הסיבה לפערים בחברה: פריון עבודה נמוך
מחקר: היעדר עידוד של תעשיות מסורתיות כמו בנייה ומזון, בהשוואה לתעשיות עילית כמו היי טק ותרופות, גורם לפריון עבודה נמוך. התוצאה: פגיעה באוכלוסיות חלשות כמו חרדים וערבים, ונזק למשק. "התרגלנו להעסיק מהגרי עבודה ועובדים מקומיים בשכר נמוך, במקום להשקיע בהון האנושי"
- איך משפיע הפריון על מחירי הדיור?
- פריון העבודה בארץ נמוך ב-24% ממדינות OECD
- דו"ח: משכילים משתתפים יותר בכוח העבודה
המחקר, שנקרא "פערים בפריון העבודה כגורם עיקרי לפערים כלכליים", נערך על ידי ד"ר רובי נתנזון, מנכ"ל המרכז, ועוזרי המחקר איתמר גזלה וניר לביא. הוא הוצג בכנס שערכו אתמול (ו/) מרכז מאקרו בשיתוף קרן פרידריך אברט, בנושא צמצום פערים חברתיים בישראל.
מהממצאים עולה, כי האוכלוסיות החלשות בישראל - המשתייכות למגזר החרדי והערבי, מועסקות בעיקר בתעשיות עם פריון נמוך. על פי ד"ר נתנזון, היעדר השקעה בתעשיות אלו, הוא סיבה מרכזית להרחבת הפערים החברתיים במדינה ולכך שישראל מפגרת מבחינת פערי שכר בהשוואה למדינות ה-OECD.
פער הולך וגדל
פריון עבודה מוגדר כיחס של סך התוצר לשעות העבודה בפועל, והוא מודד את כושר הייצור של המשק בהתאם למשאבי העבודה שברשותו. נתנזון מסביר, כי בהסתכלות ארוכת טווח, רמת הפריון תלויה במספר גורמים, בהם ההון האנושי במשק (למשל רמת השכלה), מלאי ההון הפיזי (אמצעי ייצור), הרמה הטכנולוגית ויעילות הניצול של גורמי הייצור.
המחקר, שמתבסס על נתוני בנק ישראל, נתוני ארגון המדינות המתועשות - ה-OECD, ונתוני מרכז מאקרו לכלכלה מדינית עצמו, מגלה פער שהולך ומתרחב מבינת פריון העבודה, בין תעשיות העלית כמו אלקטרוניקה, כלי טייס, תקשורת, ותרופות, לעומת התעשיות המסורתיות כמו מזון, משקאות, טקסטיל, עור, נייר, עץ, ודפוס.
לפי הנתונים, תעשיית העלית מאופיינת בשיעורים גבוהים של פריון, שכר ממוצע והיקף השקעות - שבהתאם מגדילים את שיעורי הפריון לאורך זמן. כמו כן, העובדים בתעשיות אלה נוטים יותר להיות בעלי תארים אקדמיים ולהחזיק בידע מקצועי נרחב. מנגד, התעשייה המסורתית מאופיינת בשיעורים נמוכים מאוד של פריון, שכר ממוצע - שלעתים ממקם את עובדיו מתחת לקו העוני, ושיעור השקעות נמוך במיוחד. כמו כן, רוב העובדים בתעשיות אלה הם ללא השכלה אקדמית וללא יכולות מקצועיות ייחודיות.
| פרמטר | עובד בתעשיה עם פריון גבוה | עובד בענף השירותים והמסחר |
| פיריון ממוצע | 3.5% מעל הממוצע ב-OECD | 23.3% מתחת לממוצע ב-OECD |
| קצב הגידול בפריון (מאז 1961) | 129% | 10% |
| שכר חודשי ממוצע (ברוטו) | 13,904 שקל | 8,562 שקל |
| שיעור משרות הדורשות השכלה גבוהה | 17.4% | 2.3% |
| שיעור מהנדסים ומדענים בענף | 21% | 3% |
ד"ר נתנזון מדגיש, כי רוב עובדי התעשייה בישראל משויכים לתעשייה המסורתית ולכן מדובר בנושא מהותי כאשר בוחנים את פערי ההכנסות ואי השוויון החברתי. "הגורמים במדינת ישראל מבינים היטב את העובדה שחוזקה של כלכלת ישראל היא בעיקר באיכות עובדיה, אך ניכר כי ישנה התעלמות מתעשיות שלמות שבהן יש קיפאון בפריון", נכתב. "ללא שיפור הפריון בתעשיות אלו, על ידי השקעה בהון אנושי ופיזי, פערי ההכנסות רק ילכו ויתרחבו וכלכלת ישראל תפסיד הכנסות פוטנציאליות מתעשיות שמיום ליום מאבדות את הכושר התחרותי שלהן".
לפי המחקר, בזמן שקצב הגידול בפריון של עובדים בענפי המסחר והשירותים צמח ב-10% בלבד ב-40 השנים האחרונות, הרי שקצב הגידול בפריון של עובדים בתעשיות העלית זינק ב-129%. בבחינת פריון ממוצע לעובד בהשוואה למדינות ה-OECD – בתעשיות המסורתיות הוא עומד על 23.3% מתחת לממוצע, לעומת 3.5% מעל הממוצע בתעשיות העלית.
אם לא די בכך, הפער רק הולך וגדל: על פי דו"ח של ה-OECD משנת 2012, הפריון בישראל נמוך ב- 37% מזה של 7 המדינות המתועשות (G7) וב-24% מזה של כלל מדינות ה-OECD. עוד מצוין, כי קצב הגידול בפריון של ישראל נמוך יותר מהממוצע במדינות הארגון - 1.2% לעומת 1.5% בשאר המדינות – כלומר הפער ממשיך להתרחב.
אמנם במחקר נטען כי מדינת ישראל בולטת לחיוב בהשקעות במחקר ופיתוח לעומת המדינות המפותחות בעולם, אך כמעט כל ההשקעות מנותבות לתעשיות העלית. כך למשל, על פי בנק ישראל, הפער בפיריון נובע בעיקר משיעור נמוך בהשקעות מקומיות בהון פיזי ואנושי בענפים שאינם מיועדים לייצוא ולא חווים תחרות במידה מספקת, כך שאינם מתומרצים להשקיע ולהתחדש.
| מדינה | שיעור השקעה בתעשייה בכלל | שיעור השקעה בתעשיות מסורתיות |
| ישראל | 2.6% | 0.3% |
| מדינות ה-OECD ׁ(ממוצע) | 2.35 | 0.76% |
הממשלה צריכה להתערב
מה ניתן לעשות כדי לשפר את המצב? עורכי המחקר מציעים מספר דרכים לצמצום הפערים החבריים באמצעות הגדלת הפריון של העובדים, בהן הגדלת שיעור ההשקעות בהון אנושי ופיזי בתעשיות מסורתיות, שתוביל להגדלת הפריון וכתוצאה לשיפור תנאי השכר בתעשייה. התוצאה, על פי החוקרים, תהיה צמצום פערי ההכנסות ואי השוויון החברתי, כמו גם שיפור כושר התחרות של התעשיה המסורתית והגדלת הביקוש לעובדים.
"ככל ששיטות הייצור תהיינה מתקדמות יותר וככל שמושקע הון רב יותר לעובד (פיזי ואנושי), כך התפוקה השולית של העובדים תהיה גבוהה יותר, וכך גם השכר,ובהתאמה רמת החיים, תעלה", נכתב במחקר, "עם זאת, תהליכים אלו מתקיימים במשק הישראלי באופן חלקי בלבד... מאחר שהצמיחה לנפש נגזרת מהגידול בפריון העבודה, ומאחר שאלו אינם באים לידי ביטוי מלא בשכר העבודה, רמת החיים בישראל צפויה להמשיך ולהשתרך אחר מרבית המדינות המפותחות."
לדברי נתנזון, "אפשר להמשיך לקיים את התעשיות הללו עם פריון ושכר גבוהים יותר. לא חייבים למחוק ענפים שלמים, כמו שוק העץ שקרס, או ענף הטקסטיל. כך למשל, גם ענף הבנייה מושתת בישראל על עבודה זולה בשכר נמוך ולכן נדרש שינוי מבני, שכן ברוב המדינות המפותחות ענף זה בנוי על קדמה טכנולוגית, הון אנושי גבוה ושיטות בנייה מתקדמות.
"יש להגדיל את ההשקעות בהון האנושי בתעשיות המסורתיות ולנתק את הפעילות הכלכלית בענפים אלה מהעסקת עובדים בשכר נמוך. בנוסף, יש להכשיר עובדים כך שיחזיקו ברמת ידע יותר גבוהה. התרגלנו להעסיק מהגרי עבודה ועובדים מקומיים בשכר נמוך – במקום לפתוח את הענפים הללו. אפשר לפתח את הענפים הללו עם אמצעים טכנולוגיים והשקעה בהון אנושי, אחרת, אין להם סיכוי".
לפנייה לכתב/ת 
