אברך זוכה ממעשה מגונה: 'בדיוק הייתי בכולל'

צעיר מאזור ירושלים הואשם בשני מקרים של תקיפות קטינים בבריכה. בית משפט השלום לא האמין לאליבי שלו, אבל המחוזי הפך את ההחלטה

עו"ד חזי כהןעדכון אחרון: 07.09.14 , 00:20

שני אישומים על מעשה מגונה בקטינים, הודאה באשמה, טענה שההודאה נמסרה בלחץ, הצגת אליבי, הרשעה וערעור: הליך משפטי סבוך נגד אברך מאזור ירושלים הסתיים לאחרונה בבית המשפט המחוזי בעיר בזיכוי בשל מחסור בראיות. השופט יורם נועם קיבל את גרסת הנאשם שלפיה בזמן האירוע הוא העביר שיעור תורה.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

כתב האישום הוגש נגד האברך בגין ביצוע מעשים מגונים בנערים בשני מועדים שונים במהלך 2009. במקרה הראשון נטען שהנאשם שחה בבריכה לעבר נער כבן 16, נגע בגופו וניסה לשלוח את ידיו מתחת לבגד הים שלו. רק לאחר שהקטין הדף אותו וקרא לעזרה, נטען, ברח הנאשם מהמקום.

תביעה:

למה הותר לעבריין מין להיכנס לארץ?

מערכת PsakDin

אזרח ישראלי טען שבהיותו קטין הותקף על ידי תייר שנמלט מארה"ב. לדבריו, על המשטרה היה לדעת שמדובר בעבריין נמלט ואסור היה להתיר את כניסתו לישראל

תביעה: למה הותר לעבריין מין להיכנס לארץ?

באירוע השני, שהתרחש כשבוע לאחר מכן, גם הוא בבריכה, נטען שהנאשם ביצע מעשה דומה בקטין כבן 13. הוא חדל ממעשיו וברח מהבריכה רק לאחר ששם לב שנערים אחרים הבחינו בו והזעיקו את המציל. בחקירתו במשטרה הודה הנאשם רק במעשה השני.

בתשובה לכתב האישום שהוגש לבית משפט השלום הציג הנאשם אליבי, שלפיו ביום ביצוע העבירה הראשונה כלל לא היה בארץ ובשל כך חזרה בה הפרקליטות מאישום זה. לגבי המקרה השני טען האברך שההודאה נמסרה על רקע לחץ קשה שהפעילו עליו החוקרים, שהבטיחו לשחרר אותו אם יעשה כן. הוא טען שבאותו זמן העביר שיעור בכולל, וכדי לחזק את גרסתו הציג את מערך השיעור והזמין לעדות את רב הכולל.

בית המשפט לא קיבל את גרסת הנאשם למקרה השני. הוא הורשע ונידון לשלושה חודשי עבודות שירות ולשישה חודשי מאסר על תנאי.

בערעור שהגיש למחוזי טען הנאשם שבית משפט השלום לא נתן דעתו לעובדה שהנער, נפגע העבירה לכאורה, כלל לא נחקר במשטרה ולא העיד בבית המשפט. בתשובה לערעור טענה המדינה שאין בסיס להתערבות בהערכת מהימנות העדים ובממצאים העובדתיים שנבחנו לעומק.

נותר ספק

שופט המחוזי יורם נועם ציין כי בית המשפט לערעורים אכן לא נוטה להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו לאחר שערכאה קודמת התרשמה באופן אישי מהעדים, אבל במקרים חריגים ניתן לעשות זאת. במקרה זה, ציין, ההתערבות מוצדקת שכן נותר ספק אם הנאשם הוא אכן אותו אדם שראו העדים שוחה בבריכה. השופט הזכיר את מחיקת האישום הראשון לאחר שעדות ראייה נסתרה והוכח שהנאשם כלל לא היה בארץ.

השופט נועם הוסיף שעל מנת להוכיח שהעבירה אכן בוצעה על ידי המערער, היה על המשטרה לזמן את נפגע העבירה לחקירה ולהביאו לעדות. הוא גם קיבל את הטענה כי לאחר שעדות רב הכולל נמצאה אמינה, ולנוכח הצגת מערך השיעור, לא היה מקום לדחות את האליבי של המערער גם בנוגע לאירוע השני.

לבסוף קבע השופט כי בהיעדר ראיות נוספות לא די בהודאות הנאשם במשטרה לשם הרשעתו. המערער זוכה מחמת הספק והשופטים כרמי מוסק ומשה בר-עם הצטרפו לפסק הדין.

מעבר לענישה מרתיעה המאיימת על הנאשם, ההליך הפלילי פוגע בראש ובראשונה בשמו הטוב של האדם. במקום שבו זהות מבצע העבירה אינה ידועה או שנויה במחלוקת, הרי שמתקיים הספק הסביר. מכוח ספק זה זוכה הנאשם מהאישומים החמורים שיוחסו לו.