הוריו של דניאל טרגרמן בן ה-4 למזכ"ל האו"ם: "למה אתה שותק על פשעי חמאס?"
גילה ודורון טרגרמן, שבנם נהרג מפגיעת פצמ"ר בנחל עוז, פנו במכתב לבאן קי מון במחאה על ועדת החקירה המיועדת נגד ישראל: "דניאל לא נהרג מפגז תועה. למה הוועדה לא תבדוק ירי מבתי ספר ובתי חולים? למה אתה שותק?"
- לקריאת המכתב המלא - לחצו כאן
"ועדת החקירה לא תתבקש לבדוק כיצד ייתכן שפעילי טרור יורים מתוך מבני האו"ם ומבתי ספר", הם הוסיפו. "הוועדה גם לא תבדוק כיצד ייתכן שבתוך מבנים של האו"ם ובתוך בתי החולים בעזה משגשגת תשתית טרור שתוכננה בקפידה לאורך זמן, או איך ייתכן שמאותם מבנים יוצאים מרצחים לפעילות טרור המכוונת נגד חפים מפשע. היא גם לא תבדוק כיצד ייתכן שחמאס מתעלל בעם הפלסטיני, ואיך פעיליו כופים על תושבי הרצועה, אפילו על ילדים, לחפור מנהרות שמטרתן היחידה היא טרור נגד עם ישראל.
"היא לא תבדוק איך לאחר החפירות שאותן ביצעו תחת איומים ובתנאי עבדות, רוצחים פעילי חמאס את החופרים, גם את הילדים, רק כדי להיות בטוחים שלא יוכלו להעביר מידע לישראל. מדוע אתה שותק? האם שתיקתך מעידה על הסכמתך עם ההתעללות בעם הפלסטיני וההתעללות בעם הישראלי? התשובות לשאלות האלה יישארו יתומות".
דניאל נהרג ביום שישי לפני כשבועיים, ובדיעבד היה זה ימים ספורים לפני סיומה הרשמי של המלחמה בעזה. הוא שיחק בסלון ביתו כשנשמעה אזעקת צבע אדום, אבל לא הספיק להגיע למרחב המוגן. במכתב ששלחו מציגים ההורים את עצמם, את משפחתם ואת שגרת חייהם הבלתי אפשרית תחת מטחי רקטות שמלווים את חייהם לאורך שנים.
"היינו משפחה מאושרת", כתבו. "ואז הגיע איום המנהרות. מנהרות החבלה שחפרו אנשי חמאס מתחת לבתינו כדי לפגוע בנו. האם תוכל, אדוני המזכ"ל, לדמיין כיצד חיינו? איך חיים בפחד קבוע מפני פצצות מרגמה ומפני מחבלים שיגיחו ממנהרות?".
על יום שישי הנורא שלהם כתבו גילה ודורון: "ואז, ביום שישי שעבר, דניאל נרצח. כל אמצעי הזהירות שנקטנו נכשלו. הוא נרצח בתוך ביתנו ולא בחוץ, כי מסוכן בחוץ. הוא נרצח מפצמ"ר שירו פעילי טרור ארורים מעזה ומת לנו בידיים. מול עיני אחותו הקטנה והחברה הכי טובה שלו, יובל בת ה-3.5, לעיני אורי, רק בן 4 חודשים, ולעינינו - אמא ואבא שלו. נכשלנו. לא הצלחנו להגן על התינוק המוכשר והיפה שלנו.
"כאשר ישבנו שבעה שמענו על החלטתך להקים ועדת חקירה לאירועי הלחימה. את ההודעה העברת לראש הממשלה נתניהו – כך אנחנו למדים – חצי שעה בדיוק לאחר שדניאל שלנו נרצח. אפשר שהתקשרת כאשר דניאל שלנו עדיין היה מוטל שם, בסלון ביתנו, מתחת לשמיכה".
עשרות משפחות מקיבוץ נחל עוז יחזרו אחר הצהריים לבתיהן, כמעט שבועיים לאחר שעזבו אותם במהלך ימי ההתשה ומותו של דניאל. במהלך התקופה הם התארחו בקיבוץ אורים שבצפון הנגב וכעת הם מקווים לפתוח דף חדש. אתמול התקבצו כ-30 משפחות לטקס פרידה צנוע בחדר האוכל של הקיבוץ המארח, ושמעו מוותיקי המקום את המשפט העצוב: "עברתם את התקופה הקשה ביותר בתולדות ההתיישבות בנגב המערבי".
לפנייה לכתב/ת 
