פרשת תצא: לא להסתפק במדינת רווחה
אסור להסתפק רק בחלוקת תקציבים לתמיכה בעניים כדי שלא יפריעו ויגרמו לנו תחושות של אי נחת. עושק השכבות החלשות של החברה ראוי לגינוי מיוחד ולעונש כבד יותר מהרגיל. פרשת שבוע כלכלית
פרשת השבוע, פרשת כי תצא, מונה לא פחות מ-74 מצוות. מדובר על הפרשה בה נמצא ריכוז המצוות הגבוה ביותר בפרשה בודדת בכל התורה. רוב המצוות הן מצוות חברתיות, שמטרתן להסדיר את מערכת היחסים התקינה בין איש לרעהו.
לכל הטורים של פרשת שבוע כלכלית
פרשת שופטים: תלמדו מקצוע לפני החתונה
צדקה לא מספיקה: הסתכלו לעניים בעיניים
פרשת השבוע: היזהרו משגעון הגדלות
כתבתי בטור הקודם (פרשת שופטים) כי מטרתן של חלק ניכר מהמצוות אשר נכתבו ביחס לעניים היא לפתח אצלנו את תחושת האמפתיה כלפי הזולת. אסור להסתפק במדינת רווחה אשר מחלקת תקציבים לתמיכה בשכבות החלשות בצורה קרה כדי שהעניים לא יפריעו לנו ויגרמו לנו תחושות של אי נחת. התורה דורשת מאתנו להבין אל ליבו של הזולת ולרדת לעומק מצוקתו. דוגמאות נוספות לאותו עיקרון אנו מוצאים במצוות הכתבות בפרשה שלנו.
ִּכִּי-תַשֶּׁה בְרֵעֲךָ, מַשַּׁאת מְאוּמָה--לֹא-תָבֹא אֶל-בֵּיתוֹ, לַעֲבֹט עֲבֹטוֹ. בַּחוּץ, תַּעֲמֹד; וְהָאִישׁ, אֲשֶׁר אַתָּה נֹשֶׁה בוֹ, יוֹצִיא אֵלֶיךָ אֶת-הַעֲבוֹט, הַחוּצָה. וְאִם-אִישׁ עָנִי, הוּא--לֹא תִשְׁכַּב, בַּעֲבֹטוֹ. הָשֵׁב תָּשִׁיב לוֹ אֶת-הַעֲבוֹט כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, וְשָׁכַב בְּשַׂלְמָתוֹ וּבֵרְכֶךָּ; וּלְךָ תִּהְיֶה צְדָקָה, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. לֹא-תַעֲשֹׁק שָׂכִיר, עָנִי וְאֶבְיוֹן, מֵאַחֶיךָ, אוֹ מִגֵּרְךָ אֲשֶׁר בְּאַרְצְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ. בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא-תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ, כִּי עָנִי הוּא, וְאֵלָיו, הוּא נֹשֵׂא אֶת-נַפְשׁוֹ; וְלֹא-יִקְרָא עָלֶיךָ אֶל-יְהוָה, וְהָיָה בְךָ חֵטְא. לֹא-יוּמְתוּ אָבוֹת עַל-בָּנִים, וּבָנִים לֹא-יוּמְתוּ עַל-אָבוֹת: אִישׁ בְּחֶטְאוֹ, יוּמָתוּ. לֹא תַטֶּה, מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם; וְלֹא תַחֲבֹל, בֶּגֶד אַלְמָנָה. וְזָכַרְתָּ, כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרַיִם, וַיִּפְדְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, מִשָּׁם; עַל-כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ, לַעֲשׂוֹת, אֶת-הַדָּבָר, הַזֶּה. (דברים כד י-יח)
אסור למלווה להיכנס לבית הלווה
כאשר אדם נקלע למצוקה כלכלית, וצריך לקחת הלוואה ולהעמיד בטחונות (עֲבוֹט בלשון המקרא) כנגד החוב, אסור למלווה להיכנס לבית הלווה. עליו לעמוד בחוץ ולאפשר לבעל הבית להוציא את המשכון אליו. למה? כיוון שהתורה דורשת מאיתנו להתחשב בתחושת הקשות של הלווה אשר מגיע לשוקת שבורה. אל תרמוס לו את הכבוד ותיכנס לתוך הבית ואל תוך חיק המשפחה.
כאשר אותו בן אדם הוא העני והמשכון היחיד שלו הוא חפציו האישיים (כגון בגדים), התורה מצווה לנו להחזיר לו את המשכון לצורך שימוש אישי מדי יום ביומו. כלשון רש"י על הפסוק: "כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ אם כסות לילה הוא, ואם כסות יום החזירהו בבקר, וכבר כתוב בו אלה המשפטים (שמות כב כה) עד בא השמש תשיבנו לו, כל היום תשיבנו לו וכבוא השמש תקחנו". שוב התורה מכתיבה לנו להתחשב במצוקה של הזולת- אל תשאיר אותו בלי בגדים.
מיד אחרי הסדרת דיני המשכון, התורה מצווה לנו על איסור הלנת שכר. צו זו כבר הופיע בספר ויקרא, אלא שהתורה רוצה להדגיש לנו שכאשר אנו מלינים שכר לאדם עני אנו עוברים לא רק על איסור אחד, אלא על שני איסורים (או לאוין בלשון חז"ל): איסור הלנת שכר ואיסור הלנת שכר של העני דווקא. כפי שמסביר רש"י בפירושו: "לֹא-תַעֲשֹׁק שָׂכִיר: והלא כבר כתוב, אלא לעבור על האביון בשני לאוין לא תעשוק שכר שכיר שהוא עני ואביון, ועל העשיר כבר הוזהר (ויקרא יט יג) לא תעשוק את רעך".
התורה רוצה להדגיש לנו שהלנת שכרו של העני אינה סתם הלנת שכר. חובתך להבין לעומק מצוקתו ולקחת בחשבון השלכות הרות אסון אשר עלולות לקרות - עד כדי התאבדות העני מרוב ייאוש, כפי שרש"י מסביר על הפסוק "וְאֵלָיו, הוּא נֹשֵׂא אֶת-נַפְשׁוֹ: אל השכר הזה הוא נושא את נפשו למות, עלה בכבש ונתלה באילן".
עושק השכבות החלשות ראוי לעונש כבד יותר
רש"י מסב את תשומת לבנו גם לעובדה שהתורה הזהירה אותנו כבר גם בנושא משפט צדק, אבל בוחרת להדגיש שוב את העונש החמור באי עשיית צדק לשכבות החלשות דווקא: "לֹא תַטֶּה, מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם ועל העשיר כבר הוזהר (דברים טז יט) לא תטה משפט, ושנה בעני לעבור עליו בשני לאוין, לפי שנקל להטות משפט עני יותר משל עשיר, לכך הזהיר ושנה עליו". השופטים צריכים להבין שמאוד קל לקפח את העני במשפט - הוא חסר כוח השפעה בחברה ולא תמיד יכול לדאוג לייצוג הולם מצד עורכי הדין.
לסיכום, כפי שניתן ללמוד מפירוש רש"י, חלק גדול מהמצוות כבר נכתבו במקומות נוספים בתורה. התורה בחרה לחזור על אותן המצוות דווקא בנוגע לשכבות חלשות של החברה - כדי להכריח אותנו להתמודד עם עומק מצוקתו של העני, הגר, היתום והאלמנה. עושק השכבות החלשות של החברה ראוי לגינוי מיוחד והכבדת העונש לעומת מקרים רגילים.
אסור לנו לשכוח שפעם כולנו היינו חסרי אמצעים כעבדים לפרעה במצרים, ונגאלנו משם כדי לעצב חברה הוגנת וצודקת. במילים של רש"י: יש לפעמים דברים המצדיקים ויתור על הזכויות והשיקולים הכלכליים הלגיטימיות שלנו. "וְזָכַרְתָּ, כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרַיִם, וַיִּפְדְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, מִשָּׁם; עַל-כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ, לַעֲשׂוֹת, אֶת-הַדָּבָר, הַזֶּה: על מנת כן פדיתיך לשמור חקותי אפילו יש חסרון כיס בדבר".
טרנס קלינגמן הוא מנהל מחלקת מחקר (sell side) בבית ההשקעות פסגות. הטור משקף את הדעה האישית שלו לגבי השקפת התורה וחז"ל ואינו משקף בהכרח את הדעה של בית ההשקעות בו הוא עובד
לפנייה לכתב/ת 
