חכו למבחן האמיתי: על ספרד המתחדשת
אלופת אירופה לא נראתה טוב בהפסד 1:0 לצרפת, אבל רק במוקדמות אליפות אירופה ובטורניר הגמר עצמו ניתן יהיה לדעת אם הדור החדש שלה יחזור להציג את האיכות המוכרת. מה שבטוח, זכיה כפולה ביורו ואחת במונדיאל יהיה קשה מאוד לשחזר. נדב יעקבי על העידן הנוכחי בסגל של דל בוסקה
נהוג לומר שכל ההתחלות קשות. ואכן, העידן החדש של נבחרת ספרד התחיל ברגל שמאל. במשחקה הראשון אחרי הכישלון הקולוסאלי במונדיאל בברזיל. ספרד המתחדשת נוצחה ביום חמישי בערב 1:0 ע"י צרפת בסטאד דה פראנס.
ynet ספורט ברשתות החברתיות:
הבעייה הגדולה של ספרד עדיין לא נפתרה. בכל 90 הדקות היא לא הצליחה לבעוט ולו פעם אחת לעבר השער הצרפתי והוגו לוריס נותר מחוסר עבודה. דייגו קוסטה לא מפסיק להבקיע במדי צ'לסי, קבוצתו החדשה, אבל בנבחרת ספרד הוא עדיין לא כבש ולו פעם אחת.
המאמן ויסנטה דל בוסקה אמר אחרי המשחק: "השחקנים צריכים להבין טוב יותר את קוסטה ולהיות יותר קרובים אליו". ואכן, לאורך דקות
ארוכות במהלך המשחק החלוץ המתאזרח נראה לא מחובר לנבחרת שניסתה להמשיך את המסורת: הנעת הכדור הסבלנית.
הסגנון הזה היה סימן ההיכר של נבחרת ספרד בשנים האחרונות, כאשר צ'אבי ואינייסטה הינדסו מאחור, ודויד וייה ופרננדו טורס כבשו מלפנים. אבל, דייגו קוסטה הוא בסך הכל טירון בנבחרת הזאת. ייקח הרבה מאוד זמן עד שישתלב בסגנון שכל כך שונה ממה שהורגל אליו באתלטיקו מדריד ושאליו הוא נכנס בטבעיות בצ'לסי.
חייבים כמובן לומר שמדובר בסך הכל במשחק ידידות, ושזהו רק הצעד הראשון של נבחרת שהחליפה כמעט מחצית משחקניה הקבועים בעשור האחרון. המבחן האמיתי יתחיל ביום שני, כשספרד תפתח את דרכה במוקדמות יורו 2016, כשתארח את מקדוניה.
בינתיים קוסטה נפצע ודל בוסקה הפתיע כשזימן במקומו למשחק מול מקדוניה את החלוץ בן ה-19 של ברצלונה, מוניר אל חדדי. מה שמדהים הוא שמוניר זומן אחרי ששיחק רק פעמיים במדי הקבוצה הבכירה של בארסה. אגב, רק ביום חמישי האחרון הוא ערך את הבכורה שלו בנבחרת עד גיל 21, בניצחון 0:1 על הונגריה.
אם מוניר ישחק מול מקדוניה או שחלוץ החוד יהיה פאקו אלקאסר, החלוץ בן ה-21 של ולנסיה (שמול צרפת עשה בכורה בנבחרת הבוגרת, כשנכנס כמחליף), מה שבטוח זה שהתהליך שעובר עכשיו על נבחרת ספרד, מאוד מסקרן.
מדובר בניסיון לבנות מחדש נבחרת שבשיאה הייתה לא רק הטובה בעולם, אלא גם אחת הטובות בכל הזמנים, אשר בעקבות הכישלון במונדיאל בברזיל לא רק שאיבדה גובה (ירדה למקום השביעי בדירוג פיפ"א), אלא גם איבדה את ביטחונה העצמי.
הוויכוח האם ספרד של השנים 2008 עד 2014 היא הנבחרת הלאומית הגדולה ביותר בהיסטוריה של הכדורגל, או רק אחת מהנבחרות הגדולות אי פעם, כנראה לא יסתיים לעולם. כי ככה זה תמיד עם הסוגיות הכי מסקרנות בכדורגל. כמו הוויכוח שלעולם לא יסתיים מי היה גדול יותר, פלה או מראדונה.
מצד אחד יבואו ויטענו רבים כי מבחינת הישגים, לא הייתה נבחרת שעשתה את מה שספרד עשתה. היא זכתה בתארים הכי גדולים שלוש פעמים ברציפות - יורו 2008, מונדיאל 2010 ויורו 2012. גרמניה של שנות ה-70 וצרפת של שנות ה-90 היו קרובות לכך. הן רשמו שני תארים ברציפות - אבל לא שלושה.
מהצד השני יהיו רבים שיאמרו כי עם ההישגים והתארים אי אפשר להתווכח, אבל בכל מה שקשור ליכולת, היו נבחרות גדולות יותר בעבר, כמו למשל ברזיל של 1958, ברזיל 1970, גרמניה 1972, הולנד 1974, ברזיל 1982 וצרפת 2000.
אז כן, על טעם ועל ריח אי אפשר ולא רצוי להתווכח. אבל גם אם הסגנון של נבחרת ספרד לא היה לטעמם של כל חובבי המשחק, עדיין אי אפשר שלא להסכים לכך שמדובר באחת הנבחרות הלאומיות הגדולות והחשובות ביותר שידע הכדורגל. נבחרת שחוץ מהישגים הביאה גם סגנון חדש, ששאב את השראתו מה"טיקי טאקה" של ברצלונה.
ספרד הגיעה למונדיאל כאחת מארבע הפייבוריטיות, יחד עם המארחת ברזיל, ארגנטינה וגרמניה. אבל בעוד ששלוש הנבחרות האחרות הגיעו עד חצי הגמר, ספרד הודחה כבר בסיבוב הראשון.
ההדחה של ספרד הייתה לא פחות מסנסציונית. זה התחיל עם תבוסה קשה וכמעט בלתי נתפסת 5:1 להולנד. וכאשר צ'ילה גברה על אלופת העולם 0:2 באיצטדיון המרקאנה בריו דה ז'ניירו, הסתיים פרק ענקי וחשוב בהיסטוריה של הכדורגל העולמי.
ההפסד לצ'ילה לא רק שחתם סופית את תקופת השליטה של ספרד בכדורגל העולמי, שהתחילה ביורו 2008, עם הניצחון בגמר על גרמניה. הוא גם היה המשחק שבישר את סיום דרכם בזירה הבינלאומית של מספר שחקנים, שהפכו את ספרד מנבחרת שנחשבה ללוזרית הכי גדולה, לווינרית ענקית.
קרלס פויול פרש עוד לפני המונדיאל, בגלל הפציעות שגמרו לו את הקריירה. המונדיאל בברזיל היה אקורד הסיום של צ'אבי, צ'אבי אלונסו, דויד וייה וכנראה גם פרננדו טורס. לכל אחד מחמשת השחקנים הללו היו מניות ענקיות בהישגים של ספרד בשש השנים האחרונות. הם היו שם במשחקים החשובים ביותר, בגמרים הגדולים, והציבו את "לה רוחה" על גג העולם.
אבל השנים עשו את שלהם. כל החמישה כבר חגגו את יום ההולדת ה-30 שלהם. צ'אבי בן ה-34, לדעת רבים השחקן החשוב ביותר של ספרד בכל הזמנים, רשם 133 הופעות בנבחרת. יותר מכל שחקן שדה בהיסטוריה. משחקו האחרון במדים הלאומיים היה בתבוסה להולנד. נגד צ'ילה ובניצחון חסר המשמעות מול אוסטרליה, הוא ישב על הספסל. לכולם, ובעיקר לצ'אבי עצמו, היה ברור שזה סוף הסיפור שלו בנבחרת.
צ'אבי אלונסו פתח אף הוא בהרכב בקטסטרופה מול הולנד. נגד צ'ילה הוא הוחלף במחצית בשל יכולת חלשה ונגד אוסטרליה נכנס ל-6 הדקות האחרונות. אלונסו חיכה עם הודעת הפרישה שלו, אבל זה קרה בסופו של דבר בשבוע שעבר, ממש לפני שקשר ריאל מדריד הפתיע במעבר לבאיירן מינכן.
פרננדו טורס, מי שהבקיע את שער הניצחון בגמר בוינה ב-2008, לא היה שחקן הרכב בנבחרת הספרדית בשנים האחרונות, כאשר איבד גובה אחרי המעבר שלו מליברפול לצ'לסי. אבל עכשיו, ובלי קשר להשאלה שלו למילאן, "אל ניניו" ("הילד", שהוא כבר בן 30) כבר לא נמצא בתכניות של המאמן ויסנטה דל בוסקה.
דויד וייה ידע כבר לפני הטורניר בברזיל שזו תהיה הפרידה שלו מהנבחרת. אבל דווקא דל בוסקה לא ידע, או אולי שכח. וייה הבקיע בניצחון על אוסטרליה, ואז ראה לתדהמתו את השלט המבשר על החלפתו בדקה ה-56. במשחקו האחרון בנבחרת! וייה ירד בדמעות לספסל, ולא האמין למשמע אוזניו כאשר דל בוסקה טען בסיום כי לא ידע שזה משחקו האחרון.
וייה לפחות יכול להתנחם בכך שייקח עוד הרבה מאוד שנים, אם בכלל, עד שמישהו ישבור את השיא שלו - 59 שערים במדים הלאומיים. מבין השחקנים הפעילים לטורס יש 38 שערים, והוא כאמור כבר לא בתכניות, אלא אם יקרה משהו לא צפוי. לדויד סילבה יש 20 שערים.
אגב, לאחר המשחק מול אוסטרליה התחושה הייתה שגם דל בוסקה יסיים את דרכו בנבחרת. כי בכל זאת, הכישלון הזה נרשם גם על שמו. עיקר הביקורת הייתה שהוא שמר אמונים לכוכבים המזדקנים ולא נתן מספיק אשראי לצעירים, ושהימר על דייגו קוסטה מבלי שהספיק לשלב אותו בשיטה. אחרי המשחק מול צרפת, מסתבר שלפחות הטיעון הזהב עדיין תקף...
אבל מהר מאוד התברר שהמאמן שהוליך את ספרד לזכייה הראשונה שלה בגביע העולם, בדרום אפריקה ב-2010, ולניצחון הכביר 0:4 על איטליה בגמר יורו 2012, מעוניין להמשיך. בספרד לא שכחו לו את הצלחות העבר, והאמינו כי יש בכוחו לבנות נבחרת חדשה.
ביום חמישי יצא אם כן לדרך הפרוייקט החדש של דל בוסקה, במשחק ההפסד לצרפת בסטאד דה פראנס. אבל כאמור המשחק הרשמי הראשון והמבחן הממשי הראשון יהיה ביום שני באצטדיון "סיוטאט דה ולנסיה" מול מקדוניה, בפתיחת המוקדמות ליורו 2016.
לאף אחד אין ספק שספרד תהיה ביורו בעוד שנתיים בצרפת. סלובקיה, לוקסמבורג, בלארוס, אוקראינה ומקדוניה לא אמורות להפריע לנבחרת של דל בוסקה להעפיל בקלילות ליורו. השאלה היא האם הנבחרת החדשה תהיה מספיק טובה כדי לשחזר את הישגי הנבחרת הקודמת.
זו כמובן לא נבחרת חדשה לחלוטין. איקר קסיאס, הקפטן ושיאן ההופעות (156) נשאר בנבחרת למרות הירידה ביכולתו בשנה האחרונה. דויד דה חאה, שוער מנצ'סטר יונייטד אומנם שיחק מול צרפת, אבל דל בוסקה כבר הודיע: "איקר יפתח בהרכב מול מקדוניה".
גם סרחיו ראמוס עם 120 הופעות, אנדרס אינייסטה עם 100 (פרש מהסגל למשחקים השבוע בשל פציעה), ססק פברגאס (91 הופעות) ודויד סילבה (85) עדיין כאן ויש להם עוד כמה שנים טובות להעניק מיכולתם ומנסיונם לנבחרת. אבל, מבין 23 השחקנים שהיו בסגל לברזיל שמונה כבר לא נמצאים.
דל בוסקה זימן חמישה שחקנים שמעולם לא היו בסגל: דני קרבחאל, פאקו אלקאסר, ראול גרסיה, מיקל סן חוסה והשוער קיקו קאסייה. לתשעה שחקנים נוספים יש פחות מ-10 הופעות. למארק בארטרה ולאנדר איטורספה יש הופעה אחת.
בספרד מאמינים שלא תהיה נפילה גדולה מדי ביכולת, למרות חילופי הדורות. האופטימיות הזו נובעת בעיקר מההצלחות של הנבחרות הצעירות
בשנים האחרונות. רק לפני 15 חודשים זכתה הנבחרת עד גיל 21 באליפות אירופה שהתקיימה בישראל.
כמה מהשחקנים של הנבחרת שניצחה את איטליה באצטדיון טדי 2:4 הם כבר חלק מהנבחרת הלאומית החדשה. קוקה, קשר אתלטיקו מדריד, כבר מסומן כיורשו של צ'אבי. כך גם השוער דויד דה חאה שיהיה היורש של קסיאס, וכנראה לא בעוד יותר מדי זמן. איסקו וכמובן תיאגו אלקנטרה (שנכון לעכשיו פצוע) יהיו גם הם שחקני מפתח בנבחרת בעשור הקרוב.
בהמשך הדרך יש סיכוי טוב למצוא בסגל הספרדי גם את אלברטו מורנו, המגן החדש של ליברפול, איקר מוניאין מאתלטיק בילבאו ואסייר איירמנדי מריאל מדריד, עוד שלושה שבלטו באליפות בישראל בשנה שעברה. לצד האופטימיות, קיימת גם הבנה שעם כל הכבוד לכישרון של הצעירים ולהצלחות שלהם בטורנירי הגילאים - כנראה שזכייה בשתי אליפויות אירופה ובמונדיאל בתוך ארבע שנים, זה סיפור שכנראה לא יחזור על עצמו.
לפנייה לכתב/ת 
