הטבעית על ההתערבותית. מי שלא חושבת כך, אולי באמת לא מתאים לה לעבור את זה בבית."
מה צריך לעשות כשמרגישים שההפלה מתחילה?
"כדאי לעבור למצב של שכיבה כדי להימנע מאיבוד הכרה, ולהיות מודעים לתחושה – במקרה של סחרחורת או חולשה אסור להקל ראש וחובה להתפנות מיד לבית החולים. אני מנחה לא לקום בצורה חדה ופתאומית, אם רוצים ללכת לשירותים כדאי להזדחל. יש לשים לב לחום הגוף, וכפי שאמרתי גם לדימום כבד. כשהתקשרה אליי בחורה וסיפרה שבתוך חמש דקות התמלא לה פד עבה במיוחד של אחרי לידה, אמרתי לה שלא רק תפנה לבית חולים אלא שתזמין מיד אמבולנס."
מישהי ביקשה פעם שתבואי בעצמך ללוות אותה ברגעים הקשים?
"זה מתחיל ונגמר בייעוץ ותמיכה בטלפון, ולפעמים השיחה יכולה להיות רק עידוד ומילה טובה. במקרים שבהם אין מפלט מניתוח אני מעודדת ואומרת שאפשר להיות שקטים. אני תמיד שואלת אם יש ילדים בבית ומתייחסת ברגישות בהתאם. ההנחיות שלי שונות למי שחוותה כבר לידה ולמי שעדיין לא. במקרים בודדים, כשנשים רצו רצו תמיכה אישית ופיזית, תיווכתי ביניהן לבין דולה".
מתבקש לשאול איך לא הפכת לדולה בעצמך.
"אני לא בנויה לעבודה כזו, אני צריכה את העבודה המזכירותית שלי. את התמיכה בנשים אני עושה בהתנדבות, חשוב לי שיידעו על אופציית ההפלה הביתית. כואב לי שיש עוד נשים שעוברות את הטראומה שעברתי בהפלה הראשונה שלי."
למי הפלה ביתית לא מתאימה בשום אופן?
"הפלה ביתית מתאימה רק למי שהעובר שלה מת באופן ספונטני, הפסיק להתפתח. אבל גם מי שעברה הפלה יזומה בבית חולים יכולה להיעזר בי, כי לפעמים נשארים ברחם קרישי דם, והיציאה שלהם דומה להפלה ביתית.
"לפעמים לוקח מספר שבועות עד שהעובר נופל באופן טבעי, ויש נשים שהנטל הרגשי הזה כבד עליהן, והן מעדיפות לגמור עם זה כמה שיותר מהר בבית חולים. אני מבינה אותן לגמרי – הציפייה הזאת מורטת עצבים וקשה מנשוא, ואישה שרוצה לנסות להרות שוב מתקשה לעמוד בזה."
נפרדים רגשית מהעובר
אבל כהן, לעומת זאת, מוצאת בהמתנה להפלה הטבעית הביתית הזדמנות להשלמה עם האובדן. "זה זמן שבו נפרדים מהעובר רגשית, אפשר אפילו לדבר איתו למרות שאין בו חיות. זה תהליך שאישה עוברת בינה לבין עצמה, וטוב שיש קצת זמן לעכל את זה. כמובן שחשוב להיות קשובה לגוף לאורך כל הדרך ולדעת להבחין בין דימום חזק לנורמטיבי - ושוב אני מדגישה את הביקורת שאחרי אצל הרופא. "הייתה מישהי שהחליטה בעצתי להישאר בבית ולחכות להפלה טבעית, ואחרי שלושה שבועות, כשזה לא קרה, אמרתי לה שבשלב הזה כדאי לפנות לרופא ולעבור גרידה. כל מקרה לגופו."
עניין אחר שהיא רוצה להעלות למודעות הוא אווירת החשאיות שאופפת את נושא ההפלות. "מקובל לשמור בסוד את ההיריון. אני לא חושבת שצריך מהשבוע הראשון לכתוב סטטוס בפייסבוק, אבל כן חשוב לספר למישהו קרוב – אמא, שכנה, חברה – שאם חלילה יקרה לך משהו, הוא יהיה שם כדי לנחם." בנוסף לעבודתה ולפעילותה בתחום ההפלות, כהן כותבת סיפורים, ולאחרונה יצא לאור ספר הביכורים שלה, ובו סיפורים שעוסקים, בין היתר, בתשוקה לילד, בלידות ביתיות, בהפלות ובהתמודדות עם אבל. הספר נקרא "פקחית לימונדה" (הוצאת אופיר ביכורים), כשמו של הסיפור הראשון בקובץ.
עם ארבעה ילדים ועבודה משרדית, מתי בכלל מצאת זמן לכתוב?
"כשהילדים ישנו, כששיחקו במגרש המשחקים. מנחת התזה שלי בתואר השני אמרה שההבדל בין חוקר לחוקרת הוא שהחוקר כותב כשיש לו מוזה, ואילו החוקרת כותבת כשיש לה שתי דקות זמן".
ומה הרופא אומר?
"יש שני סוגים עיקריים של הפלות," מסביר פרופ' ארנון ויז'ניצר, מנהל בית חולים לנשים בבילינסון. "הסוג הראשון הוא הפסקת היריון יזומה משיקולים שונים, שמעלים בוועדה המיועדת לכך (גיל האישה, מום בעובר, היריון מחוץ לנישואים ועוד).
"הסוג השני, שעליו מדובר בכתבה, הוא הפלה טבעית. עד לפני כארבע שנים כשהיו מגלים בשבועות הראשונים להיריון - שהעובר לא מתפתח, היו ממליצים מיד על גרידה של חלל הרחם שנעשית בהרדמה.
"בשנים האחרונות נכנס טיפול תרופתי שעשוי לגרום להפלה ולמנוע את פרוצדורת הגרידה: כדור בשם ציטוטק. היתרון שבו הוא החיסכון בהתערבות כירורגית. החיסרון הוא שהוא פועל רק 85-ב אחוז מהמקרים, המהלך ממושך וכרוך בדימומים. אפשרות אחרת היא ההמתנה בבית."
לא מסוכן להסתובב עם עובר מת בבטן?
"לא, בטווח של חודש וחצי-חודשיים זה לא יגרום בעיות. אבל שככל שגיל ההיריון מתקדם כך הדימום עלול להיות כבד יותר וכן הסיכון, וזה נכון גם לגבי השימוש בכדור".
ומה דעתך על הטענה שהרופאים ממהרים מדי להמליץ על גרידה?
"כל מקרה לגופו. הרפואה הממסדית לא ממליצה באופן גורף ללכת לגרידה, אבל זו כן המלצה אחראית - ללכת ברוגע לפעולה כירורגית מסודרת ולא להסתכן בדימום כבד שעלול להצריך חדר מיון".
לפנייה לכתב/ת 
