בכיוון הנכון / סיפורה של מכבי "כיוונים" ב"ש
עם הרבה חזון וסבלנות, ברוך שפירא, הרים בבירת הנגב את אחד מהפרויקטים השאפתניים ביותר באתלטיקה הישראלית והוא לא ייתן לאף גראד להפריע לו. אבינעם פורת לוקח אתכם לביקור בממלכה הדרומית של מלכת הספורט
שתי תמונות מחיי מכבי "אתלטי כיוונים באר-שבע", קבוצת האתלטיקה הדרומית בארץ, מתקופת מבצע "צוק איתן": 1. האימון במכללת "קיי" בבאר-שבע, נקטע בגלל נפילת 3 טילי גראד במרחק 200 מ' מהמתאמנים. הספורטאים הגיעו למרחב המוגן, אך מה שמנע אסון היה פיספוס המשגרים ב-200 מטרים. איזה מזל. 2. ישיבת צוות המאמנים של המועדון בבית המאמנת אירינה סובניקוב ביום שישי האחרון למלחמה. בנין בן ארבע קומות. באמצע הישיבה, נפל טיל "גראד" בחצר הבניין, חלונות הזכוכית נופצו לרסיסים, המכוניות במגרש החניה ניזוקו קשות.
עוד ב-ynet ספורט:
- קאמבק ענק לפדרר ברבע גמר אליפות ארה"ב
- מדהים: ספרד לא בעטה לשער מול צרפת
- צפו: כך תיראה החזרה של לברון לקליבלנד
שני המקרים הללו מצטלבים למוטו של היו"ר, המנכ"ל והמאמן הראשי, שלושה כובעים החובש איש אחד, ברוך שפירא, 68, מהמוהיקנים האחרונים של האתלטיקה הישראלית. "לא פעם קרה שנאלצתי לשלם לאתלטים מכספי הפנסיה שלי, כי ברירה אחרת לא הייתה. הבנים שלי שאלו אותי: 'אבא, בשביל מה אתה צריך את זה?' עניתי: אז מה אתם רוצים, שאעזוב ואשאיר את הגבול הדרומי של האתלטיקה בארץ לראשון-לציון? שלא תהיה אתלטיקה מראשון לציון דרומה? אני מרגיש כמו חלוץ. ואין לי טענות, זהו מפעל החיים שלי".
ב-1999, אחרי שסיים את תפקידיו כמאמן כדורסל במחלקת הנשים של הפועל באר-שבע, חזר ברוך שפירא למכורתו, האתלטיקה. הייתה זו עבורו קדנציה שנייה בעבודתו בענף, לאחר שסיבוב הקודם הוא עבד בין השאר עם כוכבת העבר, חנה שזיפי. שפירא הקים מכלום את מכבי בני הנגב, שברבות הימים הפכה לאתלטי "כיוונים". מה פירוש כיוונים? זהו שמה של החברה לתרבות וספורט בעיריית באר שבע התומכת בקבוצה. לא בטוח שמספיק, אבל היא התומכת העיקרית המעניקה סיוע למועדון הנחשב למספר 3 באתלטיקה
הישראלית אחרי מכבי ת"א ומכבי ראשל"צ. מקום שלישי בהפרשים לא גדולים מהמועדונים המובילים הנהנים מתקציבים משופרים בהרבה תודות לתמיכות.
אבל לא באנו לספר רק על המצוקות, אלא על מפעל גידול האלופים. "כיוונים" מחזיקה בשלושה שיאי ישראל, אנסטסיה מוצ'קייב בכדור ברזל (17.22 מ'), סיוון ג'אן בדיסקוס (59.92 מ'), יבגניה זבולוטני ממכבי ראשל"צ שגדלה בנגב לפי שעברה לכסף הגדול יותר (60.37 מ' ביידוי פטיש), מתהדרת ב-18 עליות על הפודיום באליפות ישראל האחרונה, שפע מדליות באליפויות הנוער, הקדטים והילדים. ובעיקר, גילוי כשרונות עתיד שעוד ידובר בהם. בשביל כל המאסה הכבדה הזו מועסקים במועדון 13 מאמנים.
250 אתלטים מ"כיוונים" רשומים באיגוד האתלטיקה. עוד 200 משלמי מס-חבר פועלים במסגרת לא תחרותית כמו ג'וגינג. אין ספק, מדובר במועדון האיזורי הגדול ביותר בארץ. כאשר שואלים את שפירא איך קורה שברוב המדינה רק מעטים מתייצבים לפעילות האתלטיקה, פעילות סזיפית, הוא עונה: "קודם כל, אין לנו ים ואין לנו כמה דברים נוספים שיש במרכז. אולי דווקא בגלל חוסר התעסוקה הזה לכאורה, תושבי האיזור רוצים להוכיח את עצמם באתלטיקה שהיא ספורט נחשב מאוד כאן. אפשר לצרף את העובדה שבין האוכלוסיה ישנם רבים שהגיעו מארצות חבר העמים על מסורת האתלטיקה שלהם, כך שהדור השני ממשיך לעשות מה שעשו הוריו. יש לנו כמובן גם עולים מאתיופיה. כפי שלמדת מרשימת השיאים הלאומיים השייכים למועדון, האנשים כאן חזקים מאוד במקצועות הזריקה וההדיפה. גם ויקטור זיגונאוקו, אלוף ישראל בידוי פטיש, התחיל כאן והכיר את זבולוטני לפני שנישאו. אילונה וולודין, 18, היא שיאנית הפטיש לנוער ונחשבת ליורשת הטבעית של זבולוטני. חוץ מזה, יצא שגם ממרכז הארץ העדיפו להגיע לכאן, כמו סיוון ג'אן בזמנו והיום איתמר לוי אלוף הברזל, ועשהאל ארד סגן האלוף בכידון ואחרים".
באתר האוהדים Kick כבר ביקרתם?
שתי גאוות גדולות למועדון. הראשונה הן הקופצות לגובה הזאטוטיות, שמסתמנות כאלופות העתיד. אנטולי שפרן, מאמנם של דימה קרויטר ודניאל פרנקל במכבי ת"א, הצטרף לקבוצה כפרויקט כדי לסייע בקידום הילדות. דינה מזידוב היא לא רק אלופת הילדות עד גיל 15 בקפיצה לגובה, אלא גם מדליסטית הארד באליפות ישראל בבוגרות (!) עם 1.67 מ'. מזידוב כבר מתוכננת לעבור 1.75 מ' בעונה הקרובה. וזה עוד כלום לעומת ורוניקה צ'יינוב בת ה-11.5, שכבר קפצה 1.52 מ'. לא פלא שהבנות, פלוס אורי ארנון בן ה-13 משדה-בוקר עם תוצאה של 1.70 מ', גרמו לשפרן להתעניין בנושא.
הבסיס לקפיצה לגובה מגיע מהנציגה מספר 1 של המועדון, שחף ברני שהגיעה בגיל 16 מרמת-הגולן לבאר-שבע, וניתרה במדי מכללתה דרום טקסס ל-1.83 מ'. מאליפות ישראל ה אחרונה נעדרה בגלל פציעה. בקרוב מתכוונים בכיוונים להתחיל בפרוייקט קפיצה במוט.
גאווה שניה היא אימוץ מועדון האתלטיקה באשדוד. הכל החל כשעיריית אשדוד החליטה להפסיק לתמוך באתלטיקה בעיר וכדי לשרוד המועדון הציע לכיוונים להתאחד. איחוד עדיין לא יצא אך 30 האתלטים מאשדוד מתאמנים בבאר שבע ויוצרים עוד עומס מורגש על התקציב המגיע ל-800 אלף שקל בשנה, מחצית מזה של מכבי ת"א ומכבי ראשל"צ. חשבו על כך: 40 פעם בשנה יש לשכור אוטובוס לאיזור ת"א ופנימיית נעורים, ומיניבוס אחד מאשדוד. רק סכומי הנסיעות מתקרבים ל-100 אלף שקל. ומה עם תשלומים למצטיינים, כמו מאור סגד אלוף הארץ ב-400 משוכות, וקצת עזרה באמצעות מילגה למוצ'קייב בקנזס סיטי?
מכבי "כיוונים" עורכת בבאר-שבע כל שנה לפחות 10 תחרויות רשמיות, עם שופטים ומועדונים אורחים. בבאר-שבע, תחילת עונת התחרויות היא ב-2 באוקטובר, יותר מחודשיים לפני פתיחת תחרויות החורף בת"א. אפשר לומר כי מבחינת תחרויות, שעון החורף של באר-שבע מקדים בחודשיים את שעון ת"א.
יכולתי להרחיב עד בלי סוף, אבל החלטתי לתמצת כדי שלא לעייף את העיניים הקוראות. וכך נסכם מועדון לדוגמה בכל ההיבטים. מרחיב את גבולות האתלטיקה לדרום הארץ, מגדל כשרונות, עושה מהם אלופים, והעיקר הוא תמיד במגמת צמיחה והתחדשות.