נדודי שינה בגלל סיאטל
אחרי אליפות בסופרבול חד צדדי במיוחד, סיאטל סיהוקס הפכה לאימת ליגת ה-NFL ולמועמדת מובהקת לתואר נוסף. למי בכל זאת יש סיכוי לעצור אותה? יאיר קטן מכין אתכם לעונת הפוטבול האמריקאי שתיפתח הלילה
האליפות הראשונה של סיאטל סיהוקס, שהושגה לפני יותר מחצי שנה, הייתה כמעט לא נעימה. איפשהו, האלמנט ההירואי שבה נעלם בגלל הדומיננטיות המדהימה שבסופרבול.
ynet ספורט ברשתות החברתיות:
להזכירכם, זה היה אמור להיות גמר הגמרים, משחק בין שתי הקבוצות הטובות בליגה, סיאטל שהציגה הגנה מזן חדש ודנבר שההתקפה שלה ניפצה חומות. וזה רק מדגיש את גודל ההישג של הסיהוקס, שגרמו לפייטון מאנינג וחבריו להיראות כמו קבוצת אוהדים שזכתה בהגרלה שמביאה את החבר'ה למשחק. 8:43 הייתה התוצאה בסופרבול ההוא, שנגמר לפני המחצית.
ולכן, העונה שתיפתח בלילה שבין חמישי לשישי במשחק בין סיאטל לגרין ביי, תתחיל מנקודה שונה מעט לעומת קודמותיה. אף אחת מהאלופות של השנים האחרונות לא נראתה כמו קבוצה אימתנית עד כדי כך. אבל סיאטל נראית כמו פוטנציאל אמיתי לשושלת שיכולה לשלוט לטווח זמן
ממושך יותר. היא צעירה, משחקת פוטבול שמזוהה איתה ומותאם לה - מה שלא אמור להשתנות, שמרה על הסגל ונכון לעונה שעברה, קשה מאוד למצוא דרך לנצח אותה.
השילוב של השכל והעוצמה עושה את ההבדל. השכל הוא ראסל ווילסון. הוא לא קוורטרבק של מספרים גדולים כמו דרו בריז או ארון רוג'רס, למשל, כאלו ששחקני פנטזי אוהבים לבחור. סיאטל גם זכתה באליפות בלי שיהיו לו תופסים מהטופ של הליגה (אולי פרסי הארווין הכשיר יספק את הממד הנוסף הזה העונה). אבל ווילסון יודע מה המהלך הנכון. הוא יכול לרוץ בעצמו, לתת למרשון לינץ' להשתולל, למצוא את התופס הבלתי צפוי. העוצמה מגיעה מההגנה שמנהיג ריצ'רד שרמן. ואולי יש אלמנט שלישי שנותן יתרון לקבוצה של פיט קרול - הביטחון שנובע משבירת מחסום האליפות, ומהניצחון על הקבוצה שהפחידה את כל השאר.
היא עדיין מפחידה, דנבר. מאנינג עבר עוד טראומת סופרבול, אבל גם אותה פציעה מפורסמת בצוואר וגם ההפסד הצורב לא מנעו ממנו לחזור העונה. מה שדנבר עשתה לפני שנה היה לא נורמלי. זו הייתה שלמות התקפית שרק הגנה עילאית כמו של הסיהוקס הצליחה להתמודד איתה.
זו הייתה קבוצה שבנויה לאליפות, וזה עדיין יכול לקרות השנה. שחקן הרכש עמנואל סנדרס ייהנה מהכדורים של מאנינג במקום ווס וולקר המושעה ואריק דקר שעזב לג'טס, מונטי בול יקבל יותר הזדמנויות לרוץ. התקפה נהדרת. אבל מה שניסו להשיג בדנבר - וכנראה הצליחו - הוא פוש נוסף בצד ההגנתי.
לברונקוס הייתה גם כך הגנה אדירה, אבל הצירוף של אקיב טאליב מניו אינגלנד ובעיקר דמרקוס וור מדאלאס מקפיץ אותה עוד כמה דרגות קדימה. יחד עם וון מילר יש שם אתלטיות ואגרסיביות שמחדדים את היתרון הכפול שדנבר יצרה לעצמה על קבוצות רבות בליגה.
באתר האוהדים kick כבר ביקרתם?
- יציבות בשער ובניון במרכז: כך תיראה מכבי חיפה
- קופמן ופרימו יעברו לערוץ ספורט חדש?
- התירוצים של ברקוביץ' כבר מוכנים
- הכובען המטורף: ואן חאל יצליח להציל את יונייטד?
שתי קבוצות שצריכות ויכולות לעשות צעד קדימה הן קרוליינה ואינדיאנפוליס. קאם ניוטון של קרוליינה שיחק בעונה שעברה את משחק הפלייאוף הראשון והיחיד שלו, וזה ניסיון שלא יסולא בפז. יש לפנת'רס הגנה חזקה מאוד, אבל ההתקדמות של ניוטון כקוורטרבק רבגוני היא זו שתקבע את מקומה של קרוליינה ב-NFC החזק, מול כוחות כמו סיאטל, סן פרנסיסקו, גרין ביי, ניו אורלינס ופילדלפיה. אנדרו לאק הוא סופרסטאר, והשנה נראה שיהיו לו יותר אופציות בהתקפה של אינדיאנפוליס. הבית שלה, AFC דרום, חלש מאוד. הדרך לפלייאוף סלולה, ושם לאק כבר לא יוכל להסתפק בניצחון בודד.
בגזרת הוותיקים, טום בריידי (ניו אינגלנד), ארון רוג'רס (גרין ביי) ודרו בריז (ניו אורלינס) ישמחו לאליפות נוספת. אחרי שבשנה שעברה עשה קסמים עם שחקנים לא מספיק מנוסים סביבו, בריידי יכול לקטוף השנה את הפירות. לא רק שאותם שחקנים מחושלים וטובים יותר, אלא שרוב גרונקובסקי חזר מפציעה כדי לעזור. וההגנה? נראית נפלא.
את גרין ביי שווה לאזכר ולו רק בגלל הרוקי שבחרו, הא הא קלינטון-דיקס. מעבר לכך, בשנה שעברה התברר שפרט לרוג'רס צמח איום מהמם בדמות הראנינג-בק אדי לייסי, והפקרס משודרגים בזכותו. לבריז יהיה קשה יותר משני חבריו. הבית עצמו לא פשוט - קרוליינה משתפרת ואטלנטה לא תתן עוד עונה גרועה כל כך - מה גם שההתקפה המצוינת לא הייתה בשיאה לפני שנה. אבל על הנייר, זו עדיין אחת הקבוצות הבכירות ב-NFC.
ויש את הסגניות. סן פרנסיסקו סיימה שנייה לסיאטל ב-NFC מערב, קנזס סיטי הגיעה אחרי דנבר ב-AFC מערב. איך עוברים קבוצות שהגיעו לסופרבול והופכים את העונה הזו לטובה יותר? עניין של יציבות. הקבוצה שאנדי ריד בנה בקנזס סיטי מרשימה, ופתחה את העונה שעברה ב-0:9 - אבל אז התפרקה. אלכס סמית' לא עזר לעצמו מבחינת סימני שאלה. קשה לראות את הצ'יפס מגיעים לגמר אזורי. קולין קפרניק של סן פרנסיסקו יכול להיראות לפעמים כמו הדור החדש של הקוורטרבקים, ולפעמים תקוע וחסר אונים.
שיקגו, סינסינטי וסן דייגו ימשיכו לחפש את הגרוש החסר, זה שמעלה אותן לפלייאוף או מעביר אותן סיבוב. הג'טס יקוו שג'ינו סמית' יילחץ מההחתמה של מייקל ויק ויהפוך למנהיג אמיתי. וושינגטון תשאף לכך שרוברט גריפין השלישי יחזור לעצמו ושירשו לה להמשיך להשתמש בשם "רדסקינס". ובחזרה לנקודת הפתיחה - כולם יחפשו פיתרון למה שסיאטל יודעת לעשות.
לפנייה לכתב/ת 
